בתשובה לאורי, 10/06/04 19:52
ילדים חיים אצל הוריהם! 225299
החשבון שלך בערך נכון. רוב הזוגות שהכרתי היו בסביבות גיל שלושים. אני לא זוכר אם הדרישה לגבי 43 שנים היתה בתוקף באותה תקופה. היו איתי בחו"ל כעשרה זוגות, וכמעט כולם ניסו לפני כן לאמץ בארץ ונפסלו או נרתעו מההמתנה. אינני יודע אם היינו נמצאים כשירים או לא, כאמור אנחנו החלטנו לא לחכות.

הלחץ בישראל קיים למרות אפשרויות האימוץ בחו"ל שאז היו לגמרי בלתי מוסדרות, וכרוכות בשהיה לא קצרה בארץ זרה שאינך מכיר את מנהגיה, את המוסדות והנהלים המקובלים בה, ובהרבה מקרים גם את השפה. זה הופך אותך תלוי לחלוטין בעורכי דין שאינך יכול באמת לסמוך עליהם, ומכל העסק נודף ריח לא נעים של משהו על גבול החוקי (ראה מקרה ברונה). מדובר על ארצות מהעולם השלישי עם סדרי שלטון פרוצים ועורכי דין תאבי בצע לגביהם אתה פשוט לקוח שלא יראו יותר לעולם. אולי לא פחות חשוב מזה, רבים מעדיפים לאמץ ילד ממוצא יהודי.

לאחרים, גיורו של תינוק לא יהודי אינו עניין פשוט. בשעתי היה בארץ רב אחד (בעצם שניים, אבל אחד מהם עסק רק בהורים קיבוצניקים) שהסכים לעשות זאת בכל מיני תנאים משפילים, הצהרות שקריות על שמירת מצוות כולל כשרות, התחייבות לחנך את הילד בבי"ס דתי וכמובן גם תרומה קטנה למטרות קדושות. אחרי כמה שנים שמעתי שגם הרב ההוא חדל ממנהגו, ואין לי מושג מה קורה היום בעניין זה. היו עוד כל מיני קשיים ביורוקרטיים - אבל כמובן כל זה מתגמד לעומת ההמתנה בת שבע השנים(*). דווקא מבחינה כספית זה לא היה בסדר גודל בלתי אפשרי גם למשפחות מהמעמד הבינוני. הכל, כולל שהיה לא קצרה באותה ארץ, עלה לנו משהו כמו 15,000 דולר.

(*) שבע שנים זאת הערכה בלבד, כי איש אינו יודע מה יהיה מספר התינוקות המועמדים לאימוץ בשנים בהן אתה אמור לחכות. עכשיו נדמה לי שאולי הגזמתי קודם, וההערכה שקיבלנו ממשרד הרווחה היתה 5-7 שנים. לא זוכר.
ילדים חיים אצל הוריהם! 225408
קודם כל נתונים: אתה מדבר על המתנה של 5-7 שנים בארץ. מכיוון שנתוני משרד הרווחה מדברים על 130 ילדים שנמסרו לאימוץ השנה, אפשר לומר כי מספר הממתינים בארץ הוא כ-‏800. מה היחס, להערכתך, בינם לבין "מאמצי חו"ל"? חוץ מזה, האם יש הרבה מועמדים לאימוץ הנדחים על ידי השירות?

[הנתונים, לפי בירור שלי: ישנן תשע עמותות: טף, הומניקט, עתיד הילדים, הילד הצוחק, דניס, יד לילד, מזל, בר-אור ואנוש. הגדולה בהן, טף, ביצעה כ-‏400 אימוצים, כך שניתן להניח שבסיכום כולל מספר אימוצי חו"ל גדול מאימוצי ישראל. השאלה היא, בכמה?]

ושאלת תם: מה זה משנה אם התינוק אינו רשום כיהודי?

כדי להבהיר: אני לא שואל רק כדי לדעת אלא כדי להבין איך הדברים משליכים על טענותי הקודמות. ובמיוחד:
א. מספר המחכים לאימוץ והיחס בין אימוץ חו"ל לאימוץ ישראל מגדיר את מידת ה"לחץ" המופעל על המערכת בארץ.
ב. מאחר וידוע כי כל מועמד לאימוץ חו"ל באמצעות העמותות לאימוץ בין-ארצי חייב לקבל אישור מטעם השירות למען הילד, אם ישנו מספר נדחים גדול יחסית, הדבר יוצר לחץ מהותי לשירותים בלתי חוקיים לאימוץ חו"ל.
ג. ובנובע מהסעיף הקודם: אם ישנו לחץ כזה, מאחר וידוע כי המחיר הכולל של אימוץ הוא בין 15 ל-‏20 אלף דולר, אפשר יהיה להעריך את עוצמת התמריץ לפעילות בלתי-חוקית או נושקת לבלתי חוקית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים