בתשובה לדורון הגלילי, 26/06/04 19:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון. אין ספק שיוון שיחקה *טוב* יותר מצרפת. אבל לא *יפה* יותר (ולא שצרפת שיחקה יפה). ובכלל, מבחינת היופי של המהלכים, גם אנגליה אף פעם לא הרשימה אותי. תמיד1 טענתי בפני חברים אוהדי אנגליה שמדובר בנבחרת בינונית, שאם לא היו נותנים לה כבוד בגלל השם, בטח גם לא היתה מגיעה לרבעי גמר למיניהם. שלשום, פורטוגל החזיקה בכדור כ-70% מהזמן ושיחקה יופי של כדורגל. אנגליה נצמדה לאימרה - "יותר חזק, יותר מהר, יותר גבוה" ונהגה כך בכדורים אותם העיפה ליציע. צ'כיה, הולנד, קרואטיה ב-98', פורטוגל (גם ב-2000, גם בטורניר הנכחי) ובטח שצרפת, סיפקו פעמים רבות כדורגל נהדר. הולנד-צ'כיה בטורניר הנכחי יזכר לי כאחד המשחקים המדהימים שראיתי אי פעם. 1 - היה יוצא דופן אחד - כאשר מקמנמן פתח בהרכב, היה מדובר בנבחרת הרבה יותר טובה. מה ששחקן יצירתי אחד יכול לעשות מחבורה של שחקנים בינוניים אך ממושמעים טקטית... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אנחנו מסכימים. באופן כללי יש שלוש תשובות לשאלה מה מטרתו של משחק כדורגל: א. לספק חוויה אסטטית ומהנה לקהל הצופים. ב. להחדיר את הכדור לשערו של היריב יותר פעמים, או במקרה הגרוע מספר זהה של פעמים, שהיריב מצליח להחדיר את הכדור לשערך. ג. להוציא את הכדור משערך פחות פעמים, או במקרה הגרוע אותו מספר פעמים, שהיריב מוציא את הכדור משערו. לפני שהמתמטיקאים שבקהל יצעקו שב' וג' זהים (a>=b == b<=a) אז הם לא. כדורגלנים הם לא מתמטיקאים. אסקולה א', המזוהה בעיקר עם חיים ברעם, משום מה אינה מקובלת במיוחד על מאמנים, מנהלי קבוצות, ועל רובו של קהל האוהדים. אסקולה ג' מזוהה בעיקר עם הכדורגל הגרמני (כולל אלי גוטמן), אסקולה ב' בעיקר עם הכדורגל הלטיני. (*לא* כולל איטליה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלי - ואני מניח של רוב חובבי הכדורגל - היא שזה תלוי. כשמשחקות שתי קבוצות שלא איכפת לי מי מהן תנצח, אני רוצה שיתפתח משחק יפה, שבעצם מה שזה אומר ב99% מהמקרים - זה הרבה גולים1. כמשדובר בקבוצה שאיכפת לי ממנה2, אז ברור שכמו שאמר פעם איזה מאמן (כדורסל) אמריקאי: "הנצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הנצחון הוא הכל". כך שאם היינו מחליפים במשחק אתמול את נבחרת יוון בנבחרת ישראל, ברור שלא הייתי מוצא את המשחק משעמם, וגם לא הייתי מוצא שום בעיה בצורת המשחק של הנבחרת. לגבי המחמאות ליוון על משחק ההגנה המשובח לכאורה, יש כאן איזשהו פרדוקס שאופייני בעיקר לכדורגל, שעל פיו בעצם עדיף לך להיות האנדרדוג. מי בעצם קבע שצרפת אמורה לתקוף ויוון אמורה להתגונן? למה לא להיפך? הרי לא מדובר כאן במשחק שבו צרפת צריכה את הניצחון יותר מיוון, וברור שמבחינת כל קבוצה הרבה יותר קל להתגונן ולצאת למתפרצות, מאשר לנסות ליזום ולפרוץ מערך הגנתי מעובה, מחוזק בשמירות אישיות. מה עוד, שבניגוד לשניכם, אני לא מוצא שום דבר משובח במיוחד במשחק ההגנה היווני. לדעתי היה כאן בעיקר משחק רע ושבלוני של הצרפתים3. המחמאות ליוונים הן בעיקר פונקציה של עוד דבר שאופיני מאוד לכדורגל והוא פרשנות המתבססת באופן מוגזם על "מבחן התוצאה". משהו בסגנון של: יוון ניצחה ולכן היא שיחקה טוב יותר. זאת למרות שבכדורגל, בניגוד לענפי ספורט אחרים (שאני מכיר), קורה לא אחת שהקבוצה ששיחקה טוב יותר דווקא מפסידה. אם המשחק היה מתפתח באופן דומה אבל בסופו של דבר צרפת כן הייתה מצליחה לנצח - היא הרי בכל זאת הגיעה לשניים או שלושה חצאי הזדמנויות, שלפחות אחת מהן יכלה לההיפך ללא קושי מיוחד לשער - אני מעריך שלא היינו שומעים שום דבר על משחק ההגנה החכם של יוון, או מחמאות אחרות בסגנון. ________ 1 יש כל מיני שגיא כהנים, שמסוגלים ללקק את האצבעות גם מכל מיני משחקי 0:0, שהם זיהו בהם כל מיני טקטיקות חדשניות ומרתקות (חיים ברעם הוא סוג של קיצוניות, קצת גרוטסקית, לכיוון ההפוך). 2 ולמען האמת, בהקשר לדעה אחרת שהובעה כאן, אני קצת מתקשה להבין איך אפשר לאהוב כדורגל בלי לאהוד אף קבוצה. 3 כפי שציין אברהם גרנט במהלך השידור, יש היום דרכים לא רעות להתמודד עם שמירה אישית (הרי אף מאמן לא ירד מהשיטה הזאת כי התחשק לו לספק לקהל כדורגל מענין יותר). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |