בתשובה לעוזי ו., 31/05/04 11:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
והנה תשובה משפטית מוסמכת יותר: השלב הטרום חוזי מתייחס באופן כללי ולא רק בהקשר של דיני הגנת הצרכן לשלב המו"מ. על מנת שההסבר יהיה מובן נרחיב מעט בענייני חוזים בכלל. לחוזה יש שלב מקדים והוא שלב המו"מ. שלב המו"מ מתאפיין במצגים השונים אותם מציגים הצדדים על כוונותיהם, מה הם מתכוונים לעשות ולמשל גם על תכונות המוצר או השירות שהם מתכוונים לתת. חוק החוזים מטפל גם בשלב זה והוא קובע למשל שגם את שלב המו"מ יש לנהל בתום לב. לגבי זכרון דברים: על מנת שחוזה (בין בעל פה ובין בכתב) ייכרת יש צורך בשתי דרישות עיקריות אשר את קיומן בית משפט בוחן: "גמירות דעת", שהיינו האם הצדדים *באמת* התכוונו להתקשר בחוזה ו- "מסויימות", דהיינו האם החוזה שנכרת הוא מכיל מספיק פרטים מהותיים כדי שיהיה חוזה, באופן שהוא "מסויים" ואפשר ליישמו בפועל. בחלק קטן של החוזים יש דרישה נוספת והיא דרישת הכתב, כמו למשל בעסקאות מקרקעין (וראה גם למשל סעיף 5 לחוק הגנת הצרכן – קישור בסוף) גם זכרון דברים איפוא, יבחן באותם משקפיים - דהיינו אם הוא מעיד על גמירות דעת והוא מספיק מסויים (כולל מספיק פרטים מהותיים) הוא ייחשב לחוזה לכל דבר ועניין. על פי רוב מה שאנשים מכנים "זכרון דברים" הוא חוזה. עכשיו לעניין חוק הגנת הצרכן. על פי סעיף 2 "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה" וכאן באה רשימה של דברים שנחשבים מהותיים בעסקה. באה הפסיקה ופרשה את הסעיף זה שחל על השלב הטרום חוזי שהיינו על שלב המו"מ. דהיינו אם עוסק למשל מבטיח בשלב המו"מ שמועד האספקה (שנחשב פרט מהותי) הוא שבוע ובפועל מועד האספקה הוא חודש אז - וכאן צריך לשים לב: אם במקרה ספיציפי (אחד או יותר) מועד האספקה נדחה בגלל בעיות של תובלה או כל בעיה אחרת שהעוסק לא תכנן מראש או התרשל לתכנן (למשל אם לקח מספר הזמנות גדול מידי) אז מדובר בהפרה רגילה של חוזה ו(בדרך כלל) חוק הגנת הצרכן לא יחול. אבל אם מדובר בעוסק שעשה דבר שהטעה (או היה עלול להטעות צרכן) כדי שהצרכן ישתכנע ויתקשר עימו בחוזה, למשל נתן לצרכן להבין בפרסומת שהאספקה תוך שבוע, אבל בחוזה עצמו היה כתוב חודש אז אנחנו נכנסים לחוק הגנת הצרכן. החוק יוצא מנקודת המוצא שהצרכן נחות מהעוסק, כח המיקוח שלו קטן מהעוסק והוא בדרך כלל "שבוי" (לצורך הדוגמא שלנו, אם פורסם שבוע אספקה ושהצרכן בא לחתום על החוזה התברר לו שזה חודש, הרי שהרבה צרכנים יחתמו על החוזה, כי הם כבר באו והם רוצים את המוצר וכיוצא באלה). ולכן אם היה מצג מטעם העוסק בשלב המו"מ על פרט מהותי – הרי שאם בחוזה הסופי מצג זה שונה, אפילו בידיעת הצרכן, זה לא ראוי, מבחינה ערכית והדבר עולה אף לכדי עבירה פלילית. מבלי להכיר את טענות הטובעים אלא מקריאת ההחלטה בלבד, נראה כי הם הגישו תובענה יצוגית (פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן) בטענה שהייתה הטעיה – הבטיחו להם ערוץ עם תוכן א' והם קיבלו ערוץ עם תוכן ב'. אומר בית המשפט יכול להיות (או אם תרצה – קרוב לוודאי) שהייתה הפרה של החוזה שבין הצרכן לבין חברות הכבלים. אלא שמדובר בהפרה שארעה אחרי כריתת החוזה ולא בהטעיה מכוונת של הכבלים. במילים אחרות הכבלים לא באו לצרכנים ואמרו להם, בואו תתחברו לכבלים ותקבלו ערוץ ספורט עם תכנים כאלה ובסוף הצרכנים קיבלו ערוץ ספורט עם תכנים אחרים. אלא הכבלים הבטיחו דבר אחד ונתנו את אותו דבר. רק לאחר זמן, כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה, או נסיבות אחרות הכבלים החליטו לשנות את תוכן הערוץ. אז אומר בית המשפט זה לא הטעיה. זה (אולי) הפרה של חוזה – ואם זה הפרה של חוזה אי אפשר לתבוע בתביעה ייצוגית באמצעות חוק הגנת הצרכן (וכמו שאולי ראית בפסק הדין – שהקישור שלו היה באחת התגובות בשרשור וגם לא לפי תקנה אחרת). עוד נקודה אחת. בית המשפט אומר שבחוזים ארוכי טווח צריך תיקון של החוק. מדוע? כיון שבחוזה קצר - הצרכן מתקשר עם העוסק, ההתחייבויות הן קצרות זמן אז אני יודע לשים את קו בין הטעיה לבין הפרה. אבל בחוזי ארוכי טווח העוסק יכול לשנות את תנאי החוזה לאחר עבור זמן, בגלל למשל התפתחויות טכנולוגיות ואז הצרכן לאחר זמן מוצא את עצמו "שבוי" בחוזה חדש שהוא אולי לא התכוון להיכנס אליו. ואז צריך לבדוק כיצד להגן על הצרכנים במקרה כזה, דבר שכיום לא קיים בחוק. חוק הגנת הצרכן: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי הקודמת נכתבה ע''י בעל השכלה מתאימה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |