בתשובה לג. שמעון, 23/05/04 14:45
תשובות לשאלת תם 220897
מובן שלא אני המצאתי את התפיסה הזו, וכפי שציינתי, רבים האמנים שמעודדים אותה בעצמם. ובכל זאת: מה בעצם שגוי בתפיסה הזו? אולי לומר שפרסום הוא המטרה העיקרית של ההשמעות ברדיו יהיה קצת דרסטי, אבל אולי מטרה משנית?

דבריך באשר לשכר יוצרי השירים הינם חידוש בשבילי. מדוע אין הסדר בין יוצר השיר לבין המבצע, על חלוקת ההכנסות?

אני מבין את הבעייתיות של השירים הישנים, אבל על האמן להמשיך ולייצר כל הזמן אם הוא רוצה להשתכר, לא? גם אסם לא מקבלת תמלוגים על במבה שיוצרה בשנות השבעים, ואם היא רוצה להמשיך להרוויח, עליה לייצר עוד במבה, לא?

(לא שאני תומך בכל הנ"ל, במיוחד כשזה נוגע לאמנים. אני רק תוהה איך זה עובד).
תשובות לשאלת תם 220924
לא אכנס לכל שאלותיך על מבנה ההכנסות בתעשיית המוסיקה (זה ממילא לא עניין מרנין לב, כפי שניתן היה להתרשם, בין השאר מדבריו של שלמה ארצי בכנסת, כשהוא שימש פה להרבה מאוד יוצרים לפני שבוע). כל העסק סבוך למדי.

מה שדומה בתעשיית המוסיקה לייצור ''במבה'' אלו הדיסקים עצמם שמייצרת חברת התקליטים. השוואת זכויות יוצרים לייצור ''במבה'' מבטלת את עקרון זכויות היוצרים מעיקרו, זה, לדוגמה, כמו לבטל את זכויות היוצרים בגין פטנט.
תשובות לשאלת תם 221050
אתה צריך לחשוב על זה מהכיוון השני.
תחנות הרדיו משלמות עבור השמעה משום שהשירים אותן הן משדרות הם חלק מחומר הגלם באמצעותו הן מייצרות את השידור. בדיוק כפי שהן משלמות עבור הציוד או החשמל שהן צורכות.
תחנות הרדיו *צריכות* את השירים ולכן נגבה תשלום עבורם. לעומת זאת, תחנות הרדיו אינן צריכות את תשדירי הפרסומת ולכן הן דורשות תשלום עבור שידורם.
העובדה ששידור שיריו של אמן מסויים מקדמים את עסקיו האחרים מתבטאת, מן הסתם במחיר הנמוך יחסית שמשולם עבור ההשמעה (בהשוואה לתשלום הנדרש להפקת חומר אלטרנטיבי כמו משדר חדשות או הרצאה)

"אני מבין את הבעייתיות של השירים הישנים, אבל על האמן להמשיך ולייצר כל הזמן אם הוא רוצה להשתכר, לא?"

האמת היא שזה בכלל לא משנה. הרעיון הוא שהשיר הוא קניינו של האמן והוא רשאי לדרוש תשלום עבור השימוש בו. במציאות הישראלית, בכל אופן, קצת קשה להתפרנס רק מזה אלא אם כן אתה שלמה ארצי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים