גם אז זו היתה הגזמה פראית 225047
ניר ל. יום ה', 10/6/2004, 2:51
אני די חדש באתר אז תסלחו לי אם אני טיפה מתרגז, הציטוט הנ"ל מהכתבה טיפה "הקפיץ לי פיוז":
"לפני כ-‏3 חדשים ארעה תקרית דומה כאשר לוטפי משעור, עורך העיתון "אה-סינארה", הופרד מיתר עמיתיו לטיסת הנשיא קצב והוכרח לעבור בדיקה ביטחונית מדוקדקת שהביאה אותו לבסוף לוותר על הנסיעה ולעזוב את המקום. בעקבות האירוע, הורה ראש השב"כ, אבי דיכטר, לשלוח מכתב התנצלות אישי למשעור. אבל אז אירעה תקרית שניה - הפעם עוכב בדרך למטוס ראש הממשלה, ושוב עזב בכעס"
חבר'ה, יצא לי להיות שם במקרה בשתי הפעמים כי אני עובד שם. התשובה היא פשוטה, כבוד עצמי. בפעם הראשונה כל מה שהיה צריך האדון משעור לעשות הוא לשקף את מזוודותיו, ולא הרבה מעבר, הבעיה היא שהופרד משאר הפמליה, דבר שברטרוספקטיבה לא היה צריך להיעשות, כל הפמליה היתה צריכה לשקף את מזוודותיה (כמו שקורה בד"כ, אגב). בפעם השניה הוחלט שכל העיתונאים יבדקו בדיוק (!) באותה הצורה אך הכבוד העצמי של אדון משעור היה בעוכריו הפעם. כמו כל נוסע שעובר בשדה תעופה ונעליו מצפצפות בגלאי המתכות, היה גם האדון משעור צריך להוריד את נעליו. אמת המידה האוביקטיבית לא מספיק טובה לו, הוא צריך אפליה מתקנת, והוא סירב להוריד את נעליו, פה התחיל הסיפור ופה הוא מסתיים, האדון משעור בעל כבוד עצמי רב, ולפעמים הוא בעוכריו...
גם אז זו היתה הגזמה פראית 225372
אריאל שרון • בתשובה לניר ל. יום ו', 11/6/2004, 5:16
אם מה שאתה כותב זו האמת
אז מה שעשו בעיתונות זה פשוט פשע
משהו כמו שני עמודים בידיעות ושני עמודים במעריב על ההשפלה והגזענות של השב''כ ועל הבושה למדינה וכו' וכו'
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות