בתשובה לפרופ' ש''ק ריש, 29/01/00 23:41
עכשיו שכולנו קראנו 2181
את המשפט ''אין להתפשר...'' אני הבנתי כחלק מהטענה שיש לאסור כל סוג של ענישה גופנית, מכיוון שהיא גוררת תקיפה ואפילו התעללות. אם אכן כל כוונתה של השופטת היא לצאת כנגד תקיפת ילדים, אכן אין כלל מקום לדיון ציבורי כיוון שזהוא נושא מוסכם על כולם כפי שכתבת.
אבל אני בספק ולו מהסיבה הפשוטה שלא השופטת, ולא אף אחד בשמה, נדעק להעמיד דברים על דיוקם ולסיים את כל הפולמוס. הצהרתה ''לעיתונות'' כפי שאתה מנתח, ובצדק, את פסק הדין - היתה דווקא כנגד המוסכם כלגיטימי.
עכשיו שכולנו קראנו 2186
היא ניסוח גורף וקיצוני לעקרון מודרני ונכון, שהוא במסגרת הלגיטימיות של החלטות בתי המשפט.

זה שאתה באופן אישי לא מרוצה מזה, זה מקסים, אבל לא רלוונטי. חינוך ילדים הוא בפירוש במסגרת הדברים שמותר למערכת המשפט להתערב בהם (אני-לא-יודע-כמה ילדים מוצאים מבתיהם, נשלחים לאומנה, מאומצים כנגד רצון הוריהם וכו', לפי מה שבתי המשפט חורצים שהם זכויותיהם). במסגרת הזו, בתי המשפט קובעים גם נורמות התנהגות כלפי ילדים. בית המשפט לא קבע שכל ילד חייב ללמוד פסנתר. בית המשפט קבע שאסור להרביץ להם, כי זה לא מחנך אותם; זה פוגע בנפשם, ובכבוד האדם שלהם.

מותר להילחם על תפיסת העולם שלך, גם נגד בתי המשפט; מותר אפילו לבקש מהכנסת לשנות את החוק כך שהפסיקה תבוטל; אבל זה לא מוריד מהלגיטימיות של הפסיקה.
עכשיו שכולנו קראנו 2197
כותב בוגר ואחראי צריך לדעת מתי להפסיק ומתי להגיד סליחה, לא קראתי את פסק הדין, סליחה, לא הבנתי מה אמר פסק הדין, סליחה, לא ידעתי שפסק הדין לא שינה מאום במצב המשפטי הנוהג במדינה וסליחה שלא הבנתי שתפקיד בית המשפט העליון הוא לא להוות חותמת למתן אסמכתאות לפסיקות נכונות של ערכאות נמוכות יותר.

ככל שאתה ממשיך לענות, כך הביזיון רק גדל. עשה לזה סוף. סך הכל זה לא נורא, לכולנו יש ימים לא מוצלחים, אז יצא לך מאמר אחד מרושל, ובמקרה עבר כאן מישהו שגם מבין וגם לא היה מוכן להבליג.

לא כולנו מבינים בהכל, ואם כל אחד היה מתבטא רק במה שהוא מבין, היה שקט מאוד בעולם, ויש לך זכות מלאה לכתוב על דברים שאתה לא מבין או לא יודע, אבל אם ''נתפסת'', סע הלאה, אל תתווכח סתם כדי לעסות את האגו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים