 |
דוקא המאמר רק מחזק את המבוכה שלי מול הנושא. מצד אחד אני מסכים עם הכותב כי הנימוקים למניעת הסיוע שהובאו במבזק החדשות הם לא רלאבנטיים ולכן תמוהים. מצד שני אני מופתע שאדם העוסק בהנחלת ידע השואה ובמגע עם קרבנותיה מרשה לעצמו את הרשלנות והעצלות שאולי אפשר להבינה אצל עיתונאים שזמנם קצר ומשכורתם דחוקה. בכך אני מתכוון לאי הדיוק העובדתי בדבריו ולאי הרצון לצלול בפרטי הסבך האדמיניסטרטיבי של פיצוי הנפגעים.
הכותב מדבר על מסמך ואנזה המונה 11 מליוני יהודים ומסיק מכך כי לס"ס היו תכניות מוגדרות ליהודי צפון אפריקה, דבר שאינו נכון. כל מי שהיה ביד ושם יודע שהמסמך מפרט את המספר הכולל לפי מדינות. המסמך אף טורח וכולל במספר את יהודי טורקיה (חלק אירופי בלבד). האם יהודי לוב נכללו במניין יהודי איטליה ויהודי תוניס אלגיריה ומרוקו במניין יהודי צרפת? איני יודע. אם מר ברנע יודע, יטרח ויפרט ולא יסתפק בהפרחת סיסמאות "כל ישראל חברים". העובדה היא שאת היהודים מלוב שלחו לברגן בלזן ולבירקנאו האיטלקים ולא הגרמנים.
ברור לי שבהיטפלותי לנקודה זו יש מידה רבה של קטנוניות. איש אינו יכול לדעת מה היה גורלם של יהודי צפון אפריקה, לו ניצח רומל באל עלמיין ולו נכשל מבצע לפיד האמריקאי במרוקו. אבל איני חושב שזה מופרז לתבוע מאנשים הכותבים על השואה לדייק בעובדות ולהימנע מהפרחת סיסמאות.
לגבי הסבך התחיקתי והאדמינסטרטיבי האכזרי שיצר הממסד הישראלי-יהודי-גרמני בנושא הפיצויים השונים והמשונים, המפרנס יפה מספר לא מבוטל של פקידים ועו"דים, הכותב מר ברנע מעדיף להתרחק ממנו ולהתגדר באמירות כלליות. מאחר ובמידה והטענות מוצדקות, יהא צורך לפגוע או בזכויות נפגעי הנאצים או בזכויותינו כולנו, הרי שמי שאינו מוכן לרדת לפרטי התקנות השקלים והאגורות ומסתפק באמירות כלליות והטפות מוסר לא ממוקדות, עדיף היה לו להרחיק ידו מויכוח זה.
אציין רק כמה עובדות המדגימות את הסבך של השאלות שממנו "איש המוסר" ברנע מעדיף להתעלם:
1) האם הניצולים המועטים של יהודי צפון אפריקה שנשלחו לאירופה לא פוצו? מסופקני. אני מניח שהמדובר בפיצוי יהודים שנרדפו במקומותיהם ע"י השלטונות המקומיים (איטלקים וצרפתיים). זה כשלעצמו אינו מלמד אותנו מה לעשות מכיון שקהילות באירופה שלא נרדפו ישירות ע"י הגרמנים (רומניה ובולגריה) כן מקבלות תשלומים שונים.
2) המעמד של "נפגעי רדיפות הנאצים" הוא חסר בסיס אדמינסטרטיבי. המדובר בתואר המוענק ע"י ארגונים וולנטריים ואינו מחייב איש. עקרונית כל מי שמוכן לשלם את דמי החבר הקטנים של ארגונים אלו יכול לקבל תואר זה והתואר אינו מבטיח לו שום זכויות בחוק. המעמד היחידי המחייב מבחינת החוק הוא המעמד של מקבל גמלת משרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ע"פ התנאים כפי שהובאו בתגובה תגובה 218668 רבים מפליטי השואה אינם עונים על הקריטריונים הנ"ל ואינם זכאים להטבות שנקבעו בחוק למקבלי הגמלה ממשרד האוצר. לעומת זאת הם כן יכולים לקבל הטבות לא ממשלתיות תחת כותרות שונות "חוק לפיצוי עובדי כפייה", "חוק הפנסיה הסוציאלית הגרמנית" ו"קרן סעיף 2" (קרן בניהול אירגונים יהודיים (הסוכנות היהודית וה-JOINT אאל"ט) לפיצוי נכי רדיפות הנאצים שאינם מקבלים את הרנטה של האוצר או אחרת) ו"הסכמי השבת רכוש" למיניהם.
3) לטענת נציגי מקבלי גמלת משרד האוצר שווי הגמלה שהם מקבלים ביחס לגמלה שמקבלים נכים המקבלים גמלה ישירות מגרמניה (דרך ממשלות צד שלישי?) היא כשליש בלבד. כך שכל אזרחי ישראל נהנים במידת מה מהפיצויים של הנרדפים. טענה זו הובאה לבית המשפט לפני כשנתיים ואושרה ע"י השופטים. בעקבות הפסיקה שופרו מעט תנאיהם וזכויותיהם של מקבלי הגמלה.
4) האם יתכן שטענת פקידי האוצר היא שהח"כים של ש"ס צריכים לפנות לארגונים היהודיים ולא לקופת האוצר? טענה זו נשמעת לעניין הרבה יותר מטענת האין-כסף. הדרישה של הח"כים מש"ס לא ברורה מן הידיעה. האם הם דרשו להכליל בחוק כל מי שלא נכלל בו או רק את יהודי צפון אפריקה? הענות לדרישה כזו היתה יוצרת את המצב המוזר הבא: הווצרות קבוצה חדשה של מקבלי גמלה ממשרד האוצר שהסיבה לקבלת הגמלה היא הולדתם בצפון אפריקה. מצב משונה כזה הוא אולי נסבל במדינה המעבירה כספים לאנשים ע"פ מוצאם העדתי או סוג כיסוי הראש שלהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש