בתשובה להאייל האלמוני, 07/06/04 17:29
לא. 224320
כו, גם יהירות. ישר אחרי ששלחתי את הבועה הצטערתי. אבל בכל מקרה אציג עכשיו מונח המתקשר לסוגייה זו וצריך להיות ברור.
תופעה המתרחשת בעקיפין.
כאשר אני עושה משהו למען משהוא דבר זה נקרא אלטרואיזם. כאשר אני עושה משהו למשהוא בשביל עצמי באופן ישיר דבר זה נקרא אגואיזם.
כאשר אני עוזר לזולת וכתוצאה מזה אני גם חש סיפוק זה לא הופך את הדבר לאגואיסטי זה עדיין אלטרואיסטי. למה? כי הסיפוק זה לא הדבר שהניע אותי לעזור לזולת אלא היה רק תופעת לוואי, השלכה (חיובית) של העזרה. מכאן משתמע שזה שהעזרה שלי לזולת הניבה גם סיפוק אישי שלי אין זה אומר שזה מה שהניע אותי, הסיפוק הוא גורם עקיף ולא ישיר. אם מה שמניע אותך לתרום איבר מגופך, זה הסיפוק בעוד שאתה חי, הדבר *בעיניי* לא נראה טיבעי. הסיפוק מעצם התרומה של האיבר או יסורי המצפון שיחוש אדם לו יחליט לא לתרום איבר לפני מותו לא נראים לי תירוץ סביר, ומשהו שולי ביחס לעצם התרומה, סגולה אנושית לעזור לבני מינך בלי קשר ישיר לפירות האישיים שהעזרה תניב לך. גם כיום תרומת איבר עוד לא הפכה לנורמה, לאיזו נגזרת של ערך, או לטאבו מה שבא לידי ביטוי בכך שאדם שיחליט שהוא לא תורם מאיברו לאחר מותו לא יזכה לגינויים ולסנקציות חמורות מסוג מורס. משום שיסורי מצפון הם יציר של ערכים ונורמות לא סביר שאדם אשר לא תורם מאיבריו יחוש יסורי מצפון קשים מנשוא, מה שיניע אותו לתרום אותם. אינך סבור שיש צדק בדברי?
לא. 224518
למה אנחנו מקיימים יחסי מין (לא זה עם זה, כל אחד עם בת זוגתו, או בן זוגו)?
התשובה "בגלל שאנחנו רוצים ילדים" נופלת ברוב המקרים, הרי אנחנו מקיימים יחסי מין גם עם נשים בהריון, גם עם אמצעי מניעה וגם בתקופות בהם האישה לא פוריה.

לפחות אני יכול להעיד שהתשובה שלי לשאלה הזו היא "על מנת לחוש סיפוק" (או לתת סיפוק). ז"א סיפוק יכול להיות מטרה בפני עצמה, ולא רק רווח עקיף.

יסורי מצפון הם ההפך מתחושת הסיפוק ממעשים טובים, אדם פועל על מנת להקטין את הראשון או להגדיל את השני.
שיקיים עם זוגתו, למה עם הבת שלה? 224521
אולי כם בכל זאת? 224523
אני חושב שאנחנו ממהרים להפיל את התשובה "בגלל שאנחנו רוצים ילדים" מוקדם מדי. הדרך הנכונה יותר להסתכל על זה היא לדעתי במבט אבולוציוני. אצל בעלי חיים אחרים (לא בונובואים. בעלי חיים בעלי חיי-רגש פשוטים יותר) יחסי מין מתבצעים כדי להמשיך את קיום המין הביולוגי. אצל בעלי חיים שונים התהליך מלווה לפעמים בדברים נוספים שמטרתם להגדיל את אינטרס השיתוף בין הזכר והנקבה, כדי להגדיל את סיכויי הוולדות להגיע לבגרות ולהמשיך את המין הביולוגי (מי שמריח כאן כבר את ריצ'רד דוקינס צודק, אגב). גם אצל בני אדם אפשר להסתכל על קיום יחסי מין (שמלווה בהנאת *שני* הצדדים, אני מקווה) כעוד חולייה בחיזוק הקשר הזוגי, שבתורו מגביר את סיכויי הילדים לשרוד ולהמשיך את קיום הגזע האנושי.

אז למה בכל זאת אנחנו מסתכלים על זאת כ"סיפוק"? כי מנגנון ה"סיפוק" הוא מנגנון של משוב חיובי שהוכיח את עצמו מבחינה אבולוציונית, אבל אם נחשוב על כך בהבט אבולוציוני הרי שלדעתי הוא רק עוד מנגנון שעוזר להמשך קיום המין הביולוגי.

"יסורי מצפון", אגב, הם גם מנגנון שלדעתי התפתח באופן אבולוציוני כדי לקיים חברה, שגם היא תוצר אבולוציוני שמגביר את סיכויי הפרטים ששיכים לה להעמיד צאצאים.
אולי כם בכל זאת? 224528
חוץ מהשיטות של שכ''ג, יש עוד דרך נפלאה לעצבן מחזירים בתשובה. אחרי שהם מוכיחים לך באותות ומופתים שלכל דבר יש סיבה, וכל דבר נוצר ממשהו אחר, הם משוכנעים שהם הראו את קיומו של בורא-עולם. השאלה המעצבנת אז היא כמובן ''ומי ברא את אלוהים''.

סתם, הזכיר לי.
אולי כם בכל זאת? 224536
אני מעצבן מחזירים בתשובה? בטח התבלבלת עם מישהו.
אולי כם בכל זאת? 224671
כן, אתה הורס להם את הטיעון שאלוהים לא עושה טעויות.

(:
אולי כם בכל זאת? 224530
כשאתה מקיים יחסי מין, אתה לא חושב על ילדים. כשאתה אוכל, אתה לא חושב על המשך החיים. כשאתה קם לאישה הרה באוטובוס, אתה לא חושב על הסדר החברתי. כשאתה משחק במחשב, אתה לא חושב על כישורי צייד. כל אלא מנגנונים שקיימים בך. את מקור כל המנגנונים האלה אפשר להסביר גם בדרך אבולוציונית. עצם קיומו של הסבר כזה, לא מוכיח את נכונותו.
אולי כן בכל זאת? 224534
*מוכיח* נכונות? חס וחלילה! איפה ראית אצלי הוכחת נכונות? אפילו כתבתי "לדעתי". אני מציע הסבר ומנגנון, ועל כן אני חושב (ומנסה לשכנע אולי) שההסבר שלי עדיף.
לא. 224524
א. מה היא ההערה הלא רלוונטית של "יסורי מצפון הם ההפך מתחושת הסיפוק ממעשים טובים..." הרי זה מובן מאליו, ולא ממחיש שום נקודה. סיפוק יכול להיות מטרה בשביל עצמה אין ספק ולכן המציאו את המושג-אינטרסנט-אדם הפועל למען האינטרסים האישיים שלו כמו למשל סיפוק. אני יכול להגיד מנסיוני האישי שבשבילי לעזור למשל לאדם קרוב לי זה יצר אנושי כמו יצר התוקפנות, המיניות וכו'. וכשאני עוזר לאדם קרוב זה פשוט תכונה וצורך טיבעי, ההומאניות מניעה אותי ולא הסנקציות אם אני לא יעזור לקרוב או הסיפוק אם אני כן יעזור לו. לכן אני אומר שהסיפוק (יכול להיות שרק אצלי זה ככה ואני צדיק), זה תופעת לוואי ולא משהו ישיר שמניע אותי לעזור. הבנת?
לא. 224532
לא הבנתי. אם "לעזור ... זה יצר אנושי", אז אתה בעצם לא מקבל את חופש הבחירה בין טוב לרע? ז"א, התשובה שלך לשאלה היא חיובית, אדם עושה מעשים טובים בגלל שזה היצר שלו?
לא. 224537
א. תסביר לי למה אני לא מקבל את חופש הבחירה בין טוב לרע?

ב. אולי יצר זו לא המילה המתאימה אלא דחף.

מה היא ההערה הלא רלוונטית של "יסורי מצפון הם ההפך מתחושת הסיפוק ממעשים טובים..." הרי זה מובן מאליו, ולא ממחיש שום נקודה. סיפוק יכול להיות מטרה בשביל עצמה אין ספק ולכן המציאו את המושג-אינטרסנט-אדם הפועל למען האינטרסים האישיים שלו כמו למשל סיפוק. אני יכול להגיד מנסיוני האישי שבשבילי לעזור למשל לאדם קרוב לי זה *דחף* אנושי. וכשאני עוזר לאדם קרוב זה פשוט תכונה וצורך טיבעי, ההומאניות מניעה אותי ולא הסנקציות אם אני לא יעזור לקרוב או הסיפוק אם אני כן יעזור לו. לכן אני אומר שהסיפוק (יכול להיות שרק אצלי זה ככה ואני צדיק), זה תופעת לוואי ולא משהו ישיר שמניע אותי לעזור.

תתיחס לזה עכשיו. (אחריי תיקון).
לא. 224539
משום שאתה מדבר על יצר שאי אפשר לבחור אם להענות לו. גם כשאתה מדבר על דחף, או תכונה, אתה מדבר על דבר שאתה לא בוחר אם להשתמש בו. השאלה היא אם אתה *מחליט* לעזור לחבר שלך, בגלל שאתה מבין שזה הדבר הנכון לעשות, או אם אתה נענה לדחף ועוזר לחבר שלך, בגלל שיש לך דחף כזה.
לא. 224540
לדעתי דחף זה לא חייב להיות משהו אשר מנוטרל לחלוטין מחשיבה. כך לדוגמא דחף לקיים יחסי מין עם מישהי, נגיד מתעורר אצלך דחף כזה האם הוא בלתי נשלט (כן, אולי אצל אנסים), עצם זה שדחף יכול להשלט (ע"י האדם הסביר), מעיד על כך שדחף הוא לא בהכרח מנוטרל ממחשבה ואפשר לערב בו את הראציונל. מכל זה משתמע שדברתי על הדחף לעזור לחבר, דברתי גם על הרצון לעזור (כי הרי דחף זה משהו נשלט.) ולא על מקרה למשל בו אני עוזר לחבר למרות שזה לא הדבר הנכון לעשות (למשל-חבר מבקש עזרה לשדוד בנק), אלא במקרים יותר סבירים בהם העזרה שהוא מבקש היא לא עזרה בלתי חוקית בעליל. כשחבר מבקש ממני עזרה (בעניין מהותי למשל-עניין מהותי ימחיש את הנקודה), אני יעזור לו, מה שיניע אותי זה לא אינטרסים אישיים אלא איזה כוח, או דחף לעזור לו, בכלל מבלי לחשוב מה יצא לי מזה, אייזה תועלת אני יפיק מהעזרה.
והטענה של הסיפוק אחרי שאני יעזור לו:

1. זה לא הדבר שיניע אותי לעזור לו אלא השלכה, תופעת לוואי.

2. כשאני חושב על זה, לאחר שאעזור לחבר שביקש ממני עזרה בעניין מהותי-אני לא ירגיש בכלל סיפוק בגלל שהדבר יראה בעיניי כל-כך טריוויאלי ואלמנטרי.
לא. 224543
שטויות במיץ עגבניות. הקביעה שדחף זה משהו שאתה לא בוחר אם להשתמש בו או או היא קביעה שגויה בתכליתה.

האם אינך מכיר את המושג מעולם המשפטים ''דחף לאו בר כיבוש'', מהמשפט הזה יוצא כי אם הרשות המחוקקת ראתה צורך לציין את קיומו של ''דחף לאו בר כיבוש'' ישנו ''דחף בר כיבוש'' שכן אם לא היה, לא היה צריך לציין את קיומו של השלילה שלו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים