בתשובה לגיל לדרמן, 23/06/04 12:18
אנחנו לא מלאכים 228751
לימדו אותי כאן מושג חדש - תטל"א.

השואל שאל שאלה אחת ואתה מתעקש להשיב על אחרת. הוא שאל למה ערביי ישראל דוחים כל רעיון של צירוף שטחים מסוימים למדינה הפלשתינית העתידית. אולי אפילו במסגרת של הסכם חילופין.

יש יסוד סביר להסביר את העובדה הזאת בעובדה נוספת - שמצבם המצרפי(1) עדיף בעיניהם על אפשרות של חיים כנתינים בממלכת הראיס.

(1)=שקלול כל התועלות מול המגרעות.
אנחנו לא מלאכים 228846
אתה צודק לגמרי כמובן, ברור (או לפחות נראה לי די הגיוני) שמצבם "המצרפי" של ערביי ישראל טוב כאן יותר מאשר יהיה במדינת "הראיס" (ולא ניכנס כרגע לשאלה מי דחף לעיצוב פתרון לסכסוך בדמות "הראיס"). אבל מה זה משנה בכלל? גם מצבם של יהודי אתיופיה טוב פי מאה לעומת מה שהיה יכול להיות לו היו ממשיכים לחיות בכפרים אומללים בארץ מולדתם. כלום יעלה על דעתו של מישהו שיש בעובדה זו כדי לתרץ אפליה או חוסר צדק כלפיהם? לפי הגישה הזו גם לשחור בדרום ארה"ב אין מה להתלונן על קיפוח, שהרי באפריקה הוא היה במצב גרוע עוד יותר.
לאנשים לא איכפת מה "האלטרנטיבה התרבותית" שלהם, בכל הנוגע לתביעת זכויותיהם. להודי צעיר באנגליה לחלוטין לא איכפת שבהודו הוא היה יכול להיות נפח באיזה כפר נידח. הוא חי באנגליה עכשיו, והוא רוצה הזדמנות שווה לעבוד כמהנדס תוכנה, ערוץ משלו בטלוויזיה, וכבוד כלפי זהותו. הוא לא מרגיש שהוא צריך להגיד תודה שהוא לא גר על העץ ולשתוק. להיספני שחי ובונה את חייו בקליפורניה כאזרח לא משנה מה הם התנאים בגטאות של מקסיקו סיטי, והוא לא יקבל את התנאים הללו כתרוץ לאפליתו כאזרח ארה"ב.יהודי שחי בארה"ב או באירופה גם הוא לא חייב לחיות את "האלטרנטיבה התרבותית שלו". הוא דורש שוויון וייצוג שווה ויחס נאות, ולא מסתפק בזה שלא רודפים אותו או עורכים בו פוגרומים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים