בכמה הפגנות השתתפת בחייך?

אני קצת בושה בעצמי

221642

אנוני-מוס

יום ה', 27/5/2004, 18:25

בצעירותי הייתי "חיה פוליטית" של ממש, והלכתי להרבה מאוד הפגנות. השירים שליוו את תקופת התבגרותי היו "ישראל-פלשתין שתי מדינות לשני עמים" ולהיטים דומים...:)

(אם כי , עד היום, ההפגנה שאני זוכרת אותה הכי בגאווה הייתה הפגנה שערכתי עם עוד שני אנשים כנגד היחס למהגרי העבודה. מדובר על שנת 90' וקצת, בחדרה. לא בדיוק ההפגנה הסטנדרטית... (שלא לדבר על זה שאז בקושי ידעו שיש דבר כזה עובדים זרים). בימים ההם פשוט היינו רואים אי צדק בבוקר בעיתון, ולמחרת כבר היינו יוצאים לרחובות.

אבל לאחרונה, אני פשוט לא מצליחה להוציא את עצמי מהבית ולהפגין. הבטחון המלא שהיה לי פעם בכך שהצדק איתי כבר פשוט לא קיים יותר, והכל הופך להיות "מצד אחד" ו"מצד שני"... ועם התלבטויות לא הולכים לצעוק בכיכר.

יכול להיות שזה העובדה שהתבגרתי קצת מאז (העולם לא נדמה כל כך מורכב בגיל 15 ככל הנראה), או שזה באמת שהמצב במדינה שלנו הפך להיות הרבה יותר מורכב בשנים האחרונות?

אני, לפחות, מאוד מתגעגעת לתחושת הביטחון המוחלטת הזו שהצדק לצידי, אבל אני כמעט לא חווה אותה יותר לאחרונה... (וכשאני כן, זה בנושאים לא פוליטיים "קלאסיים", ואין מה לעשות, זה קצת אחרת).

אני קצת בושה בעצמי

221692

ברקת • בתשובה לאנוני-מוס

יום ה', 27/5/2004, 21:46

הו הו, בצעירותי...
בצעירותי הייתי מגיעה לביה''ס בחולצה אדומה באחד במאי, ויושבת ליד הכהניסט של הכיתה.

אני קצת בושה בעצמי

221693

דורון הגלילי • בתשובה לברקת

יום ה', 27/5/2004, 21:49

הו הו, בצעירותי...
בצעירותי לא הייתי מגיע לביה''ס באחד במאי.
מי שהצהיר שהוא חוגג את האחד במאי היה זכאי ליום חג.

אני קצת בושה בעצמי

221696

דורון הגלילי • בתשובה לדורון הגלילי

יום ה', 27/5/2004, 21:53

ואגב, חגים בצעירותי, המימונה לא היתה חג לאומי (אם כי היא נכללה בחופשת הפסח מכוח ה"שוונג"). לעומת זאת י"א באדר צוין ברוב עם(1).

___
(1) זה לא כל כך מפתיע בהתחשב בעובדה שלכתה א' הלכתי בבית הספר "תל חי" הממוקם בפינת הרחובות טרומפלדור והגליל, כאשר בראש העיר(יה) עמד מחבר השיר "בגליל בתל חי".