בתשובה לאלכסנדר מאן, 02/05/01 1:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכסנדר, הרבה פעמים קורה שאתה מגיב לאחר כמה וכמה אחרים, אשר כמו המאמר האמריקאי, מחכים לנעל השניה ליפול. היינו לקרוא את התגובה האוטוריטטיבית, שברב המקרים איננה ניכשלת בהצגת תובנה נוספת או הערה של זוית ראיה המעניקה נופך חדש להשתלשלות הדיון הספציפי. הפעם אני חושש שאינני מסכים עמך (מן הסתם דבר שעליו תשמח) מכמה סיבות: * בכל המאמר לא הוזכר ולא נרמז מאום על נאצים וכיוב' (אך באמת זו נקודה שולית) * את צמד החמד הזה הרגו (עבור אחרים רצחו) לא במסגרת פעולת חילוץ אלא לאחריה, בדומה למקרים אחרים שעליהם אין מדברים. * אין עוררין על כך שהסיטואציה הישראלית שונה לגמרי מזו הצרפתית ועל כך עמדתי בתגובתי הראשונה, וכל השוואה היסטורית, קשה מעצם היותה כזו, אשר מתעלמת מהזייטגייסט - רוח התקופה - מערערת עוד יותר את תקפותה. * ואולם, אני חושב שהנקודה שיוסי ניסה להראות, או לפחות כך אני קורא אותה, היא הדיסוננס בין המנטרה האשלייתית של טוהר הנשק לבין מציאות מעורפלת המטשטשת את הקו בין מתי זה לגיטימי, או לפחות לגיטימי-אפור, לבצע מעשים שכאלה, ומתי הדגל השחור מונף בעליל. * אין עורררין ש au la guerre comme la guerre אך כוחה של דמוקרטיה הוא בריסון המוסרי, וזו הנקודה החשובה. במקרה שלנו, מרדכי הוא הדרייפוס. אמנם לא דרך הטמרה אחד לאחד אלא בעצם העובדה שעליו העלילו והפילו תיק על לא עוול בכפו, מתוך טויית קורים של שקר הפוגעים עמוק ורחוק באושיות קיומה של מדינה דמוקרטית. * אני זוכר היטב שרגש הזעם שהופנה תחילה כנגד אלו שניסו בכלל להאשים את מרדכי בהרג, הועצם עוד יותר והופנה כלפי אלה שניסו להפלילו במעשה שמלכתחילה אנשים לא חשבו שהוא אשם. הכעס הגדול הוא נגד אלה שבפעולת קומנדו לילית נפטרו מיועץ משפטי וניקו את השרץ - את טווי השקרים והעלילה - וחשבו שבזאת תסתיים הפרשה. אך לא - נפנופי הפרפר השחור ממשיכים לחולל סערות גם ממרחק של 15 שנה. (ראה מקרה סנטור קרי בארה"ב) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך רון, ללא כל צל של ספק הינך צודק בכל הנקודות אשר העלית, אך יש בהחלט לברור המוץ מהתבן בבואנו לנתח נקודות מסויימות בכתבתו זו של מר גורביץ; - כותב מוכשר זה דאג גם דאג לאיזכור הקומפוננט הנאצי - אמנם לא בגוף המאמר אלא בתגובתו לקורא יוסי. ציטוט: "אני מודה לך שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בחברה הישראלית". אישית, אינני מבין קריאה זו, לבד מהצורך לפולמיקת זעקת ה'געוואלד' המפורסמת. - מרדכי אינו דרייפוס, היות ומרדכי אינו משתייך למיעוט אתני שנוא, אלא אם כן ברצונך למקד את אוכלוסיית המזרחים והספרדים במדינה כתופעה אתנית. מסופקני. דבר זה אינו ממעיט חלילה מממסכת השקרים, חצאי האמיתות וההטעיה המכוונת במקרה מרדכי, אך אין לבצע השוואה גורפת ממקרה זה למקרה דרייפוס, הגם ש'הגיבור הרע' מככב בשני המקרים. - העובדה כי גינוסר ויתום עדיין ממשיכים ומתפקדים כישויות סמי-פוליטיות וביטחוניות היא היא החמורה מכולן, אך צא וראה כי אף אדם כגינוסר אינו פסול כלל לכל סוג של מו"מ עם הצד הפלסטינאי מבחינתם, דבר האומר בהחלט דרשני. - עצם הדבר כי שני חוטפים/מחבלים/אנשים אלו חוסלו/הומתו/נרצחו ללא כל משפט הינה חמורה אף בעיניי, גם לאחר הרלטיביות הדרושה להבנת מקרה זה בהקשרו הכללי. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהיו רבים בגרמניה ובאירופה ששאלו את עצמם, האם אולריקה מיינהוף וחבריה באמת התאבדו באופן סימולטני בתנאי מעצרם ושמירתם הקפדנית, לאחר רציחתו של מדינאי גרמני רם דרג על ידי חברי אירגונם. ניתן אולי אף להוסיף שיתכן שספקות אלו (אם היו להם בכלל ספיקות בעניין) פעלו באופן מרתיע, שכן לא היו מאז אופרציות דומות על ידי חברי באדר-מיינהוף, ככל הזכור לי. כך, גם תמונת הרציחה הברברית הנ"ל של צמד המחבלים, היה לה אפקט מרתיע, יש להניח, ללא זיקה לאספקט האתי הלקוי, שתרם, מכל מקום תמונה של נחישות להפרע מנחשים בתוקף raison d'etate או מה שלא יהיה. בניגוד לדרייפוס- בנסיבות של פטריוטיזם צרפתי גואה בעקבות אובדן אלזס לוריין לביסמרק ב-1870, אף אחד לא האשים את מרדכי בבגידה במדינתו. יש מקרים שהינם פריפראליים וגבוליים מבחינת עריכת משפט תקין, כגון במקרים של מרידה על אונייה, בהם ניתנת לקברניט הסמכות לירות במתמרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאות הקודמות היה הקברניט אוסף את צוותו, עולה לאוניה ושט לעבר האופק ולא נודע גורלו לחדשים ולשנים, אם בכלל. מכאן נבע החוק הימי שנתן לקברניט סמכויות מוחלטות באניה. היןם, בעידן התקשורת המיידית Real Time במיוחד בתחום הצבאי, אין שבריר של שניה שבו קברניט של ספינה או מטוס נמצא ללא קשר ופקוח של הבית. העובדה הזו מעוררת בעיה משפטית לגבי סמכות ואחריות המפקד בשטח לעומת המפקדה מאחור. ראינו כבר מקרים של ערבוב פרשנות עקב ערבוב סמכויות ויש רגליים לטענה שהדרג המפקח איננו יכול לרחוץ כפיים לגבי ארועים מבצעיים, משום מעורבותו המיידית, ואינני מדבר על אחריות מיניסטריאלית אלא על אחריות בצועית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |