 |
"במלים אחרות, איש לא ראה את אלוהים יורד לעזה באף לא אחד מהדיווחים הטלוויזיוניים מן ההסתבכות הטרגית של שיירת צה"ל בשכונת זייתון, גם לא בכתבתו המסמרת-שיער של שגיא בשן (ערוץ 2, שלישי, חדשות 20:00) שצולמה מתוך גיא צלמוות זה בעת ההתרחשות ממש. אבל אז, במין אלתור אחרון של ייאוש, נמצאה הדרך לעטות את המקרה הטרגי בשמיכה המלטפת של הדת. את האות לכך נתן, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, אלוף פיקוד המרכז דן הראל ("מבט ראשון", ערוץ 19:00 ,1) שהכריז כי המשימה מעתה היא להביא את גופותיהם של הלוחמים "לקבר ישראל".
היה יכול האלוף לומר "לקבורה", אבל הוא בחר במונח הטעון "קבר ישראל", המעלה מיד בזיכרון את ששת המיליונים שלא זכו לקבר ישראל ומשם את שלשלת הסבל היהודית בכללה, ודבריו התקבלו במלוא הטבעיות מפני שהם מתיישבים יפה כל כך עם רוח ה"ניו אייג"' הישראלי הנוכחי: ישראלים חילונים, שבכל ימות השנה יכולים לאכול שינקן לתיאבון ולחלל שבת, מגלים מצווה שהיא הכי הכי מבחינתם. והם עומדים, התיאולוגים מטעם עצמם, ומשכנעים את שומעיהם בחומרת המצווה, וכבר יוצאת הפקודה שהמצווה הזאת היא ייהרג ואל יעבור, ובשבילה מותר לצאת למלחמת קודש ולהקריב חיים, וכבר נותנים שם לאותה מלחמת קודש, והשם הוא "פרשי הפלדה".
ומנגד, גם נראה טבעי לגמרי שיעמוד לך כתב חדשות מכווץ גבות ב"מקום האירוע" וידווח במלוא הרצינות ש"על פי ההלכה מותר לקבור גם חלקי גופות", כאילו בזה הרגע הרים את עיניו מעיון יסודי בשולחן ערוך. ואילו בממשלה בירושלים כבר הספיקה להתגבש פסיקה חדשה בסוגיית "קבר ישראל". חברי המועצה האקומנית, שחברים בה בין היתר לפיד ופורז, הודיעו לאיילה חסון שעומדת בחצר ש"זה בסדר" ושבמקרה הזה מותר לוותר על חלקי גופות. זה מה שמרתק בתיאולוגיה הישראלית החדשה הזאת: הגמישות הנפלאה שלה. (בני ציפר, ביקורת טלוויזיה "הארץ".)
מהזווית היהודית,
נדב שרגאי על החיים, המתים והמורל הלאומי :
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש