בתשובה לשוקי שמאל, 16/05/04 9:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מכיר את טענות מקורבי רומל. מקובל להניח כי הקולונל הופאקר טען שהיה מעורב בקשר, לפחות בהסכמה ובידיעה. הקושרים של 20 ביולי הניחו כי רומל (כמו קלוגה ואחרים) ימלאו את "תפקידם" בהשתלטות על המצב אחרי הצלחת ההתנקשות, אך לא היו להם אשליות כי ינקוט פעולה עצמאית משלו בשלב הזה (שהרי הוא התנגד להתנקשות). רומל לא נפצע לפני הנחיתה בנורמנדי ב-6 ביוני אלא 11 ימים אחרי כן בדרכו למטהו ב-17 ביולי. בעיני הקושרים זו הייתה, כאמור, מכה משמעותית מאוד, שכן סברו כי ימות בעקבות פציעתו. המכתב החתום על ידי רומל נמצא כאן http://www.joric.com/Conspiracy/Memo-Rommel.html לתועלת העצלנים, החלק המפורסם של המכתב בא בסופו ואומר: "כוחותינו נלחמים בגבורה בכל מקום, אבל ההתמודדות הבלתי מאוזנת קרבה אל קיצה. אני חייב לתבוע ממך להסיק את המסקנות ממצב זה בלי דיחוי..." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם מקריאת המכתב כולו לא ברור מהן המסקנות שהיטלר מתבקש להסיק. אולי המסקנה המתבקשת היא הוראת נסיגה לוורמכט אל גרמניה תוך ניהול קרב מאסף, כפי שדרשו רונשטדט ורומל מהיטלר ביולי 44 (נכתב באתר אליו הפנית. דרך אגב אתר בעל גישה אוהדת כלפי מפקדי וורמכט, לפחות כלפי משתתפי הקשר). מי שקרא קצת על התקופה והאישים, יתקשה מאוד להאמין שמפקד בוורמכט ידרוש מהיטלר להתפטר. משמעות הדבר היתה הוצאה להורג מיידית (צריך לזכור שהיטלר הורה לאסור את גרינג והימלר כמה ימים לפני התאבדותו כיון שחשב שהם מנהלים מו"מ לכניעה עם בעה"ב). דרישה כזו היתה הופכת את רומל לאחד מראשי הקושרים. שים לב שבמקום אחר באתר http://www.joric.com/Conspiracy/Rommel-Plan.htm כתוב שאין שום הוכחה ממוסמכת שרומל היה מעורב במאמץ להוריד את המפלגה הנאצית מן השלטון. איני טוען שרומל היה פושע מלחמה נאצי. אני פשוט מנחש שזה מעין סינדרום "כולם היו על האלטלנה". אחרי המלחמה, גרמנים בחירי דרג רבים ניסו לצייר את מעשיהם באור הרבה יותר חיובי ממה שהיה במציאות וחלקם אף נזכרו במוצא יהודי כלשהו (מאנשטיין)). מסיבה זו צריך להזהר ולא להפוך את הוורמכט למופת של צדיקות ולמעוז אנטי נאצי נועז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר Joric, ממנו צוטטו הדברים על רומל, הינו אתר מוצלח ואמין ביותר על ההתנגדות הגרמנית להיטלר. בשום אופן אין בו גישה אוהדת או אפולוגטית למפקדי הוורמאכט, מלבד הבודדים ששיתפו פעולה עם תנועת ההתנגדות הגרמנית. שאני אומר בודדים (בפיקוד העליון של הצבא ממש) אני מתכוון אך ורק לשלושה אנשים- גנרל לודוויג בק, הרמטכ"ל שהתפטר ב-1938 כמחאה נגד מדיניות המלחמה של היטלר, פילדמרשל ארווין פון ויצלבן, ששיתף פעולה עם הקושרים לאורך כל הדרך, ובמידה מועטה יותר גם רומל שהסכים להצטרף בסוף. כל שאר הקושרים היו קצינים צעירים וזוטרים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני סבור שהורמאכט היה אנטי-נאצי במיליגרם אחד יותר ממה שהיה (והוא לא היה). הכרעתם של ראשי הצבא ללכת עם היטלר בימי הבראשית של שלטונו בזכות הבטחתו לחמש את הצבא מחדש ולהעמידו בראש סדר העדיפויות הייתה החטא הקדמון שממנו נבעו כל החטאים האחרים. זה אינו סותר את היותו של רומל שותף להתנגדות להיטלר (אישית, לא למפלגה הנאצית!). חשוב לזכור גם שההתנגדות הזו הופיעה בשלב מאוחר למדי, כשתבוסתה של גרמניה כבר נראתה באופק (ומכתבו של רומל מעיד על כך). אגב, הנסיונות השונים לתאר את רומל באור חיובי יותר לא נובעים ממאמצי משפחתו אלא מנתונים אחרים כמו אומץ הלב שלו בקרב, ניהול הקרבות המזהיר שלו, העובדה שהיטלר כפה עליו התאבדות (שבעיני רבים מעידה, על דרך ההיפוך, כי ראה בו מתנגד), העובדה שחלק מהאיסטרטגיות שלו אומצו על ידי יריביו, וההערכה הרבה אליו אצלם. חלק מהקביעות הללו נכון גם ביחס לרונדשטאט וגודריאן (שצה"ל הושפע מגישתו מאוד). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |