בתשובה לאלון עמית, 31/05/04 8:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יוצא מנקודת הנחה שאם אתה ממשיך להתדיין איתי על נושאים שונים ומגוונים בצורה מחכימה הדדית - אתה מעלים עין ומוותר לי על מעידותי הרבות ביחסי אנוש תקינים. כמובן שתתקן אותי אם אני טועה, כי "טעות [אנוש] לעולם חוזרת". אני גם חושב שאם לא נתחשב אחד בשני, וזאת שלא ממניעים טהורים, (כגון? כגון מאחר ויש בינינו חילוקי דעות במספר נושאים - עלינו להתנהג שלא לפנים משורת הדין במישורים של מעבר לנושא הדיון), לא נוכל לנהל דיאלוג בכפר הגלובלי. עזוב לרגע מיהו האשם יותר ומי פחות, תמיד יש פער של הבנה הדדית שיוצר תסכול ורוגז בין שני פלגים שכל אחד מהם הורגל לחשוב אחרת, גם כששניהם דוברים באותה שפה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בצער מסויים, אבל בלית ברירה, אני באמת אתקן כמה טעויות בהודעתך. 1. "ממשיך להתדיין" - קשה לומר שאני מתדיין איתך, זה יותר כמו: אני שולח לך הודעות ואתה לא עונה עליהן. יש לי רשימה, אם אתה רוצה. דיון זה לא. 2. "מחכימה הדדית" - אני מעריך שלא החכמת הרבה, אבל אולי אני טועה. אני, בכל אופן, אכן למדתי ממך דברים רבים על הדרך שבה אתה (ואני מניח, חלק מחבריך לדרך) מסתכלים על העולם - חילוניים, גויים, אבולוציה, מוסר, צבא, רצח רבין. לא למדתי משהו מעניין על התחומים הללו עצמם (אני מצטער) אלא רק על הדרך המיוחדת בה אתה רואה אותם. זה היה פעם. מאז שהפסקת לענות, גם התענוג הזה נגזל ממני. 3. "מעלים עין ומוותר" - אני לא. אני רק ממשיך להיות סקרן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |