בתשובה לגיל לדרמן, 13/06/04 4:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. בסוף שנות השבעים *התחיל* תהליך שהגיע לשיאו עם אוסלו. אתה צריך גם לזכור שעם כל הרצון של השמאל, כפי שציינתי קודם, הוא לא הצליח להתנחל בצורה אמיתית במוחותיהם של רוב העם. לכן הממסדים הנבחרים הכנסת והממשלה, לא היו נתונים תמיד לשליטתו. צריך גם להבין שתהליך השתלטות כזה אינו קורה בבת אחת. יש צורך ליצור שינוי מדורג בעם, שמבשיל את התודעה לשלב הבא. למשל הכבישים העוקפים ביהודה ושומרון, שנסללו עם תחילת הסכמי אוסלו, תוך שהם פוצעים את הנוף בצורה אכזרית, וחותכים שדות וכרמים של ערבים ללא אבחנה, לא נסללו לפי בקשת המתנחלים. להפך, הם נסללו כדי שאפשר יהיה לתת לערפת שלטון בשש הערים הראשונות, בלי שמתנחלים יסעו בתוך השטח הפלשתיני. (שלום או לא, גם רבין ופרס ידעו שנסיעה בלב שטח פלשתיני הוא גזר דין מוות מיידי על המתנחלים, ולא יכלו להרשות לעצמם דבר כזה. דעת הקהל עדיין לא היתה מוכנה לעקירה תמורת כלום, של המתנחלים כפי שהיא מוכנה עכשיו). בתי המשפט שאשרו את הכבישים הללו, לא עשו זאת לטובת מפעל ההתנחלות. אלא לקידום ה"תהליך". אחרי שנסעתי בכביש כזה (שממילא היה נחוץ רק למספר חודשים, כי תכף אחר כך פתחו את כביש המנהרות, אבל כיון שהיה נורא דחוף לרבין למסור את בית לחם לערפאת לפני חג המולד, אז הוא השקיע מיליונים בכביש המיותר הזה, והרס כרמים ושדות שנראו אז כמו פצעים ממש), שאלתי את עצמי איך באמת אישרו שדבר כזה יקרה, והתשובה שלי לזה היא, שהמטרה של קידום הסכמי אוסלו, קידשה גם אצל השופטים את ביטול זכויות הפרט הרכוש וכו' וכו'. זה נכון לגבי כל הכבישים העוקפים של העשור האחרון. לגבי הכפלת האוכלוסיה ביש"ע, זה רק בגלל שהציבור המתנחלי הוא מאוד נחוש ואידיאליסטי, ובזכות זה שהממסדים הנבחרים, קרי הכנסת והממשלה, עדיין לא בשלטון המוחלט של השמאל, כי אתה יודע, בדמוקרטיה שואלים מדי פעפ את העם. אז יש "פיתחי מילוט" זמניים, דרכם אפשר להעביר עזרה ממסדית ליש"ע מידי פעם, עד שאיזה יועץ משפטי מכריח אותך להפסיק את כל ההקצבות עד ל"בירור קריטריונים", אבל הרבה מאוד ממה שנבנה שם, זה תרומות ומסירות נפש של אנשים בודדים וקבוצות, ולא ממסדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, באשר לטענה הכללית: אינני יכול אלא להשיב שהסבריך נראים לי כבלתי מספקים במקרה הטוב. אני בהחלט חושב שיש מקום לבחון את ההיבט הפסיכולוגי ואת "זרמי המעמקים" שמשפיעים על דרכן של חברות בני אדם, ואלו אף נושאים מעניינים. אולם לניתוחים הללו יש משמעות כאשר הם אינם עומדים בניגוד משווע לעובדות ה"קשות". כן, חלק מהציבור ביש"ע הוא נחוש ואידיאליסטי. ומה בכך? אם נחישות ודבקות במטרה היו אבן הבוחן, הגדה המערבית כולה כבר היתה מזמן בידיהם של הפלסתינים. אפילו מנהיגיהם המושחתים והאופורטוניסטים ביותר מהווים מופת של דוגמה אישית והקרבה לעומת מקביליהם בישראל. היכולת שלהם להרכין את ראשם ולהיצמד לאדמתם על אף הקשיים המרובים איננה מרשימה פחות מדבקותם של דרי ההתנחלויות המוריקות עם גגי הרעפים חמש דקות מכפר סבא, ולא מעטים מלוחמי הגרילה שלהם ראויים להיקרא גיבורים מבחינת אומץ ליבם ונכונותם להקרבה עצמית לא פחות מאבירי הצריבה התודעתית שלנו הישראלים. וראה זה פלא, ההתנחלויות מתרחבות והולכות, והפלסתינים מוצאים עצמם "מוכלים" ומסוגרים יותר ויותר (באופן עקבי ורצוף לאורך שנות הכיבוש - אני אינני מדבר על שלוש השנים האחרונות). העובדות הן מרובות וברורות, גם אם קשה לאסוף אותן ולהציג אותן באופן מסודר (תחקירני "בצלם" למשל, גילו שמפת הגבולות המוניציפליים של ההתנחלויות מהווה סוד לאומי כמוס, אשר לא נחשף אלא לאחר שנה של בקשות חוזרות ונשנות, ואיומים בפניה לערכאות משפטיות). התושבים היהודים בגדה המערבית לא חיים בטירות מעופפות ולא אוכלים אוויר. הקמת יישוב דורשת קודם לכל -אדמה-. מיעוטה של האדמה נרכש ב"שוק החופשי", אולם רובה המכריע של האדמה אשר שימשה להקמת ההתנחלויות נגזלה ע"י הממסד הישראלי בשיטות שתארתי קודם לכן, לא ע"י אנשים פרטיים נחושים ואידיאליסטיים. מגמות הגירה בכל העולם מושפעות מאלמנטים כלכליים (במידה ולא מדובר על אסונות טבע או מעשה ידי אדם), ומשונה יהיה לגלות שבישראל הדבר שונה באופן חריג כל כך. רוב ההתנחלויות מאז ומעולם הוגדרו כ"אזורי עדיפות לאומית" אף שהן חורגות מהפרופיל אשר מוגדר בחוק - גאוגרפי מעיקרו. המשמעות היא הלוואה (אשר חציה הופך למענק) לרכישת דירה, הנחות של עד 70% מערך הקרקע בחכירה, והקלות רבות אשר מגיעות גם לאזרח הפרטי וגם לרשות המקומית. באופן עקבי ורצוף, ההתנחלויות היו אף חריגות לטובה במובן זה. למשל, ההלוואה לרכישת דירה איננה אמורה להפוך למענק ב"יישובים אמידים" (המוגדרים לפי חתך סוציו-אקונומי), אולם סייג זה זה לא חל על מי שרוכש דירה בהתנחלות. כנ"ל לגבי הנחה (של 90% אם אני לא טועה) בשכר הלימוד בגני טרום חובה. הסיוע ברמת המועצות המקומיות ניתן באופן חריג דרך "החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית", ודו"ח המבקר מ 1999 מסביר כיצד התקיימה למעשה תמיכה כפולה בהתנחלויות ברבים מהתחומים. אם לחתוך דרך הסטטיסטיקות המרובות, ההשקעה הממשלתית (כאמור, רק דרך רמת המועצות המקומיות, לא באופן פרטי כדוגמת הגדרת יישוב כ"אזור פיתוח") לאזרח מעבר לקו הירוק גדולה ב 36% מאשר לאזרח בתחומי הקו הירוק. שוב, אני חוזר, באופן עקבי ורצוף לאורך השנים (הנתונים שלי מתייחסים בעיקר לשנות אוסלו). אם בוחנים את המענקים למועצות אזוריות, הפער לטובת כל אחת משש המועצות האזוריות בגדה המערבית עומד על 65%. אומנם "נערי הגבעות" וה"מאחזים" עושים כותרות, אולם ברור שרוב מפעל ההתנחלויות איננו בנוי כתעלולי צופים. הוא תלוי במערכות תכנון בירוקרטיות אשר מקצות קרקע לצורכי בניה ציבורית. ללא עשרות אישורים בירוקרטיים לא נבנה אף בית כנסת או בית ספר, לא מרפאה, לא מגרש משחקים, ואף לא תחנת אוטובוס (מהסוג שנדיר כל כך במקומות בהם מגלה הממסד הישראלי עניין פחות משהו). גם בנוגע לצידו השני של המטבע - ההגבלה וההכלה של האוכלוסיה הפלסתינית - המציאות דומה. אומנם פה ושם ישנם "מסעות נקם" של מתנחלים קיצונים, עקירת עצים או חסימת כבישים או ירי והתעללות מזדמנים, בהתאם לנסיבות. אולם ברור שהשפעתם הכוללת שולית. עיקר עיצוב המציאות נעשה בצורה מתוכננת וממסדית - אי אישור תוכניות מתאר והריסת הבתים הנבנים "מחוץ לתוכנית המתאר" הנובעת מכך, גזל האדמות המסודר ומגובה מבחינה משפטית שתארתי קודם לכן, הרחקת איכרים מאדמתם (אשר למען האמת היתה חלק ממנגנון גזל האדמות, מאחר שאדמה שלא עובדה למשך פרק זמן מסוים ניתן היה להפקיעה לפי החוק העותומאני) וההגבלות על התנועה אשר מאפיינות את העשור האחרון. כל אלו תוכננו ע"י הבירוקרטיה הממשלתית והצאו לפועל ע"י זרועות הביצוע הממשלתיות - המנהל האזרחי וצה"ל. ספציפית לגבי הכבישים העוקפים של העשור האחרון, יש לי מעט יותר מה לומר. סלילת הכבישים העוקפים לוותה בגזל קרקעות בקנה מידה נרחב יחסית, ובאופן מטריד משהו הם מבתרים בדייקנות מרשימה את הגדה ומכילים את האוכלוסיה הפלסתינית באופן אשר הופך פיתוח פלסתיני עתידי לכמעט בלתי אפשרי. אני "מסכים" (במרכאות מכיוון שאני מניח שלמרות הדמיון בניסוח תרתי משמע, אנחנו חלוקים לגבי המשמעות האמיתית של הדברים) שזה היה חלק מ"התהליך", ולכן ניתן לטעון שמבחינה טקטית סלילת הכבישים הללו היו לטובת "התהליך". זה כמובן לא משנה את התמונה הכללית. הערים הפלסתיניות הפכו כיום לבתי כלא, קרקע שניגזלה לא הוחזרה מעולם, וכיום יש צורך לבנות כבישים עוקפים חדשים מאחר והישנים (בחלקם) שוב הפכו לבלתי בטוחים, אף שהם משמשים ככבישים ליהודים בלבד. אלו הן מקצת העובדות, בקיצור רב. את העובדות המלאות ניתן למצוא בדו"חות "בצלם" ומרכז "אדווה", ולפעמים בדו"חות מבקר המדינה. במקרים בהם המידע איננו מוסתר, ניתן למצוא אותו בפרסומים של משרדי הממשלה. כעת נותר לפרש אותן כראוי. לדידי, הן חד משמעיות. אם את חושבת שהעובדות הללו מתארות כהלכה את פעולתו של ממסד אשר מטרתו היתה "עקירת המתנחלים", אין זאת אלא שטענתך היא כי האנשים המרכיבים את הגוף הזה אשר את קוראת לו "השמאל" הינם מטומטמים. מה שכמובן, מעלה את השאלה המיידית - כיצד לעזאזל הצליחה חבורה כזו של אדיוטים להשתלט על כל מוסדות הכוח במדינה בניגוד לרצון העם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לדייק במה שאני אומרת. אם תשים לב, לא אמרתי מעולם שהשמאל השתלט על הממסדים ה*פוליטיים* והמשתלשל מהם ישירות. אלא על הממסדים הלא נבחרים: המשפט, התקשורת, והתרבות. הממסדים הפוליטיים, ב"ה, מתחלפים לפי רצון הציבור, וכיון שהשמאל לא הצליח להשתלט לגמרי על מוחותיהם של בני העם היושב בציון, יש בהחלט ממסדים שתומכים במפעל ההתנחלות. כל שר שהיה נציג של מפלגה שתמכה במפעל ההתנחלות, ניסה ליישם את מדיניותו, כפי שצפוי ממנו. כאשר הממסדים הנ"ל (תרבותי, תקשורתי, ומשפטי) מנסים למנוע זאת ממנו ככל יכולתם. (עיין עצירת ההקצבות הטוטאלית למועצות ביש"ע, על ידי היועץ, בגלל חשד לאי סדירות בהעברת הכספים ממשרד השיכון). בממשלת אוסלו התרחש המצב הנדיר יחסית, בו גם הממסד הפוליטי נשלט בלעדית בידי השמאל. אז, בשכרון חושים מהכוח שניתן להם, הם החלו לפעול להוצאה לפועל של תהליך אוסלו, תוך שהם רומסים כל הנקרה בדרכם, כולל זכויות בסיסיות של ערבים. זה שגם בזמן שלטון ממשלת אוסלו, ואולי בעיקר אז, לא התייחסו בכבוד לזכויות הערבים, תומך מאוד בדעתי, ומראה שבאמת מה שהציק להם אינו העוול כלפי הערבים, זה לא ממש עניין אותם, אלא הרצון לשבור את יריביהם האידיאולוגים- המתנחלים. בכלל, קשה להבין את התנהגות הממשלה בזמן תהליך אוסלו, אם מניחים שהמניע האמיתי שלהם היה להיטיב עם ה"ערבים הכבושים", או ה"שלום". אתה העלת מספר נקודות נוספות המראות זאת. גם ערכי הדמוקרטיה, הצדק או החרות, אינם עומדים בפני המטרה העליונה הזאת. לכן, כאשר עומדת בפני אנשים מהשמאל בממסדי התקשורת המשפט או התרבות, הבחירה בין התעקשות על אחד מהערכים האלה, לבין קידום האפשרות של עקירת המתנחלים, הרי רובם בוחרים באפשרות השניה. היו רבים שלא התביישו לומר בריש גלי שאם ראש הממשלה שרון הולך באמת להוציא לפועל את תכניתו, הרי הם מוכנים למחול לו על עברות שוחד קטנות פה ושם. גם ההסכמה שבשתיקה עם המהלכים הרודניים של ראש ממשלתנו בחודשים האחרונים, שעוברים בלי שערוריות גדולות מידי, אצל מי שתפקידם לעורר שערוריות, מראה שהם מוכנים למחול על הערכים של דמוקרטיה הגינות ויושר, ובלבד שראש הממשלה יביא את הסחורה- כלומר יעקור את המתנחלים. זה מה שטענתי בתגובה הראשונה שלי. לגבי עצם הנתונים שאתה מביא, אני לא רוצה להתייחס אליהם על אף שניתן לראות אותם אחרת, משום שהם לא הנושא של הדיון, ואני מעדיפה להתמקד. כפי שאמרתי קודם- אין בינינו ויכוח על כך שהממסדים הממשלתיים, בחלק גדול מהזמן, תמכו ואפשרו את הקמת ההתנחלויות, כפי שהתבקש מהמצע הפוליטי שלהם, שעל פיו הם נבחרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולם ניצה, עושה רושם שאנו הולכים סחור סחור. כבר בתגובתי הראשונה שאלתי: כיצד זה ייתכן שישנו פער שכזה בין מנגנוני הכוח הפוליטיים לבין שאר מנגנוני הכוח וההגמוניה בחברה הישראלית (שהרי את טענת כי "השמאל" שולט במערכותת המשפט, התרבות והתקשורת, בעוד שאני הצגתי את העובדות הברורות אשר אינן מעידות ולו ברמז שכוונת הממסד השלטוני היתה אי פעם "לעקור את המתנחלים"). והרי הפוליטיקה איננה חיה באוויר, במנותק משאר המנגנונים החברתיים. הרי אותם אנשים עצמם נמצאים בממסדים השונים - בני אותו מעמד מאיישים את האליטה הפוליטית, המשפטית, הכלכלית, הבירוקרטית והצבאית. בוודאי שהספרה התקשורתית אשר נשלטת בידי לא יותר משלוש קבוצות הון גדולות איננה נמצאת במסלול התנגשות עם המעמד הזה. לגבי הממסד התרבותי והתקשורתי לא הרחבתי משום שאלו נושאים רחבים בפני עצמם (באשר לתרבות יש אולי צדק מסוים בדבריך, באשר לתקשורת הם מנותקים מהמציאות. נסי לשאול את מפעילי אתר "אינדימדיה" על שלטון התקשורת "השמאלנית" במדינת ישראל), אולם כאשר את ממשיכה לטעון כי המערכת המשפטית מנסה בכל כוחה "לעקור את המתנחלים" לאחר שהצגתי מספר עובדות ידועות על הגיבוי המשפטי הרצוף למלאכת הגזל והדיכוי לאורך השנים (כולל שנות אוסלו), אין זאת אלא שאת מתעלמת בהפגנתיות מדברי. בקיצור, תמונת העולם שאת מציגה נראית תמוהה משהו. את מציגה ממסד פוליטי שהולך והופך "שמאלני" במשך השנים, עם קמצוץ של תמיכה ספורדית במפעל ההתנחלויות פה ושם, בצורה כמעט פרטיזנית. ואף תמיכה מזדמנת זו, נאלצת לפעול כנגד ההתנגדות הבלתי פוסקת של התקשורת, המערכת המשפטית, ו"התרבות". המציאות היא, אני חוזר, (ואת יותר ממוזמנת להציג את פרשנותך שלך לעובדות ולמספרים. כיצד ניתן לראות אותן אחרת, כמכוונות למעשה ל"עקירת המתנחלים"?) הפוכה לחלוטין. המציאות היא של מנגנון תכנון בירוקרטי עצום ומסודר (גם אם מסווה בחלקיו), של מדיניות עקבית ורצופה של עידוד ההגירה היהודית לגדה המערבית לאורך עשרות השנים האחרונות - ואני מדגיש - כולל במשך העשור של "אוסלו". עכשיו אנחנו במחוזות הטהורים של הבלבניזם. אנחנו יכולים להניח שאת צודקת, ומדובר אכן בפועלם המזדמן של אידיאליסטים בודדים אשר נלחמו כנגד כל הסיכויים. במקרה כזה, לא נותר לי אלא להשתאות בעודי מדמיין מה היה ביכולתם של אותם יועצי סתרים ופועלים במחשכים לעשות לו היו נותנים להם לפעול בגלוי ובאופן מסודר. הרי אפילו עשירית מכשרון ארגון ומנהיגות שכזה היה מספיק להפרחת הנגב, הבראת הכלכלה הישראלית, ואולי אף שיקום מערכת החינוך והבריאות הישראלית בתוך שנה לכל היותר, לו רק היה פועל הפעם -בתמיכת- הממסד הישראלי. או שכמובן, אנחנו יכולים לפנות אל ההסבר הפשוט יותר. אם זה נראה כאילו כל מנגנוני השלטון הישראליים בעשרים ומשהו השנים האחרונות שקדו על עידוד ההגירה היהודית לגדה המערבית ועל הכלה והגבלה של האוכלוסיה הפלסתינית הכבושה, ואם זה נשמע כאילו המפעל הזה זכה לתמיכה משפטית וצבאית רצופה ועקבית למדי לאורך השנים, אולי ניתן להסיק מכך שזו בעצם היתה מטרתו האסטרטגית של הממסד הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו באמת הולכים סחור סחור. כל הניסיונות שלי להפריד בין הממסדים הפוליטים לאחרים, לא מצליחים. אני הראשונה שטוענת שממשלות ישראל הקימו את ההתנחלויות. זו גם הסיבה שהן חוקיות בעליל, וכל ניסיון לעקור אותן הוא פגיעה של בזכויות היסוד של המתנחלים, ועומד בסתירה לחוקי היסוד הבאים להגן על כבוד האדם במדינה. לכן משפט כמו: "שהרי את טענת כי "השמאל" שולט במערכות המשפט, התרבות והתקשורת, בעוד שאני הצגתי את העובדות הברורות אשר אינן מעידות ולו ברמז שכוונת הממסד השלטוני היתה אי פעם "לעקור את המתנחלים" אינו מייצג ויכוח. הטענה שאני טוענת, אינה עומדת בסתירה למה שאתה טוען. (אם כי אני לא מסכימה שלא היתה כוונה אי פעם לעקור את המתנחלים. רבין, פרס וברק התכוונו ושרון עדיין מתכוון). השליטה של האליטות, עם מערכות הערכים השונות כל כך מאלו של המתנחלים, אינה שליטה *פוליטית* ישירה.ולכן הן אינן שולט בממסדים הפוליטיים, קרי הממשלה והכנסת אלא רק בדרך עקיפה. כפי שחזרתי ואמרתי, למזלנו, העם אינו חולק את הערכים הללו עם האליטות. לעומת זאת שטיפת המוח וההכונה ה"מוסרית" של הממסדים הללו: התקשורת, המשפט, והתרבות- היא אנטי מתנחלית. גם השמאל הפוליטי הוא כמובן אנטי מתנחלי, וראש הממשלה שלנו, ללא מתפקדי מפלגתו, הפך בזמן האחרון (בלחצה של המערכת המשפטית ועידודה של התקשורת?), לאנטי מתנחלי. לגבי התמיכה של מערכת המשפט במתנחלים- בזאת אני חולקת עליך. מערכת המשפט אמנם אינה הומוגנית, ויש פה ושם יוצאים מן הכלל, אבל רוב הקודקודים שלה בפרקליטות, ובבית המשפט העליון הם אנטי מתנחלים. בכל מרווח בו הם יכולים להציק ולהרע למתנחלים הם עושים זאת ב(טליה) ששון. הדוגמאות הן רבות: "הנהלים המיוחדים" המחמירים, על פיהם נשפטים המתנחלים, החרמות הנשק ממי שחשוד ב"ירי בשטח בנוי" כאשר המערכת המשפטית נוהגת בהתעלמות מהמצב הביטחוני ומסכנת החיים המוכחת בה מצויים המנחלים, איסור של הריסת הבתים המסכנים בעליל את המתנחלים, אישור נוהל הצו המיוחד של שר הביטחון המאפשר לפנות כל דבר ביש"ע רק עם החתימה שלו, ללא אפשרות לערעור בבית משפט, דבר שמפקיר את המתנחלים לשרירות לב הפוליטיקאים מכל הבחינות, מה שלא היה מתקבל על הדעת בשום מקום אחר. מעצר מתנחלים והחרמת רכושם רק על פי עדות של ערבים, ללא בירור. האשמת מתנחלים באלימות כלפי ערבים, כאשר העד הערבי המעיד על אלימות המתנחל הוא הוא זה שזרק עליו אבנים, ועל אף שזה ברור מהעדות בבית המשפט, לא עוצרים אותו, ולא עושים לו כלום. הבניה הבלתי חוקית הנרחבת מאוד של הערבים ביש"ע (אני רואה את זה בעליל על כל גבעה והר), אינה זוכה להתייחסות כלשהי של רשויות החוק, בעוד שבניה מקבילה של מתנחלים נהרסת בברוטליות. הייתי יכולה להמשיך עוד כהנה וכהנה רבים מהמקרים אני מכירה באופן אישי. בקיצור מערכת המשפט עושה ככל אשר לאל ידה כדי למרר את החיים למתנחלים. זה נכון שהם מוגבלים מעט על ידי החוק היבש, אבל מה שניתן לפרשנות לרעת המתנחלים זוכה לפרשנות הזאת. אני מסכימה אתך שיש הרבה ממסדים ביצועיים המסונפים למערכות הפוליטיות אשר מעודדים את ההתישבות ביש"ע. זה לא עומד בסתירה עם מה שטענתי קודם. אגב, ניתן להיות נגד המתנחלים, וגם נגד הערבים. לכן ההתנהגות רעה כלפי הערבים, אין בה כדי לומר שמישהו בעד המתנחלים, אלא רק שלא אכפת לו באופן כללי מזכויות האדם באשר הן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |