 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מטופשת כלל. אופרטיבית היא מאפשרת גמישות לא רעה לממשלה בביצועה (מבחינת מועדי הפינוי), משחררת לחץ אמריקני, לא מפרקת את הממשלה ואולי עוזרת להשאיר את המפדל בקואליציה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אם המטרה העיקרית של הממשלה היא לשרוד, וכל השאר נגזר מזה, ההחלטה משרתת את המטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "אם המטרה העיקרית...". מן המפורסמות הוא(©) שהמטרה העיקרית של הממשלה היא לשרוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לתומי סברתי שמטרתה של ממשלה היא למשול, כלומר להחליט החלטות אופרטיביות הנוגעות לניהול המדינה, ולהביאן לידי ביצוע. ההחלטה שהתקבלה איננה כזו. (אולי משרדי הממשלה נקראים כך מלשון "הישרדות"...?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לדעתו של דורין ישראלי באחד מגלגוליו הקודמים שרון בכלל תכנן את המשאל כך שיכשל בו, ואין לו שום כוונה לפנות יישובים. אז מה פתאום הוא צריך עכשיו בכלל מועדי פינוי ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע באיזה מגילגולך הקודמים עברת בהצלחה הבנת הנקרא, אבל לפני המשאל טענתי בחום ששרון הולך לנצח, כי הוא רוצה לפנות יישובים. התיקון היחיד שלי לאחר כישלון המשאל היתה המסקנה הבלתי נמנעת (מבחינתי) ששרון עדיין מעוניין בפינוי, אך מעוניין לדחות את האקט עד לאחר הבחירות בארה"ב. מבחינה זו החלטת הממשלה מושלמת לשרון: הוא עדיין נשאר עם קואליציה מתפקדת (להמשיך בתוכנית הכלכלית לפחות, לא סתם כדי לשרוד), גם לא צריך להעביר את הפינוי אישור נוסף (כי הוא כבר אושר) וגם להחליט מתי נוח *לו* בלבד להתחיל לממש את התוכנית (כשהשאיפה היא, כנראה, לאחר החלפת בוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עדיין לא הבנתי למה מלכתחילה (ובדיעבד) אתה חושב ששרון רוצה לפנות ישובים. אם חושבים שהכשלון במשאל היה מכוון, ולאור ההחלטה הלא-מחייבת החדשה, אולי הרעיון הוא להעביר את הזמן בלי לפנות, תוך התכופפות סמלית ככל האפשר נגד הלחץ הבינלאומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מיו"ש, שם יש משמעות איסטרטגית לגושי היישובים הגדולים, היישובים המבודדים (כולל כל אלה שברצועה), אינם ערובה לשרטוט גבולות דו קיום. הם יותר בבחינת נק' חיכוך קרובה מדי, בלב היישוב העני והצפוף בעולם. אין להם גם משמעות מבחינת הפרדה בין מצרים לרצועה (בשביל זה קיים פילדלפי). הסיבה ששרון הצליח גם "למכור" את התוכנית הזו לבוש הוא מאחר ובוש משוכנע שכאן האינטרסים שלהם חופפים. הבעיה היחידה היא לא "מה לפנות" אלא "מתי ובאילו תנאים" - וכאן אני למד מהתנהגות שרון שהוא אכן מעוניין בפינוי, אבל בהחלט לא במתכונת חד צדדית. הוא כנראה היה מעדיף לעשות זאת במסגרת הסכם רחב יותר, ולא באופן שיראה כהתחלה מחדש של אוסלו. אם שרון היה מצליח לעצור את התהליך אחרי עזה זה היה מצויין מבחינתו, אבל הוא כנראה יודע דבר או שניים על מומנטום מדיני - הלחץ הבינלאומי להמשיך רק יגבר, ושרון מעוניין למסור את עזה בלבד למתנגד ערפאת, דחלאן, בלי שיצטרך לדון אחריו עם הצמד ערפאת/עלא. בשל כך המחלוקת החריפה בין הבית הלבן לשרון היא על העיתוי (והעיתוי בלבד) - לפני הבחירות בארה"ב או לאחריהן. התחלה לפני הבחירות בארה"ב תיצור תהליך כפול לא רצוי מבחינת שרון: גם נסיגה שלא בהסדר כולל וגם נקודות אלקטורליות לבוש. בהיבט זה מסייעים יצחק לוי ואיתם הפורשים מהמפד"ל לשרון - ברור לכל שקשה להתקדם מדינית עם קואליצית מיעוט. מסיבה זו שרון גם לא מזדרז לצרף את העבודה (למרות שזו טורחת לפרוש לו רשת ביטחון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להבדיל מיו"ש, שם יש משמעות איסטרטגית לגושי היישובים הגדולים, היישובים המבודדים (כולל כל אלה שברצועה), אינם ערובה לשרטוט גבולות דו קיום. הם יותר בבחינת נק' חיכוך קרובה מדי, בלב היישוב העני והצפוף בעולם." ממה אתה מסיק את זה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |