בתשובה לל.ב.פ, 06/05/01 14:24
השלב הדוקטרינארי 22622
מנקודת ראות של היסטוריה צבאית, ניהל הצבא הגרמני בדרך כלל עד שלב סטלינגראד לוחמה מבריקה ואפקטיבית במיוחד. מדובר באסטרטגייה
לא ישירה (ריכוז כוחות ומהלומות במקומות לא צפויים), מלחמת תנועה שאדריכליה היה גודריאן
או רומל, תוך הכרעות של צבאות גדולים בעזרת תושייה גבוהה. תושייה זו התגלתה גם בתאום ואירגון גבוה, למשל בין כוחות אוויר וקרקע,
שהופיעו לראשונה בהיסטוריה הצבאית, והתבטאו במלוא משמעותם בקרב על מלטה, למשל.
אך דומה שעם היעצרות הצבא הגרמני ליד מוסקווה בחורף 1941 חל שינוי מהותי, שהתבטא במעבר לשלב דוקטרינארי/דוגמטי. החשיבה הדוקטרינארית נעשתה יותר ויותר דומיננטית.
תחת אופרציות מוכוונות למציאות בשטח התגברה מאד כעין פרספקטיבה פובליציסטית ומטאפיזית- כביכול שבטחה ביסודות ערטילאיים כגון "רוח ההיסטוריה" או "טבע הדברים" או אונטולוגיה מניכאיסטית שיעשו איכשהו את העבודה ללא מאמץ אינטלקטואלי אנושי. המלחמה בבריה"מ וגם השמדת היהודים המסיבית שהחלה עתה נתפסו כהשלבות במסכת "הנכונה" של הדברים, חזרה למקורות האינדוקטרינאריים של הנאציונאל סוציאליזם, במקום מה שנתפס כ"מלחמה הלא נכונה" במערב עד אז. הפובליציסטיקה הכבדה והמטפיזיקה המעורפלת של דמויות ביזאריות כרוזנברג החליפו את יסוד הברק והתושייה.
החל יחס של ספקנות לאינדיוידואלים מבריקים
שהביאו למשטר הנאצי את ניצחונותיו, בטענה שאינם ניכונים באמונה ובלהט הנאציונאל סוציאליסטי הראוי. גודריאן פוטר. הגרעין המבריק של אנשים רבי תושיה בתחום האסטרטגי ובתחומים אחרים זכו ליחס של חשדנות במקרה הטוב (ספאר, רומל ורבים אחרים). סטלינגראד מהבחינה הגרמנית היתה, לראשונה, איוולת צבאית קולוסאלית, מעבר הרפתקני לאסטרטגייה של לוחמה ישירה וריכוז כוחות, מעין מאבק רצונות. כאשר יסוד התושייה אובד למען יסוד העקשנות האינדוקטרינארית, אין כל הבדל מבחינה זאת בין קומיסארים פוליטיים ושטינקרים בולשביקים או נאציונאל סוציאליסטים, שכן לאף אחד אין מונופול על עקשנות ודוגמטיות אחוזות עוורון מציאות, בניגוד לכל הגיון אנושי בונה.
השלב הדוקטרינארי 22623
מפתיחת תשובתך אני מניח כי אתה מצוי בכתביו של לידל הארט (ב.ה.ל.ה.), ודווקא הוא שיבח את תמרוני הצבא הגרמני בחזית הרוסית בשנים 43-45. הנסיגות הטקטיות, מתקפות הנגד היזומות, הקיפודים - לטענתו מנעו את קריסת החזית המזרחית ועכבו את כניסת הרוסים - הן ב41' גמע הוורמאכט את אותם מרחבים בחודשים ספורים. אמנם ספרו המוקדש לכך, 'הצד השני של הגבעה', לוקה בעקשנות הלידלהארטית האופיינית כשהוא תולה כמעט כל מהלך דוגמאטי בפקודות מהיטלר, ואילו את הגנרלים (ובפרט את גודריאן) מציג כתלמידים מצטיינים שלו עצמו. עם זאת עשוי להיות מעניין, בהזדמנות, לדון גם במשנתו.
השלב הדוקטרינארי 22628
אבל מה יתרון לה לתושייה רבה ומבוזרת ברמה הטקטית, אם במישור האסטרטגי נעשו פעמיים כמעט אותן טעויות קולוסאליות - בסטלינגראד
ובקורסק (בקורסק היו רוב המהלכים טריביאליים וצפויים מראש על ידי הפיקוד הסובייטי, ושוב היה כאן נסיון בנוסח פון קלאוזביץ להביא להכרעה על ידי ריכוז כוחות ישיר). 2 מערכות אלו היטו את הכף בחזית המזרחית, ואכן לאחר קורסק קבע היטלר כי שלב האופרציות הגדולות במזרח הסתיים, ועכשו היגיע שלב ההחזקה וההתבצרות בקיים (שוב רואים אנו את הגלישה לפובליציסטיקה מרוממת כביכול באמצעות התויית שלבים בדיעבד, שכאילו מבטאים כוונה ראשונית גדולה של "טבע הדברים"). בשלב מאוחר גם החזיר היטלר את גודריאן באמרו שבעבר היתה ביניהם "אי הבנה".
אכן, לידל הארט לוקה כאן בכשל פרשני,
בפצלו את מהלך הארועים לנקבע על ידי 2 גורמים מכריעים - היטלר וכל השאר. כשל פרשני זה מתבטא בכך שכל אימת שקו מסויים של פרשנות אינו תואם את המציאות, אתה מפצל את המציאות ל2 או 3 סקציות (או יותר) - הנקבעות על ידי גורם נוסף או יותר המכתיבים קווים שונים וכד'. זאת בדומה לאקט הפרשני של פיצול ספר ישעיהו לישעיהו הראשון, השני וכד' בהתאם לקווים הפרשניים השונים של המפרש. היטלר אמנם עסק בלוחמה בחזית המזרחית ברמה כמעט נקודתית בשלבה המאוחר,
אך מכאן ועד לניקוז כלפיו של כל האיוולות שנעשו בחזית המזרחית, במקום האפשרות האחרת של אוריינטצייה מחשבתית מאבנת כללית שפעלה חרף תושייתם של יחידים - המרחק גדול. אמנם, איוולות רבות נעשו בניצוחו, כגון ההחלטה על פיתוח מטוס הסילון שגרמניה היתה זקוקה לו נואשות כמטוס קרב ובכמויות גדולות, למטוס קרב הפצצה, דבר שהבטיח יצור איטי וחוסר תכליתיות. ניתן לאמר שלידל הארט לא היה היחיד שיחס להיטלר אחריות על כל איוולת הבל ורוע, שכן מישטרו, אף שביזר סמכויות לרמת הנהגה פרטנית ולוקלית, בכל זאת כל האחריות התנקזה כלפיו כמקובל במשטר טוטליטרי, בעוד מקבלי החלטות אחרים נהנו מחוסר accountability במידה גבוהה.
השלב הדוקטרינארי 22629
מותר לשאול אם יש איזשהו ספר שמציג את הגישה הזו? אני עובד כרגע על עבודה בנושא, וזה נראה לי פרט מעניין להוסיף, אבל אני זקוק למראה מקום (ואני לא חושב ש"מיכאל באייל הקורא" נחשב, מבחינה אקדמאית).
reference 22640
מדובר ככל הידוע לי בכוון ובאינטגרציה ספציפית של חומר צבאי/היסטורי, אף שגישת 2 שלבים, כשהשני הוא שלב התאבנות ונוקשות היתה גישה מקובלת בחקר גרמניה הנאצית - אך יותר דומני בהקשר של מעשי הרוע והטרור האזרחי ופחות בזיקה להיסטוריה צבאית ואחרת.זאת עם מקורות שונים ופולמוס ער.
לכל היותר, תוכל לציין טענות הספציפיות לכאן
ב-Note המתייחס לכתבה באינטרנט. כל מקור הוא קביל מבחינה אקדמית אם מדובר בטענה מנומקת
ולא במקורות אודות עובדות. חשוב עקרונית להבין שהאינטרנט הינו מקור קביל למדי ל-references(וחשוב לתמוך במגמה של הפיכתו למקור שגור) וקיימים כיום כתבי עת אלקטרוניים רבים מתוכם מצוטט חומר בהרחבה.
reference 22700
אם להחלטתו של היטלר לפצל את הכוחות למסע לכיוון מקורות הנפט בבאקו, כנגד המלצת הצבא שלו, היה חלק בכשלון ברוסיה?

(אני נשען על זיכרון עמום מעלייתו ונפילתו של הרייך השלישי)
reference 22816
I just finished reading it a week ago, and as far I remember thats what was written. Shirer (or however you spell his name) also attributed most of the crucial mistakes to Hitler - to begin with, the decision to attack Yoguslavia at the spur of a moment, which delayed Barbarosa by a month, closer into the Russian winter. he mentions his command not to retreat under any circumstances as what made defending the german front impossible, his failure to attack moscow in time when it was possible, and generally many other decisions that seem arbitrary and against any military experience.

בקשר לשגיאותיו של היטלר 23031
איני מומחה גדול בהסטוריה או צבא, אבל האם מוגזם יהיה להניח שפשוט לא ניתן היה לנצח את הצבא האדום על אדמת סטאלינגרד באמצעים שעמדו לרשות הגרמנים אותה תקופה, מהרגע בו החליט סטאלין כי את העיר הזאת הגרמנים לא ייכבשו, ובכל מחיר? אחרי הכל, לכוח יש מגבלות.

שני דברים בנוגע לסרט (הטוב למדי, לדעתי):
א. ג'אד לאו, כמו בכל תפקיד שראיתי אותו עושה עד עכשיו, נהדר. גם הוסקינס והבחורה (היפהפיה) עושים תפקידים יפים, ורק ג'וזף פיינס פלגמאט כהרגלו.

ב. סצינת הפתיחה האינטנסיבית של הסרט, מהרגע בו אנו פוגשים את ואסילי על הרכבת ועד ההפוגה הראשונה על חופי סטאלינגראד, פשוט מהממת, ומתקרבת באי-נשכחותה לפלישת בנות הברית לנורמאנדי, כפי שמתוארת בטוראי ראיין.
השלב הדוקטרינארי 22689
ביקורת שיטתית על הכשל הלוגי החבוי בכתביו של לידל-הארט, כפי שהיטיב מיכאל לתאר, ניתן למצוא בצורה בהירה ונרחבת בספריו של האלוף ד"ר יצחק בן-ישראל. 'הפילוסופיה של המדע' יצא לפני כשנה בהוצאת האוניברסיטה המשודרת, ואני מצאתי אותי נהיר יותר מן הראשון, 'שיחות על מדע ומודיעין'. עם זאת, זה הראשון זכה בפרס יצחק-שדה לספרות בטחונית, ולכן ייטב בתור רפרנס (:
השלב הדוקטרינארי 29500
יש ספר שנושאו מנהיגות צבאית מאת ג'ון קיגן (מתורגם לעברית). אחד מ-‏4 המנהיגים הנידונים שם הוא היטלר עם התייחסות רחבה לחזית המזרחית וסטלינגרד בפרט. המחבר אינו תומך בגישה שאתה מעוניין בה (הוא רואה בהיטלר תורם מרכזי בתבוסה הגרמנית), אך הניתוח שלו הוא מאוד אובייקטיבי, רציונלי ולא חד-צדדי.
השלב הדוקטרינארי 22809
איפה אתה מוצא אונטולוגיה מאניכאית באידיאולוגיה הנציונל סוציאליסטית???

פשוט כיוון שמאניכאיזם מסקרן אותי מאוד, ואני קצת מתקשה לראות את הקשר...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים