בתשובה ליוני לזרסון, 26/04/01 20:14
משתמטים 21849
באופן רשמי, כן. בג"צ הכריח את צה"ל להכיר בסרבני מצפון ולשחררם.

בפועל הקים צה"ל ועדה שנקראת "ועדת המצפון" היושבת בקרייה שאיננה עומדת באף קריטריון מינימלי של משפט הוגן וצודק אשר תפקידה, למעשה, הוא לדחות כל בקשה המוגשת אליה - זאת תוך שימוש בטקטיקות נלוזות הנעות בין השפלת המגיעים אליה עד לאמירת דברי שקר וכזב מוחלטים.

התוצאה: סרבני מצפון מוצאים עצמם לעיתים קרובות בכלא צבאי לתקופות ממושכות בשל סירובם לוותר על חופש המצפון.

התקווה: ינון הילר, סרבן מצפון מוצהר שבקשתו נדחתה בידי הועדה, הגיש בג"צ נגד צה"ל ובו הוא מערער על החלטה זו ועל תקפותה המשפטית של הועדה.
גזר הדין צפוי להגיע בקרוב מאוד.

תנועת 'פרופיל חדש' מלווה את ינון הילר במאבקו - http://www.speedy.co.il/profile/
משתמטים 21859
לפי מה שהבנתי מהכתוב באתר, צה"ל מכיר באופן רשמי רק בסרבנות מצפון מטעמים פציפיסטיים, ולא מסיבות פוליטיות, כפי שעולה מתגובתו של רן בר זיק.

על פי צה"ל: "רשויות הגיוס אינן מכירות בפטור מטעמי מצפון הנעוצים בהשקפת עולם פוליטית-מדינית וביקורת על המדיניות שאותה מפעילה מדינת ישראל באזור יהודה ושומרון
וחבל עזה".

כלומר, נכון לעכשיו, צה"ל לא מכיר בסרבנות מצפון.

עם זאת, אני מוכרח להודות, שיש לראות כהישג של צה"ל את העובדה שעד עתה הסוגייה הזו לא עלתה למבחן בבג"צ. מסתבר שכמה שבועות בכלא גורמים לאידיאליסטיים הצעירים לוותר במעט על עקרונות צו מצפונם, וגם אם הם בסוף משתחררים, הרי שזה בגלל הסיבה הערטילאית משהו של "אי-התאמה".

השיטה הזו אופיינית לצה"ל, ועד כמה שידוע לי, גם סוגיית חתימת הקבע עדיין לא עלתה למבחן הבג"צ (לפחות מאז חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק). כלומר, צה"ל העדיף לשחרר בשקט את כל מי שביקש להשתחרר משירות הקבע, מאשר להסתכן בפסק-דין של בג"צ בנידון.

ואגב, גם אם עתירתו של ינון תזכה בבג"צ זו עדיין לא תהיה גאולתם של סרבני המצפון באשר הם. יינון מגדיר את עצמו כפציפיסט, וכאלה, כאמור, הצבא מסכים לשחרר - באופן רשמי.
משתמטים 21868
אתה צודק, הייתי צריך להדגיש כי תפקיד הוועדה הוא לדון בעניינם של פציפיסטים בלבד, לא במתנגדים אידיאולוגית גרידא או כל סוג אחר של התנגדות (למרות שהבידול הזה הוא מלאכותי לחלוטין, על פי רוב מלווה התנגדות אידיאולוגית במידה של פציפיזם ולהפך, לא ניתן להפריד בין השניים מבחינה רעיונית-ערכית באופן שלם).

סרבנות לשרת בשטחים בלבד הינה סרבנות מצפון, אמנם שונה היא מסירוב כולל לשרת בצה"ל, אך היא סרבנות מטעמי מצפון גם כך.

הויתור לבסוף והשחרור הוא ביוזמת הצבא, לא המתנגדים - ראה המקרה הנוכחי של גבי וולף, לאחר שסרב להתחייל הוא נשפט ל-‏14 יום מאסר, ריצה אותם ושוחרר, קיבל צו גיוס נוסף, סירב להתחייל בשנית ונשפט לתקופה נוספת של 28 יום.
ע"פ החוק היבש הצבא יכול להמשיך לשפוט ולשחרר אותו ללא הגבלה ממש, כמובן שבסופו של דבר מבינים כי אין בכך כל תועלת והוא ישוחרר על סעיף כלשהוא (אי-התאמה/נפשי/המצאה מטופשת אחרת), בינתיים נעשה לו עוול נורא.

התקווה שגלומה במקרהו של ינון הילר היא שאם יחליט בג"צ שיש לשחררו יהיה זה תקדים ראשון מסוגו אשר ישמש סרבנים פציפיסטיים בעתיד בעת שטיחת טענותיהם - עד היום השיטה של הוועדה הזו הייתה או לסרב לבקשה או לנסות לשכנע את הפונה אליה להתפשר על איזו דרך ביניים שמחד לא תהווה תקדים במקרה שישוחרר ומאידך תגרום לו להתגייס בתנאים מקילים כלשהם, או באופן הרגיל.

בנוגע לסרבני מצפון שאינם פציפיסטיים, מרגע שתפתח הדלת לשחרור על בסיס מצפוני - קצרה הדרך לשחרורם גם של אלו.

אנקדוטה מעניינת לסיום - בזמן מלחמת העולם הראשונה נשפטו למאסר בני כתות נוצריות אדוקות בארה"ב (אין טעם להכנס להגדרה המדויקת של הכת, הם היו דומים במהותם לכת האמיש הידועה) למשך תקופות שלא יעלו בכלל על הדעת בשל סירובם הדתי-פציפיסטי לשרת בצבא ארה"ב - לעיתים עד ל-‏30 שנים!
תוצאת לוואי נוספת הייתה נדידתם, כך ממש, של קהילות שלמות (עד עשרות אלפי אנשים) לקנדה השכנה, שם כובד רצונם ומצפונם והם חיו חיים של שלווה.
לבסוף שונה החוק בארה"ב והתיר סירוב לשירות צבאי על בסיס דתי ומצפוני, צעד שגרם לחלק גדול מהעוזבים לשוב לתחומי ארה"ב גופא.
משתמטים 21871
כיצד "חוק יסוד: חופש העיסוק" מתקשר לחתימה לשירות קבע? בחוק קיימת הגבלה, על פיה ניתן לסתור אותו בחוק "שנועד לתכלית ראויה,ובמידה שאינה עולה על הנדרש". כל חוק העומד בניגוד לאמור בחוק חופש העיסוק חוקי בתנאי שמצויין בו בפירוש שהוא חוקק למרות פגיעה זו.

אם קיים איזשהו סיכוי על פיו שלילת הזכות להתרת חתימת קבע ראשונה אינה עומדת במבחן בג"צ, אני יותר מאשמח להיות הראשון שמעמידה למבחן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים