בתשובה ליהונתן אורן, 26/06/04 10:48
שאלה 228691
בקשר לארכיטיפ, אני הבנתי בטעות כנראה, את הניסוי האמפירי כניסוי הוכחת קיום/אי קיום של האלוהות, שבו אם מוכיחים אי קיום, אז מן הסתם הוא ארכיטיפ...
אני מסכים שאפשר פסיכולוגית לבחון את קיום הארכיטיפ, אבל מה אם שאלת הקיום?

לטענת היישות האחת, יש השלכות מעשיות. למשל, זה עשוי‏1 לאפשר לאדם בניו יורק, "להרגיש" שאחיו בתל אביב נפגע בתאונה גם אם אין ביניהם קשר פיזיקלי ומוחשי. האמירה הזו מאפשרת קישורים בין אירועים שונים במקומות וזמנים שונים, שאינם רלבנטיים אם אתה אתאיסט. הסיבה שהיא מאפשרת את זה, דומה למצב שבו תאים במוח שלנו יודעים כשנדקרנו באצבע, מאחר שתאי גופנו אינם אינדיבידואלים בלתי נפרדים, אלא חלק מיישות גדולה (שהיא "אני"). ברור שבמקרה הזה את הקשר מבצעת הכימיה הישנה והטובה, אבל הטיעון הפנתיאיסטי טוען לקשר רחב יותר (מיסטי, אם אתה רוצה) בין אלמנטים שונים בעולם, בדומה לקשר בין תאי הגוף של אדם מסוים.
מכאן נובע, שהמשמעות של יישות כאן אינה בהכרח החלטות מודעות או חשיבה עצמית מודעת, (שדי מזכירה את התפיסה המערבית של אל טרנסצדנטלי נפרד, שכה משפיעה על תפיסתנו את האלוהות), אלא של חיבור כולל בין כל חלקי המציאות על רבדיהם השונים.
שאלה 228727
ההפרדה הזו "תאים במוח שלנו יודעים כשנדקרנו באצבע" היא בעייתית, לא?

--ואחרי שכתבתי אני בעצם שם לב שההפרדה שעשית, או שיכולה להשתמע ממה שכתבת, היא לא לשני דברים אלא לשלושה - תאים, שלנו, אצבע.
שאלה 228734
הבעיה הגדולה של תיאוריות גאיה למיניהן היא שבנגוד לגוף האדם, הן אינן מציעות שום מנגנון שמסביר איך התפתחה אותה יישות קוסמית חובקת כל. מדובר על אמונה דתית, לא על תיאוריה.
שאלה 228933
דומני שאיש מאיתנו לא חלק מלכתחילה על כך שפנתאיזם אינו תיאוריה (== תיאוריה מדעית), וברור שתחום האמונה מתאים לו הרבה יותר. וכמו שאמרתי בתגובתי הקודמת, (שלדעתי מופיעה כאן מיד בהמשך), גם התיאוריה המדעית מכולן, משאירה את שאלת הסיבה הראשונית להתפתחות הקוסמית מחוץ לחדר הדיונים.
שאלה 229011
המ שמוצא חן בעיני בתאוריית גאיה הוא לאו דוקא הצד של המיסטיקה הקוסמית (העידן החדש ושות), אלא התפיסה של כדוה''א כולו כיישות ביולוגית העשוייה בדרך מסתורית להעניש ולהשמיד את האנושות אם זו תסכן את קיומה של המערכת הכוללת.
מנגנון כזה אני לא מוצא, אבל יש הסבר רקע והוא העובדה שישנם תנאים המאפשרים קיום חיים ע''פ כדוה''א, אך לא את קיומם של בני האדם (טמפרטורות קיצוניות, תאורה לא מספקת, דלילות חמצן.
שאלה 229074
I should probably add a comment here, because I'm personally very sympathetic to these theological/spiritual ideas. Scientific or natural pantheism, the Gaia theory and similar perspectives do not supply an alternative explanation to natural processes, but see the natural processes as sacred. The interconnectedness of living creatures, which is a sound ecological principle, is not so much expanded upon as it is given a more spiritual meaning.

Another feature of scientific pantheism, which adds an ethical dimension to it, is that from the acknowledgment of nature as sacred comes a moral requirement to respect nature. In that sense, commitment to ecology and, to some extent, to social justice, becomes a spiritual directive in addition to being a humanistic one.

Some more info can be found here:
http://members.aol.com/Heraklit1/
שאלה 229116
נדמה לי שכבר אמרתי כאן פעם שאחת מהמקדמות של ''גאיה'' היא לין מרגוליס, האקסית של אביר הרציונליזם (הפסקה רטורית) קארל סאגאן.
שאלה 229159
נו, עכשיו אתה גם מבין למה היא האקסית שלו.
שאלה 229290
אולי נמאס לו להרגיש שהם אף פעם לא לבד... ?
שאלה 229139
אני חושב שכדאי לך לקרא את הספר של מירצ'ה אליאדה על טבע (הא!) הדתות The Sacred and the Profane

שאלה 229202
It's on my list, Ron, thank you.
שאלה 229158
צדיק באמונתו יחיה.
שאלה 228736
מעניין, וחבל שאני לא יודע מספיק. אני יכול לחשוב על פנתאיזם דומה לזה שהצגת כאן. אבל אני יכול לחשוב גם על פנתאיזם מסוג שונה לגמרי, של שפינוזה, שרחוק מאוד מצורה כזאת של רעיונות מיסטיים או מטענות אורגניסטיות.
שאלה 228931
הפנתאיזם של שפינוזה לא כל כך רחוק מהרעיונות האלה, ובכל מקרה רק עניתי על השאלה מה בין פנתיאיזם לאתאיזם.
בקשר להתפתחות היישות חובקת הכל, נראה שזו שאלה שהתוקף שלה בעייתי כשלעצמו - היא מקבילה קצת לשאלה אחרת בפילוסופיה/תפיסת עולם מקובלת וחביבה‏1 - מה קרה "לפני" המפץ הגדול? גם כאן, בעצם השאלה חורגת מתחום ההתיחסות (כמו שאנו מבינים אותו היום) התקף של התאוריה כולה.
אגב, בשתי השאלות, עצם המושג "לפני" (ומכאן סיבה, מסובב גורם ונגרם וכו') הוא בעייתי, מאחר וגם הזמן כשלעצמו נוצר כחלק מהתופעה.

1 "פיזיקה מודרנית"
שאלה 248168
להפונז:

ברצוני להתייחס לשאלה העולה שוב ושוב, מבלי שאף אחד התמודד עימה פנים במובן פשוט, שתהיה כאן התנהגות הוגנת של המדענים מול ההמון.

ואילו "הפונז" מציג אותה כאן כ"שאלה אחרת בפילוסופיה/תפיסת עולם מקובלת וחביבה" :- מה קרה "לפני" המפץ הגדול?".

הסיפור עם "המפץ הגדול" הוא אנושי ורומנטי, אינני סבור שבני האדם מכילים את היכולות להבין באמת לאשורם דברים שקשורים בהתהוויות היסוד.

ברצוני להוסיף ולהעיר:

1. אני דוחה בשתי ידיים את הרעיון/התפיסה - הפופוליסטית - שהוצגו בעיקר על ידי קבוצת הוקינג פנרוז לפיו הנקודה בה התרכז כל היקום "התנהגה" (נקודת טרום המפץ) הוותה "כמשהו שאין לפניו כלום".

איני שותף לאלה המקבלים באופן א-פריורי קביעה שמביאה בחשבוןוכוללת - כחלק מהלבנים הבונות את המסקנה החלוטה בדבר תפיסת היקום העכשוית - את עיקום המרחב/זמן ו/או מצד שני את המונח של "הבליעה החלוטה האיון והאיפוס של המצאי" - הכל בכל מכל כל,ביחד עם קרני/גלי האור - כך מקבלים גם תפיסה מלאכותית שרירותית, של "זמן/מרחב" שניתן לדחסם לכל הגדרה.

אחת ההגדרות של קבוצת פנרוז הוקינג ואחרים, הציגה את "השניה שלפני", כ"התחלת כל ההתחלות", וזו כמובן שטות חסרת כל שחר, שמסקנתה הבלתי נמנעת "יצירת יש מאין".

רעיון נואל אחר מפי "גדולי הפיסיקאים והקוסמולוגים", הציג את הטענה שמדובר כאן "כסיבת כל הסיבות" ו"התחלת כל ההתחלות", הוקינג מספר פעם בהתרגשות על כך שהאפיפיור אסר עליו לדבר על ה"מפץ" "כי זה הרגע בו אלהים יצר את עולם".

אני ער ל"התנצלות המתוקשרת היטב והפופוליסטית" האחרונה של סטיבן הוקינג "שהכה על חטא" הבהיר כמה דברים גבי תפיסותיו הכבידתיות החדשניות והקשיו שעלו מהן בהם:-"אין סיכוי להגעה לכלל תיאוריה מאוחדת. שתבהיר ותחוור לאנושות בשפה מתימטית אוניברסאלית, את ההתנהגות ארבעת הכוחות הגדולים.

פ. ניטשה ביקר פעם - בחריפות לשונו - את בני האדם "המבקשים את האמת" ומתעלמים מן המגבלה המעוגנת לעובדה שהם עצמם חלק מהענין וחלק מ"האמת" הזאת.

עם כל הכבוד למתימטיקה, ולגאוני הכבידה, אני רואה את עצמי אנוס ליתן דעתי על האדם מן השורה, שאובד בין כל המונחים "החרטומיים" יש להציב גבולות ראויים ונכוחים כאשר דנים בתפיסת היקום.

הידע של האדם מן השורה איננו נופל בהרבה - לענין תפיסת היקום - מהידע של הקוסמולוגים הגדולים, מה גם שהם עצמם אינם נצמדים לאחרונה, לידע חלוט ומוכח, אלא שהם רואים את עצמם רשאים לסתום חללים גדולים והולכים, באינטרפרטציות אמיצות. הנה כי כן, בכל מקום שחסר לקוסמולוגים ידע ממשי, בכל מקום שהם חשים חסרי אונים מלהכיל את הידע במשוואות נכוחות, הם מגיעים ביניהם ל"הסכמות" ההסכמות הללו, מחוץ לכך שיותר ויותר הן אינטרפרטציות, ככאלה, הן לא ניתן לחלוק עליהן, פחות ופחות הן מושתתות על משוואות מוכחות, ושוב, ככאלה, לא נמצא מי שיחלוק עליהם, מכוח בלעדיותן, הן הופכות להיות - מטעויות יסוד הבאות בגדר ההסכמות הללו, ל"תזות אמפיריות חלוטות".

כך יש לנו - לדוגמה - את תורת "הקוונטים" שהיא - ברובה הגדול - איננה אלא הסבר לכל דבר שאיננו יכולים לתפוס במוח הבשר הרופס שלנו, כמוה כתורת "עיקרון אי הוודאות".
הוסף לכל אלה, אינונטאר שלם של מוצרי אינטרפרטציה והגדרה:- "קווארקים" "מיאונים" "מזונים" תתי חלקיקים, אנטי חלקיקים ועוד ועוד, סופרמארקט שלם של מוצרי אינטרפרטציה.

אנחנו בני האדם "מן השורה" נעים כ"שבשבות ברוח"
עם פרסום של כל "מסקנה מדעית" פופוליסטית שמואילים להרעיף עלינו מי שידועים כאנשי העילית בתחום הקוסמו-פיסי-מתימטי.

לו היו רוג'ר פנרוז או סטיבן הוקיניג מישירים מבטם אלי, ולו היתה דעתי נשמעת, הייתי אומר להם שהם שוגים בכך שאינם מבינים שגם אם אנו בני האדם, מסוגלים להבין ולהכיל את הרעיון של יקום מתפשט, הרי שקשה יהיה לנו, להבין - אם בכלל - את הפאזה של ה"רגע של לפני" "המפץ הגדול" ואבסורד לקבל את הקיום של "הרגע שלפני" כקיום כשלעצמו תוך ניתוקו ממחזור אירועים מורכב ורחב מימדים

כך או כך, התמקמות כל החומר/אנרגיה היקומיים בגדר נקודה אחת, אין סופית למיזעור, אינה ניתנת להבנה אם מנתקים אותה מהקע האמיתי בו התהוותה.

הרעיון של מליארדי גאלקסיות השועטות ממרכז לכיוון המרחב, ניתן לתפיסה, נקודה אין סופית למזעור שהכילה את הכל, זה לא ניתן לקבל סתם כך תוך ניתוק מלאכותי של הקשר עם החומר היקומי המתפשט.

יתר על כן הרעיון שהיקום המתפשט הוא מצב קבוע, ואילו החומר נוצר בתוך המצב הזה הוא רעיון נואל שאינו מצריך תשובה כלל ועיקר.

נקודת ה"טרום יקום", לא נוצרה מעצמה, מכל שכן, בוודאי שהיא איננה תוצאה או מולד של פולס או אקט, או אירוע אחד.

אין ספק שמדובר כאן בתהליך קריסה פולסארי רב פעמי (חוזר ונשנה) שאם לא תאמר כן אתה קובע כי לפני 13.5 מיליארד שנים יצר בורא אחד נקודה אחת - אין סופית למזעור - שממנה התפתח כל היקום, זה חדל להיות נושא מדעים, הוא הופך להיות רעיון תיאולוגי נועז, שקובע נקודת התחלה פקטיבית, מסלק בלי ויכוח ראוי לשמו, כל ספק בדבר השאלה "האם יש בורא לעולם"?

צריך להבין: כל החומר היקומי, המואר, האפל, האנרגייטי, גלקסיות, צבירי כוכבים, קוואזרים, פולסארים, חורים שחורים, כוכבי ניטרונים, וכל יתר "טוב היקום" הכל היה בתוך נקודה אין סופית למזעור שההתחלה שלה היא חוד הגבול של קריסת היקום הקודם, הנקודה הזו נוצרה מקריסה פולסארית של היקום שקדם ליקום הזה.

תופעה כזו אנו מסוגלים להבין ולקבל.

גם אם מדובר כאן ב"יחודויות סינגולאריות" בלשונו של הוקינג ניחא, ואילו ברגע שמציגים את היחודויות הללו כתוחמות, זמן התחלה, גורמות,מחוללות את הכל למן תחום "אופק האירועים" הרי שיש כאן -בהצגת דברים שכזאת - משום הונאת קהל המתאימה יותר לפוליטיקאים מאשר חאנשי מדע.

חוק שימור האנרגיה של אינשטיין אינו מאפשר שנקודה כה אנרגייטית - כמו נקודת "טרום המפץ הגדול" תתחולל ותתהווה מן האין או עצמה. שאם תאמר כן, הרי שאתה קובע בכך שהיתה כאן התערבות "כירורגית" בחוקי הטבע, והיה כאן מעשה שניתן להבין אותו רק כיצירה אלהית.

בהזדמנות זאת אביע את מחאתי נגד אווירת הפסטיבאל שליוותה את "גילויי הוקינג" האחרונים ובהם:

האם חורים שחורים הם אפלים לחלוטין?

האם יש קשר - להיותם של החורים השחורים כגופים סטאטיים או כמסתובבים סביב ציר עצמי - עם שחרור נראה של אנרגיות?

אלו הטעיות של "מי שיודעים" המכוונות להמונים ולהדיוטות

חברות וחברים, יש כאן שאלה פשוטה של משוואות אנרגייטיות!

מה חזק יותר?

אם כוכב, או גרם, או צביר, או כל חומר/אנרגיה קורס לתוך ליבה עצמית והופך להיות "ראוי" (כבידתית) להישאב אל חור שחור, הרי שאם יש שם חומר שנותן את אנרגיית המנוחה, ואם האנרגיה הזו מחוללת הפרש פוטנציאל אנרגייטי, הרי ייתכן שחלק מן ההפרש הזה יותמר כגלים פוטוניים.

אין בתופעות הללו משום גילוי מרעיש ואין הם מסתירים מאחורי ההתעסקות בהם, תגליות וסודות יקום שהיו כמוסים מאיתנו.

גם כאשר איש מדע דגול כהוקינג "מכה על חטא", הוא צריך לעשות כן תוך שמירה על מידת הענווה הראויה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים