 |
המחוקק (הצרפתי, הישראלי, האמריקאי, זה לא ממש משנה בהקשר זה) בחר להגדיר רצח על ידי מספר אלמנטים. הפרטים כמובן שונים ממדינה למדינה, אבל בגדול מדובר על ארבע השאלות הראשונות של אב בית הדין: גרימת מוות, כוונה ותיכנון מוקדם. תפקיד התביעה להוכיח את כל אותם האלמנטים "מעבר לספק סביר" (מונח אמריקאי, אבל תקף גם לעניינו) ותו לא. ההגנה, מעבר לניסיונותיה לקעקע את טיעוני התביעה, רשאית לנסות לנמק מדוע הנאשם זכאי למרות שכל האלמנטים של רצח התקיימו בעזרת בחירה מכמה הגנות שהציע החוק, כדוגמת אי שפיות או רצח מתוך הגנה עצמית. נקמה אגב, מוצדקת ככל שתהיה, אינה אחת מההגנות האלה.
הבעיה היא לא השאלות שהציג אב בית הדין, אלא הפסיקה של המושבעים. המושבעים היו חייבים לצאת עם פסק דין "אשם", אבל הם החליטו כי הרגשות האישיים שלהם חשובים יותר מחוקי המדינה.
פיתרון ראוי יותר היה למצוא את שוורצבארד אשם ולדון אותו, אם הדבר אפשרי לפי חוקי צרפת, למאסר של שנתיים שאותם כבר ריצה
(כל זאת בלי קשר להזדהות שלי עם מעשיו של שוורצבארד)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש