בתשובה לדובי קננגיסר, 17/06/04 11:26
כמובן שאתה טועה. תקשורת אינה בסיס להאצלת זכויות 226674
אני כצבא כובש עשוי במאה ה-‏16 לכבוש חבל ארץ נידח בדרום אמריקה. איני יכול לתקשר כמעט עם הילידים. איני מבין את שפתם. יתכן שבחלק מאיתנו הם מעוררים רתיעה, חוסר אמפטייה קיצוני, וניראים זרים ומעולם אחר. ואף על פי כן יש משמעות (ומשמעות רבה) לשאלה אם אנהג בהם באופן מוסרי או א מוסרי.

באורח דומה, ניתן להאציל זכויות לבעלי חיים מפותחים כחתולים, כלבים או דולפינים, וזאת פרקטיקה שגורה בארצות מתקדמות במערב.

האמת, בקראי מקצת מהדברים כאן, כמו גם את המאמר עצמו, אני מתמלא תחושות יאוש וחוסר אונים, לאיזה מצב ידע והוויה תודעתית, אוליגרכיה ברברית ושרירותית תקעה את את הנוער ואת המדינה בכלל.

תפיסות יוטיליריאניסטיות בתצורתן הברברית והירודה ביותר של דרויניזם ביבים חברתי. כך, לפי כותב המאמר, ראוי מוסרית לקרבן ולהקריב פרטים או יחידים אם מישהוא מחליט ש"שרידות החברה או רווחתה" מחייבים זאת. דהיינו, פה מדובר בהנדסה חברתית ברוחה הסטליניסטית הברוטלית ביותר.

אין שום תובנות לגבי זכויות יסוד לא מותנות של הפרט, צדק טיבעי, ואימפרטיבים מוסריים כיונקים מתוקף אוניברסאלי. כך, מה שהמחבר מגדיר מוסר עשוי בפרקטיקה להשתנות על פי תכנונים חברתיים שונים.
כמובן שאתה טועה. תקשורת אינה בסיס להאצלת זכויות 226677
"אין שום תובנות לגבי זכויות יסוד לא מותנות של הפרט, צדק טיבעי, ואימפרטיבים מוסריים כיונקים מתוקף אוניברסאלי" - מה מקור אותו "תוקף אוניברסלי"?
מסגרת גג לקיום והתקדמות חברתיים ואישייים של האדם כיצור בן מינו 226684
מסגרת גג, ולא חישובים תלויי מצב משתנה מה טוב באותו רגע, חישוב שבפרגמטיקה הינו הן תלוי מצב ארעי, והן תלוי בזהות המחשב (קבוצה דכאנית שתפסה את הכוח הפוליטי והחברתי בקהילייה, למשל).

מסגרת גג השואבת את תקפה ממהותנו הביולוגית המורכבת כפרימאטים עיליים בעלי תכונות יחודיות.
מסגרת גג לקיום והתקדמות חברתיים ואישייים של האדם כיצור בן מינו 226688
אני מסכים איתך, וחושב שגם גלעד מסכים.
מסגרת גג לקיום והתקדמות חברתיים ואישייים של האדם כיצור בן מינו 226689
ומה מהות אותה מסגרת גג? מה נובע ממנה?
בקיצור, לא אמרת כלום, חוץ מכמה קשקושים חסרי משמעות, וההצהרה התמוהה אודות ה"תכונות היחודיות" של בני האדם.
זיהוי התנאים הכללים ביותר לנ''ל 226694
כמובן שאתה טועה. 226685
ודאי שאתה יכול לתקשר עם הילידים. זה אולי יצריך מאמץ מצידך, אבל זה בהחלט אפשרי. בכל אופן, מובן מאליו שיש מחוות אנושיות שיובנו על-ידי כל אדם. חיוך, למשל, הוא אוניברסלי, וכך גם הבעות פנים אחרות. להניח את כלי הנשק שלך על הקרקע היא גם מחווה שמעט מאוד אנשים לא יבינו. בקיצור, ברגע שברור לך שמה שמולך הוא אדם, אתה מסוגל לתקשר איתו, אתה מסוגל להניח הנחות מסויימות לגבי אופן הפעולה שלו, ואתה מסוגל לפתח מערכת מוסרית, בסיסית ככל שתהיה, ביניכם.

לא טענתי שלא *ניתן* להאציל זכויות למה שבא לנו. השאלה היא האם בכך שאנחנו מאצילים זכויות לחתולים, אנחנו יוצרים *מערכת* מוסרית איתם, או לא? התשובה היא לא. בכך שאני האצלתי זכויות לחתול, אין משום מחויבות של החתול להאציל לא זכויות. למה? כי אנחנו לא מתקשרים בינינו, ואי אפשר לקבוע מהן הזכויות והחובות של כל צד במערכת המוסרית הזאת. נסה לגרום לחתול שלך להבין שלא משנה כמה נמאס לו מכך שאתה מלטף אותו - אסור לו לנעוץ בך ציפורניים. אני מוכן להתערב איתך שלא תצליח בכך, ותעדיף פשוט ללבוש מכנסיים יותר עבים להבא.

להאשים כל סוציוביולוג ב"דרוויניזם חברתי" אינו אלא אי הבנה מוחלטת של צורת המחשבה הסוציוביולוגית. מכיוון שאתה אף הוספת על כך עלבונות ורפש, אינני רואה כל סיבה להסביר לך היכן אתה טועה.

אין צדק טבעי. מי שמדבר על צדק טבעי מדבר על הצדק שלא וזהו. הדבר היחיד שדומה לצדק טבעי הוא אותו צדק שנובע ממערך הכוחות הקיים בין השחקנים השונים. אם לאחד השחקנים יש כוח מעל ומעבר לכל היתר - הצדק יקבע על פיו, וזה יהיה טבעי לגמרי. אם קבוצה של שחקנים יכולה להתאגד כנגד אותו דיקטטור - הם יקבעו את הצדק. וגם זה יהיה טבעי בעליל.
אין זכויות יסוד לא מותנות של הפרט, משום שכל זכות מעצם היותה זכות מותנית בהכרת החברה בקיומה. אם החברה אינה מכירה בקיומה של זכות לחופש הדיבור, לא יהיה לך חופש דיבור. חד וחלק. אם החברה תחליט מחר להכיר בזכותך לרצוח חברי כנסת - תהיה לך הזכות הזו, אף כי היא לא התקיימה קודם לכן. בעוד כמה שנים, תוכל אפילו לטעון שמדובר ב"זכות יסוד לא מותנה" לרצוח חברי כנסת, ולראייה תביא את העובדה שהזכות הזאת מוכרת ע"י כלל החברה.
אין אימפרטיב מוסרי ואין תוקף אוניברסאלי. את זה אין צורך להסביר בכלל: לחברות שונות יש מערכות מוסריות שונות בתכלית. אין מוסר אוניברסלי, ולכן לא יכול להיות אימפרטיב מוסרי שנובע מתוקף אוניברסלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים