 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן הנטיה הטבעית היא לטעון שמזוז שותף לאיזו קנוניה ללא-מלים עם אלה שמינו אותו לתפקיד. ברור גם לכל בר דעת שהוא היה יכול להחליט על אי העמדה לדין גם בלי מסע ההאשמות כנגד הפרקליטות וכנגד שופטת בביהמ"ש העליון, ואז הסיפור היה עובר בהרבה פחות רעש וצלצולים. אלא שמזוז לא באמת מעוניין לסגור את התיק. הוא רוצה להראות למי שמינה אותו שאינו כפוי טובה, אבל באותה נשימה גם לעורר את מגישי הבג"צים מריבצם, על מנת למנוע את קבורתה של הפרשה. __ אחרת זה פשוט לא משתלב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד אינו מגיע לרמות האלו בשרות הציבור אם הוא חף מפוליטיקה. מצד שני היה לנו אדם אשר עמד בראש המערכת הפוליטית וטען כי אינו פוליטיקאי. (אבל אולי הוא צדק. עובדה - הוא עשה יותר מטעות אחת) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |