בתשובה לערן בילינסקי, 24/06/04 2:57
נחמד הפספוס שלו, לא ? 228195
הודות לבעיות הבנת הנקרא (הסלקטיביות משהו) של מיודענו, שילחתי את עצמי למסע קצר בגוגל כיון שבקריאה מחודשת של המאמר לא מצאתי שום איזכור לכך שטכוב היה יהודי (ולא מצאתי אזכור לכך).

במקור אחד שמצאתי, כתוב:

He put it this way: “Just as Frau Rathenau conquered herself when she wrote this letter of pardon, I have tried to master myself; I only wished I would get an opportunity to right the wrong I’ve done.” (http://www.jcnwj.org/COMPASSION.htm)

כלומר טכוב בעצמו ייחס את השינוי בעצמו ובעמדותיו לסליחתה של גב' רתנאו.

ולמרות זאת, אני עדיין עומד מאחורי תגובתי הקודמת.
מקרה פרטי 228198
המקרה של טכוב מעניין דווקא משום שהיה מקרה פרטי שאינו מעיד על הכלל. מתנקשים אידיאולוגיים נוטים להיאחז בעמדתם גם הרה לאחר הרצח שאותו ביצעו או ניסו לבצע. במקרה של ראתנאו, המתנקשים פעלו באווירה שראתה את הרצח כמעט כלגיטימי, מה גם ששני מנהיגיהם באו מקרב בריגדת ארהארדט, שמפקדה היה פעיל בימין הקיצוני והחדיר באנשיו את התפיסה שגרמניה חייבת להיפטר מהבוגדים שהביאו עליה את חרפת התבוסה. מיותר לציין שהמנהיגים הפוליטיים שבפעילותם הכשירו את הקרקע לרצח ראתנאו לא הביעו חרטה על התבטאויותיהם או מעשיהם באותה תקופה.

כמובן שאין מה להשוות את המקרה הזה עם טרור המתאבדים שפועל בקרב הפלסטינים ומתמקד בזריעת אימה אצלנו. קשה לי להיזכר במקרה דומה שבו מתנקש פוליטי מביא את חרטתו לממדים בהם הוא פועל באורח עקבי נגד אותה עמדה שבשמה ובהשפעתה יצא להגשים את מזימתו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים