בתשובה לרן בר זיק, 27/04/01 13:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא מוכן לשרת למען מטרות שלא נראות לך. ואם חצי מהאוכלוסיה תחליט שלא נראה לה לשרת מטעמים אידיאולוגיים. אז כל שאר האוכלוסיה (ולא רק הם) תפסיד. אין מה לעשות - יש חובות בתור אזרח. לא הכל שכויות. שירות בצבא במדינה מוקפת אויבים הוא אחד מהחובות. גם אם *לך* נראה - אתה הבעת ((או שלא הבעת) סלידה ממדיניות זו בבחירות. אם רוב העם מוצא לנכון לעשות פעולה צבאית מסויימת - אתה, בתור חייל, תאל. לעשות את חלקך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבן, לא אכפת לי אם "נפסיד" בחברון, מתנחלי תפוח מעניינים אותי כקליפת השום וקבר רחל חשוב לי פחות מהאבק על השולחן. אני חושב שההמשך הישיבה שם מסוכנת למדינה ומבזבזת משאבים נחוצים במקום אחר. המצב כיום הוא שאני ואחרים נדרשים לתת כחודש בשנה למען אותם מטרות שלי ולאחרים לא חשובות כלל. תפקידי כאזרח לבוא למדינה ולהגיד לה: לא! עד כאן, המחיר הוא כבד מדי. אני לא מוכן לשלם את המחיר הזה בשביל המתנחלים והאידיאלים המטורפים שלהם. לא מוכן. את החובה הזו לא אמלא, לעולם לא. זו בחירתי המצפונית והאישית. באם אדוני מוכן לתרום מזמנו ומדמו להגן על קיקיוני חברון, אני האדם האחרון שימנע ממך לעשות זאת. אל תצפה ממני לתת תרומה שאני לא יכול לעמוד בה למען מטרה אבודה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה אין מה להפסיד. אבר מחדל כזה הינו תקדים להשתמטות במלחמה של ממש. בנוסף על כך דעתך אינה חשובה מספיק כאן. אין זה תפקידך להחליט מה אתה עושה בצבא ומה לא - זה מה שאני מנסה להגיד. אבל לא בדרך של השתמטות. אתה יכול למחות. לא חסרים אמצעים כשרים. אז כדאי שתמצא לך מקום בו אתה מוכן לעשות דברים כאלה. או לחליפין מקום בו אתה לא תיאלץ לעשות דברים כאלה. במדינתנו אתה כן חייב לעשות זאת. אני מפצה שתעשה - אך תוך כדי כך תתנגד. אבל בדרכים דמוקרטיות. אל תתבריין מול המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד איך זה התפקיד שלי, מצטער, אבל אני לא פיון, אני אדם חושב המוכן לסכן את חייו ולתרום מזמנו למען מטרות ראויות בלבד. אני לא מוחה כנגד המדינה, אני פשוט לא מוכן לשלם את המחיר בעד השטחים שלדידי הם לא חלק מהמדינה. בדיוק כפי שאתה תסרב לשלם מס גולגולת של 10000 שקל לשם מימון פסל ענק של עובדיה יוסף. אני מאד מרוצה מהמקום בו אני נמצא כעת ובינתיים מצליח ליישב בין הדרישות שדורשים ממני למצפון שלי, גם אם אתה קורא לזה "התבריינות". לטעמי סירוב למלא מטלה שנוגדת את מצפוני ודעתי היא דמוקרטית להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי - כאן יש ביניו אי הסכמה אלמנטרית. לא אוכל לפתח את הנקודה עוד... הייתי מתנגד בכל מרצי. הייתי מוחה, הייתי מנסה להפיל את הממשלה בלית ברירה. הכל. אבל אם לבסוף הייתה מתקבלת החלטה שזה מה שעושים - ויהי מה או שהייתי משלם או שהייתי עוזב. זה לא הגיוני לקבל זכויות ללא חובות. אין מה ליישב - המצפון לא קובע כאן. כאן קובעת המדינה והיושבים בראשה. רוצה לשנות דברים? הצבע למפלגה אחרת, נסה להפיל את הממשלה וכו'. לא חסרות דרכים, כפי שציינתי. דמוקרטיה הינה שלטון הרוב - לטוב ולרע. אני חושב שזה רע. אבל אין מה לעשות - אנא הצע צורת שלטון טובה יותר. כולי אוזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלטון הרוב אינו דיקטטורת הרוב, גם אם הרוב בחר את הממשלה, אין הממשלה יכולה לצוות עלי לבצע פקודות הנוגדות את המוסר, המצפון וההכרה שלי, זו המשמעות של שלטון ליברלי המכיר בעובדה שאינו טוטליטרי. האם אתה מסכים לכך? אני מקווה שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלטון הרוב אינו דיקטטורת הרוב במובן זה שישנן זכויות בסיסיות המובטחות לכל אזרח באשר הוא, אשר נקבעו בהתאם לחוקי היסוד של המדינה, ובהתאם לערכי הדמוקרטיה, כפי שרואה אותם בית המשפט העליון. המצפון שלך לא משחק פה תפקיד. חוקי יסוד אפשר לשנות (אפילו ע"י רוב רגיל), ו"ערכי הדמוקרטיה" יכולים לקבל פירוש שונה אצל שופטים שונים. החוקים הללו אמורים להוות "ראי מוסרי" לערכים שהיו מקובלים בתקופה שבה נוסחו, אך הם אינם משקפים בהכרח את מצפונו של כל אזרח במדינה - ואולי גם לא את שלך. ההכרה בכך שהשלטון הוא דמוקרטי, ליברלי ואינו טוטליטרי נובעת מעקרון הפרדת הרשויות, ומתן הסמכות לבית המשפט העליון לפסול חוקים ולהוציא צווי מניעה לפעולות שמבצע השלטון, אם הן אינן עולות בקנה אחד עם חוקי היסוד וערכי הדמוקרטיה. נכון לעכשיו, "סרבנות מצפון" לא מוכרת בחוק במדינת ישראל, ולכן הממשלה יכולה לצוות עליך לבצע פקודות הנוגדות את המוסר, המצפון, וההכרה שלך. המצב שבו כל אזרח פועל אך ורק לפי צו מצפונו הוא למעשה מצב של אנרכיה. ואגב, לפי ההגיון שלך, זה לגיטימי עבור חייל ימני לסרב לפנות התנחלות, וזה לגיטימי עבור מתנחל לסרב להתפנות. אתה גם מכיר בזכותם של כל החרדים לא להתגייס לצה"ל. האם הממשלה יכולה להכריח לשלם מיסים את מי שאינו מכיר בסמכות השלטון? לא, ככה מדינה לא יכולה לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פועל רק על פי צו מצפוני ואני מוכן לכופף את המצפון עבור מטרות מסוימות. שמירה על ההתנחלויות הן בפירוש לא מטרה ראויה. מערכת חוקים וכללים הוא דבר שכל אזרח צריך לעמוד בו, ללא קשר לדעותיו, אבל ישנם מצבים מסוימים שבהם עליו להפעיל את שיקול דעתו *במיוחד* שמבקשים ממנו תרומה מיוחדת המוקדשת למטרה ספציפית כמו במקרה דנן. לא מדובר באנרכיה מוחלטת אלא בחופש. האם לגיטימי שחייל ימני (בשירות מילואים) יסרב לפנות התנחלויות? כן. האם לגיטימי שמתנחל מסרב להתפנות? כן. האם לגיטימי שהחרדים ישתמטו מהצבא? לצערי הרב כן, אני יכול שלא לאהוב את זה, אבל אני מכיר בזכותם לסרב. אם יותר ויותר אנשים יאמרו: "לא! אנו לא מוכנים לת חודש בשנה מחיינו עבור המטרה הזו" אולי הממשלה תכיר בכך שכוחה אינו מוגבל, שיש גבול למה שניתן לסחוט מאוכלוסיית האזרחים ואולי תיסוג מהחלטתה להמשיך ולהחזיק בהתנחלויות קיקיוניות. המדינה יכולה להכריח את מי שלא מכיר בה לשלם מיסים, היא יכולה להטיל עלי סנקציות כיוון שאני מסרב לשרת בשטחים. זה המחיר שאני משלם עבור השמירה על אמונותי ודעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר ההוגן שאתה צריך לשלם עבור השמירה על אמונותיך ודעותיך הוא הגירה למקום אחר. לשבת כאן בארץ ולסרב ליטול חלק בהגנה עליה (''עליה'' במובן הרחב כולל את השטחים הכבושים וכולל בפעולות מעבר לגבולות אם קיבלת פקודה לעשות זאת) זאת התנהגות לא מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע עלי ללכת למקום אחר? די טוב לי פה, למרות עול המילואים (מישהו בסוף צריך להגן על "ארץ האבות", לא?) ועול המיסים הכבד (מישהו צריך לממן את קיקיוני חברון, לא?) אני לא חייל שזהו מקצועו ואני לא מציית לפקודות באופן עיוור, למרות שמה שמערכת החינוך לימדה אותי במשך השנים ומה שהמערכת הצבאית דחסה לתוכי, הגעתי למסקנה שאני אדם עצמאי וחושב, לא פיון. האם מדובר פה במלחמה או קרב? לא. אם אשרת בקרב כמובן שלא אתחיל לפקפק בשיקול דעתו של המפקד ששלח אותי לכבוש את הגבעה. האם מדובר בפציפיזם? לא ממש, כשאני אקרא אל הדגל, אני אגיע. מדובר פה בבטחון שוטף, כשאני יודע שאני תורם את החודש הארור הזה בשנה, החודש שבו אני מפסיד לימודים ועבודה, אני תורם אותו בשביל חוות מעון, חברון, תפוח ושאר מקומות קיקיוניים. אם הייתי תורם את החודש הזה *בשבילם* הייתי בעצם מכריז על עצמי כעל אוויל מושרש, שממלא פקודות, שמממן את המטורפים שיושבים שם. אני ל-א מ-ו-כ-ן לממן אותם. אגב, בהיסטורית מדינת ישראל נרשם כבר "מרי אזרחי" כזה, בנות הצנע - זהו מרד עקרות הבית המפורסם, אם הם לא היו מתנהגות כך, יכול להיות שהצנע היה נמשך עד היום... אם רוב חברי שמשרתים במילואים, שאני יודע שהם לא מבינים בדיוק מה הם עושים שם, היו מתנהגים כמוני ולא מפחדים לשבור את החינוך לצייתנות שקיבלו, מדינת ישראל היתה כבר פועלת לפי ההיגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדות הפוליטיות שלנו קרובות, אבל בנושא התרגום שלהן לפעולה אנחנו חלוקים. אני לא חושב שמדינת ישראל יכולה להתנהל כך שכל אחד יחליט מתי ואיפה הוא משרת במילואים, משלם מס הכנסה (בשביל להקים עוד כמה כוללים ?) או חוצה צומת באור אדום (גם כשהכביש ריק ואין נפש חיה ברדיוס קילומטר). הבעיה היא שאם אתה נוטל לעצמך את זכות השיפוט לאילו חוקים לציית ומאילו מותר לך להשתמט, אתה חייב להסכים שלכל אזרח מוקנית הזכות הזאת, ומכאן ועד התפוררות הדמוקרטיה שלנו הדרך קצרה מאד. בסופו של דבר, הטיעונים שלך לא שונים בהרבה מאלה של המחתרת היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחתם ויכוח על מינון והפכתם אותו לויכוח עקרוני, אבל ברמה העקרונית לא יהיה בוויכוח הזה צד צודק וצד טועה. אני מניח ששניכם מסכימים שיש נושאים שמצדיקים מרי אזרחי ויש נושאים שלא מצדיקים, ותסכימו גם ודאי שהנושאים המצדיקים *בעליל* מרי אזרחי (נניח, מס חדש שיוטל לשם מימון רכישת יאכטה לכל חבר כנסת) אסור שיהוו עילה למתנגדים להם לעזוב את הארץ. מטרת המרי האזרחי היא לשנות את המערכת מבפנים, ואילו עזיבת המדינה היא אקט המבטא את ההפך הגמור מהרצון לשנות את המערכת מבפנים. הקריטריון שיכול לשמש כאבן בוחן מינונית לגבי מה יצדיק מרי מסוג זה ומה ייחשב לסתם התפנקות לא מוצדקת של קבוצת שוליים, יכול להיות כמות האנשים שיצליח מארגן המרי האזרחי לגייס מאחוריו. אם הכנסת תגדיל את נטל המיסוי בעקבות (לדוגמא) אישור הגדלת המענק למשפחות מרובות ילדים ובעקבות זה 99.9 אחוז מאזרחי המדינה דווקא ישלמו את מלוא הכסף ברצון ובחפץ לב, כנראה שהדבר אינו מצדיק מרי אזרחי במדינת ישראל. מי שלא מוכן לשלם את המס החדש, שיעזוב. אם, לעומת זאת, יצליח אדם כלשהו לגרור אחריו קבוצה נכבדה של אנשים שכולם יגידו "עד כאן" למיסוי הנוסף, לא יעלה על הדעת לשלוח את כולם אחר-כבוד לחו"ל ויש טעם רב לשקול מחדש את אישור החוק. לגבי שירות המילואים הולכת ומתחזקת בכל הארץ מגמה של סירוב בדיוק מהטעמים שהועלו פה. לפי דעתי, מרגע שהתופעה חורגת ממימדים שוליים רצוי לאפסן חזרה בבוידעם את הארגומנטציה הדמגוגית של "כל מי שלא רוצה לתרום, שילך מפה" וחובה לשקול את הדברים מנקודת ראות חדשה ועניינית יותר. אחד מהשניים צריך לקרות לאלתר: או שההנהגה הנוכחית תבין שמדיניותה מסתמכת על זמינות משאבים שאינם קיימים בפועל וכמו כל הנהגה אחראית במצב כזה היא תשנה את המדיניות בהתאם, או שהסרבנים יבינו שמשימות השיטור בחברון והשמירה על נצרים דווקא כן מהווים נדבך הכרחי בשמירה על בטחון המדינה, ויחזרו בהם מסרבנותם. אם לא קורה אף אחד מהאירועים הללו, סימן שעדיין אין בנושא הזה מספיק עניין ציבורי שיצדיק מרי אזרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרי אזרחי יכול להיות מוצדק כצעד אחרון של אין ברירה. בדוגמא ההיפותטית שלך, במקום מרי אזרחי מספיקה היתה מחאה רחבת היקף שהיתה גורמת לבחירות חדשות או ביטול ההחלטה (זוכר את סברה ושתילה?). בעניין המילואים - ואגב זה היה נכון עוד יותר בזמן מלחמת לבנון, אם כל מילואימניק *לאחר* השחרור היה מתייצב לשביתת שבת מול הכנסת למשך כמה ימים, משהו היה חייב להשתנות. או שהנטל היה מחולק בצורה יותר צודקת (הרי גם הצבא עושה לעצמו חיים קלים בכך שהוא נותן יד להשתמטות, ולא רק של בני הישיבות) או שהמדיניות היתה משתנה כך שהיה פחות צורך במילואים. אחרת הממשלה היתה נופלת כי חברי הכנסת החרדים לכסאותיהם היו נענים לקול ההמון מפחד הפריימריס הבאים. כל זמן שלא מוצו כל הדרכים הדמוקרטיות להשגת המטרה (הצודקת מאד בעיני) מרי אזרחי פסול בעיני בגלל ההשלכות שלו על המשך החיים כאן. מספיק שעשרה אחוז מהציבור יחליטו על מרי אזרחי כדי לשבש את החיים בצורה כזאת ששלטון הרוב לא יוכל להתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממםםם, אולי אדגים זאת בדוגמת מס יעודי, כמו למשל מס בריאות, שאתה יודע לאן הוא הולך. נניח ויש אדם שמסיבות מסוימות מתנגד לחלוטין למערכת הרפואה וחושב שהיא מזיקה ומיותרת, אין לציין שהוא לא משתמש כלל בשירותיה ולא מוכן להשתמש בהם בעתיד, הוא מתנגד לה מכל בחינה שהיא. האם מוסרי שאדם זה יסרב לשלם מס בריאות? כן, כי המס מממן מערכת שלמה שהוא מתנגד לה ומערכת זו בלבד. האם הוגן שאדם זה יסרב לשלם מס הכנסה? לא, כיוון שהוא אינו יודע כמה ואם המס הזה הולך למערכת הבריאות. אותו דבר לגבי: אם אני יודע לאן הולכים ימי המילואים שלי, אני יכול לסרב "לממן" מערכת מסוימת שנראית בעיני לא מוסרית, יקרה ומזיקה. זו שאלה של מימון, כלכלה אם תרצה, אני לא מסרב לחוק מסוים, אלא אני מסרב לממן את הקיקיונים של חברון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Will you elaborate on the famous civil disobidience in Israeli history?
I never heard of it (which is no wonder, I never studied history in an Israeli school) Links to more information would be appreciated. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא למד היסטוריה בבתי הספר הישראליים, גם מי שלמד בהם.... בראשית הימים היה צנע, כפי שידוע לכל, בנוסף לצנע התפתח גם שוק שחור במוצרי מזון, הממשלה ניסתה לאסור על השוק השחור, אך עקרות הבית הפולניות לא וויתרו על הסיכוי להביא לעולל איזה מרק עוף והמשיכו לקנות, המסחר בשוק השחור הלך וגבר עד למימדים של מרד ולבסוף הממשלה ביטלה את הצנע. יש לזכור שישראלים תמיד חיפשו ומצאו דרכים לעקוף את הממשלה ולהתחמק מהחלטות שרירותיות יותר או פחות, משהו זוכר את המחיקון והאנטי מחיקון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. אך איני מסכים שהשלטון של היום מסתכל על מספיק סוגיות בכדי להיקרא ליברלי. כמו כן, במקרה זה, איני רואה סיבה לתת לך את הזכות הבסיסית הזו. זאצ משום שאיני מחשיבה כזכות בסיסית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |