בתשובה לניצה, 12/06/04 22:24
טובת הילד 225576
זו קביעה מוזרה למדי לטעמי. מאין לך שהחזרת הילד להוריו הביולוגיים תהפוך את כל הסיפור לסיטואציה לא חשובה בחייו שאין לו ממנה שום זיכרון?
טובת הילד 225590
מה לדעתך הוא יזכור מגיל שנה וחודש?
אם הילד היה גדל במוסד ללא אם ברורה וכו' היה באמת נגרם נזק להתפתחותו. אבל הוא גדל עם דמות אמהית נורמלית ויחס תקין. החלפת הדמות יכולה אמנם לגרום לתחושת אובדן זמנית, אבל בגיל הזה, הילדים עדיין זקוקים לאם באופן כל כך אבסולוטי, שהם יקבלו כל אם אחרת שתתן להם את מה שהם זקוקים לו. אם המעבר יהיה מדורג, כך שהוא יקשר לאם החדשה לפני הפרידה הסופית מהאם הראשונה, אפשר שהתחושה של האובדן תרוכך במידה רבה. מכל מקום הוא לא יזכור כלום מהאם שגידלה אותו עד גיל שנה. כיון שמשם והלאה הוא יגדל כילד רגיל אצל הוריו הטבעיים, אני לא רואה היכן הבעיה מבחינת הילד.
טובת הילד 225594
מה הוא יזכור מגיל שנה וחודש? יש לי חבר, שאביו נהרג במלחמת יום כיפור כשהחבר היה בין כמה שבועות, והוא טוען שהוא זוכר את אביו רוחץ אותו בגיל 7 ימים. אולי הילד ידחיק את המעבר ממשפחה למשפחה, אבל אולי לא. לא נראה לי שיש ביסוס מובהק לקביעות הפסיכולוגיות שאת מציעה, ופרוידנים אדוקים אולי אפילו היו אומרים: להיפך, זה בדיוק מה שישפיע על חייו מעתה והלאה.
טובת הילד 225598
זה נכון שאני מאוד לא פרוידיאנית בגישה שלי לחיים.

מכל מקום נראה לי שבויכוח בין מה שאולי ישפיע על התת מודע של הילד מגיל שנה וחודש, לבין מה שבטוח יהיה בתודעה שלו- כלומר, זה שהוא מאומץ, ושההורים המאמצים התנגדו לכך שיחזור להוריו הביולוגיים, על אף שאלו רצו אותו- מכריע הבטוח ולא האולי.
טובת הילד 225601
אולי פספסתי את זה במהלך הדיון, אבל האם הורים מאמצים *חייבים* לגלות לילד מאומץ שהוא כזה?
טובת הילד 225611
אני מניחה שלא חייבים. אבל הסיכוי שילד כזה יגדל בלי לדעת את זה בסופו של דבר, נראה לי קטן. אני חושבת שלפני שהוא מתחתן צריך לבדוק אם הוא לא מתחתן במקרה עם אחותו וכו'
מכל מקום, היום הדעה הרווחת היא שעדיף לגדל את הילד עם הידיעה שהוא מאומץ, ולא לחשוף אותו לזה רק בגיל מבוגר.
ויש סיכוי יותר מסביר, שהוא זוכר (או שיזכירו לו) 225615
הנה נקודת מבט נוספת: קיים סיכוי סביר (הייתי אומר עד כדי כמעט ודאות) שגם אם הילד יוחזר להוריו הביולוגיים, הוא יגלה את כל הסיפור, אם בגיל צעיר יותר או בגיל מבוגר יותר, בין אם מהסביבה או מהוריו, והעניין בהחלט לא ישכח. ככל שאני חושב על זה יותר הרי שמבחינת פוטנציאל הטראומה הנפשית אני לא רואה עדיפות לאף אחד מהמצבים האפשריים.
ויש סיכוי יותר מסביר, שהוא זוכר (או שיזכירו לו) 225617
אני כן רואה עדיפות. במקרה אחד ויתרו עליו, כאילו היה חפץ, רק פעם אחת. במקרה השני עשו זאת פעמיים.
ויש סיכוי יותר מסביר, שהוא זוכר (או שיזכירו לו) 225893
תנא דמסייע מבעלת ניסיון:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2931209,00.h...
תטל''א 225921
אני מקווה שברור לך שזה ממש לא עונה לשאלה שהעלתי. אין שם שום התייחסות למקרה שהילד אכן חוזר להוריו הביולוגיים וומגלה מאוחר יותר שהוא נמסר והוחזר. מאמר פובליציסטי, רגשי ככל שיהיה, אינו תחליף לנתונים.
תטל''א 226322
אין לי נתונים, ולא שמעתי שיש נתונים כאלה למישהו. ה*תחושה שלי* היא שהמחשבה שגדלת אצל הורים מאמצים ולא אצל ההורים הביולוגיים, על אף שהם רצו אותך, משום שהמאמצים נלחמו עליך, יותר גרועה מהתחושה של "זנחו אותי לחצי שנה בגלל חולשה זמנית, אבל אחר כך נלחמו להחזיר אותי". מה שתומך בתחושה שלי זה שילדים מאומצים רבים שמחפשים את הוריהם מאוחר יותר, סולחים להם על כך שהם ויתרו עליהם, אפילו שהם לא נלחמו עליהם אחר כך.
אבל אין לי נתונים מעבר לכך.
טובת הילד 225622
אחד הטיעונים נגד התאוריה הפרוידיאנית שמנסה "להסיר את הרעלה מעל פני השיכחה" (זה מה שהוא כתב), מתבסס על ההתפתחות של אזורים שונים במוח. ההיפוקאמפוס נחוץ, או לפחות משתתף בזיכרון "מודע" (explicit) ובזכרון ארוך טווח. אבל ההיפוקאמפוס הוא האיבר האחרון שמתפתח במוח בסביבות גיל שלוש. מכאן הם טוענים שאת ההסברים לזכרונות כאלו מוקדמים צריך לחפש אולי בכל מני סוגסטיות, והם גם מסבירים ומראים איך זה פועל למשל במקרים של התעללות מינית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים