בתשובה לרון בן-יעקב, 27/06/04 18:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, שונא ישראל עצמי שכמוך, אי אפשר. מאותה הסיבה שאי אפשר היה שדווקא הבבלים או הצ'רקסים ושאר העכו"ם הושפעו מהיהודים? ואולי בדיוק ההפך, אה, רון, לא חשבת ישר, נכון. העיקר לנסוע בכביש עוקף, על מנת להשקיט את המצפון היהודי שלך. ובכלל, ספר התורה איננו ספר היסטוריה, כמו שאיננו ספרות גדולה. אנו מתייחסים אליו באופן שונה, כספר קדוש שאנשים רבים מאמינים בו ומוכנים אף למות למענו. בין שאדם מאמין שהתנ``ך נכתב בידי א-לוהים (או ליתר דיוק נכתב בידי בני-אדם שרוח א-לוהים שרתה עליהם) ובין שאינו מאמין בכך, אי-אפשר משום בחינה לקרוא אותו כעוד קובץ של סיפורי-עם, סיפורים קצרים או דו``חות היסטוריים. זהו טקסט מקודש, ויש לקרוא אותו בדרך שונה מקריאת ספרות חילונית, כדי להעריך את מלוא משמעותו. וראו עוד בנושא: בניגוד לך, לפחות אני מסתמך על עובדות היסטוריות מקצועיות מבחינה מחקרית. כמו מי ואיזה? למשל בספרו "מתנות היהודים", כותב ההיסטוריון האמריקני רב המוניטין תומס קאהיל שהחשובה מבין המתנות שהעניקו היהודים לעולם היתה ערעור מושג "המחזוריות האינסופית". עד לבואה של היהדות, טוען קאהיל, ראו כל הדתות את העולם במונחים של מעגליות נצחית. לפי דרך מחשבה זו, שום דבר אינו משתנה באמת. מה שהיה ממשיך לחזור על עצמו כגלגל אריגה מסתובב. מהלך העולם אינו בר-שינוי. היהודים כשלעצמם אינם חשובים ולפעולותיהם אין משמעות, משום שאין הם יכולים לחולל כל תמורה. בניגוד לכך טענו היהודים שהחיים אינם מעגליים אלא קוויים. אין הם חוזרים על עצמם. הם מתמקדים ליעד כלשהו. אשר על כן, פעולתו של כל יחיד עשויה לחולל תמורה ואף עושה זאת. לפי השקפת עולם זו, יש משמעות ותכלית לחיים, יש משמעות מהותית לחירות האישית ולאחריות שהיחיד מקבל על עצמו. זהו האני-מאמין שהעניק לאנושות מילים כגון: חדש, הרפתקה, הפתעה; ייחודי, יחיד, איש, ייעוד; זמן, היסטוריה, עתיד; חירות, קידמה, רוח; אמונה, תקווה, צדק. היתה זו מתנה עשירת תכנים, והשלכותיה ניחנו בחיוניות יוצאת דופן. קשה לדמיין עולם שמושגים אלה נעדרים ממנו, עולם כה חשוך וחסר תקווה עד כדי להכשיר כל צורה של מילוט מהתמודדות, כל ניסיון לחמוק מן המהלך האטום של גלגל המחזוריות הגדול והמגביל. אברהם אבינו היה הראשון שהאט את מהלכו של הגלגל בשבירת הפסילים חסרת הפשרות שלו, בעודו חי בקִרבם של הטווים בגלגל, השוּמרים. תומס קאהיל פורש בספרו את הסיפור המלא על שבט נודדים מדברי, ששינה לעד את הדרך שבה אנו תופשים את העולם ומבינים אותו. לדבריו, בשומר של האלף השלישי לפני סה"נ נתפסו החיים כמעגל אין סופי של לידה ומוות, והזמן כגלגל הסובב סחור סחור. כך היה עד אשר שינו העברים הקדמונים באופן דרמתי את תפיסת החיים לאלתר. "העברים", כותב קאהיל, "היו הראשונים שדתם הכירה במצוות הא-ל, בקיומו של ההווה ובמבט מתמיד אל העתיד הטוב יותר"; "היהודים העניקו לעולם המערבי כולו, את החוץ ואת הפנים – ואת השקפת העולם שלנו, את חיינו הפנימיים... אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות ורוב המילים החשובות ביותר שלנו במושגי החיים של יומיום – הן מתנות היהודים לאנושות כולה". היה זה בגדר של חידוש לו רק ההיסטוריון הדגול הזה היה טוען זאת. אך למרבה האירוניה, נקודת ראות זו אופיינית לא רק לקאהיל. קו מחשבה זה מהווה את הנרטיב המרכזי בדבריהם של אנשי הגות ורוח, מכל גווני הקשת של האנושות, בבואם לחוות את דעתם האישית על העם היהודי. התנ"ך איננו ספר היסטוריה, כפי שבן גוריון חשב ופעל לאורו, ולכן אין למאמיני התנ"ך כל בעיה להסכים עם דברי ההיסטוריונים הרציניים, שרק הולכים ומאששים את הנאמר ב'ספר הספרים'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכשרונות שיווקיים, המנצל (והוא איננו הראשון) נישה דתית-נוצרית פופולארית המורכבת (בין השאר) גם מאוהדי ישראל (וגם מאירים צמאי תהילה, כמתברר), וקרוב לוודאי גם נישת יהודים עסוקים שרוצים לדעת, אבל אין להם זמן וכוח לקרוא דברים יותר מעמיקים. אם *עליו* אתה מסתמך, אנחנו יכולים להירגע: כרגיל, אין לך מה לומר ואתה אומר את זה בהרבה מאוד מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל לקבל פרופורציות - צא ולמד דברים יותר מעמיקים ורחבי היקף, מפרי עטם ומחקרם של ההיסטוריונים הנחשבים פול ג'ונסון וברברה טוכמן: Paul Johnson, A History of the Jews, London: Nicolson, 1987.
Barbara Tuchman, Bible and Sword, New York: Ballantine, 1984. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך מקרב ליבי, והאמן לי שאינני זקוק להדרכתך רבת החסד בנוגע לרשימת הקריאה שלי. זה מגוחך. העניין הוא אחר לגמרי: את מקרה תומאס קאהיל הבאתי כדוגמה נוספת בשורת דוגמאות. אם לאדם שהתמחותו בהוצאת ספרי עיון פופולארי, שהוא אמנם מלומד בדרכו שלו, על כך איני מתווכח, אך הוא אפילו לא למד היסטוריה אלא עשה תואר ראשון בתחומים אחרים ואחר כך קיבל תארים שבחלקם אינם בדיוק אקדמיים, ואשר עבר את הכנתו לקראת כתיבת הספר על "מתנות היהודים" ב"Jewish Theological Seminary of America " (הרי מחר ייתכן שיתברר שיש שוק טוב לספר על התרבות האינדיאנית, ואז יילך האיש, שהוא מקצוען בתחומו, [רמז: התחום איננו היסטוריה] וילמד תורה מפיו של אינדיאני קשיש וחכם, ואז יוציא ספר "האינדיאנים שינו את העולם") - אם לאדם זה קראת קודם "היסטוריון רב מוניטין" ואחר כך "היסטוריון דגול", מתוך הנחה שאיש לא יטרח לבדוק במה ובמי מדובר, הרי שזה מראה מהי מידת העמקתך בחומר שאתה משתדל למכור, ועוד יותר מכך - זוהי הוכחה נוספת בשורה של הוכחות המעידות שאין מה לסמוך על דבריך. נ.ב. א. התנ"ך הוא ספר קדוש למי שמאמין שהוא קדוש. לאדם אובייקטיבי התנ"ך הוא גילוי דעת דתי שספח אליו עובדות היסטוריות לא מדוייקות, משלים, אמרות עממיות, מעט שירה, סיפורי אגדות רבים וגם צביר חוקים. ב. לא אכנס לפירוט כמו כרמית, שאני מעריך את סבלנותה, אך בכל המזרח הקדום היו נהוגים ימי מנוחה. גם אני, כמוך, למדתי את הבלוף המוסכם בעניין השבת כמהפכה סוציאלית אוניברסלית, ולקח לי עוד כמה שנים עד שהשתחררתי מהשפעת הלימודים הדתיים ולמדתי את האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר איננו מגוחך בהבאת עמדות היסטוריות נוספות המאששות את גרסתו של תומס קהיל. וכדאי שתוסיף את ברברה טוכמן ופול ג'ונסון לרשימת הקריאה שלך בנידון. אתה יודע על מה ולמה אלברט איינשטיין קיבל פרס נובל? (רמז: כלל לא על תורת היחסות) האם לאיינשטיין היה תואר מצטיין בפיזיקה? בכלל לא. האם זכה במשרת הוראה מינימאלית כמרבית חבריו לספסל הלימודים? כלל לא, כי לא התאים מסיבות מסוימות האופייניות לטבעו. האם יש בכל אלה בכדי לפסול את תורת היחסות המהפכנית של איינשטיין, ולו רק בשל היותו פקיד זוטר במשרד הפטנטים הממשלתי? לא ולא. כמובן שתורתו היסודית כפי שפורסמה בשני מאמריו המונומנטאליים: "תורת היחסות הפרטית" ו"תורת היחסות הכללית", היתה צריכה לעמוד בהוכחת תצפיות. והיא אכן עמדה ועומדת בהם בהצלחה רבה עד עצם היום. אז מדוע ולמה ראוי לפסול אדם שאמנם איננו היסטוריון מהפקולטה להיסטוריה (אלא מפקולטה אחרת: לקולנוע ולספרות), אך הוכשר לנושא מחקרו ההיסטורי והפופולארי "מתת היהודים" (בהוצ' דאבליי באנגלית, ו"כנרת" בעברית, 1999) הן באוניברסיטה העברית בירושלים והן בסיוריו בחצי האי סיני עם מדריך מקצועי והן בלימודי התנ"ך (בלבד!) במכון התיאולוגי היהודי בניו-יורק (כמתואר על ידו בשלהי הספר). לא שאין הבדל בין איינשטיין לבין קהיל, אבל יש ביניהם דמיון מסוים ביחס להתמחותם הבלתי-פורמלית. ומה גם שרוב תורתו של קהיל איננה עומדת בסתירה לדעות הרווחות בקרב ההיסטוריונים המוערכים בתחומם הנ"ל, כפי שהמלצתי לקריאה. וגם אני לא מסכים עם כל מוצא פיו של קהיל, אלא עם עיקרי דבריו. והמונחים "היסטוריון רב מוניטין" ו"היסטוריון דגול", הם שמופיעים על דש הספר, כשהראשונה הינה ציטוט מסקירת ביקורת ב"ניו יורק טיימס". ואת האפולוגטיקה שלך, המשליכה על כלל תגובותיי באייל – כדאי שתשמור למישהו אחר, משום שעלי זה לא עובד בעיניים. וכי למה בכלל שאני אצא מנקודת הנחה ש"איש לא יטרח לבדוק במה ובמי מדובר"? זה רק אתה הוא שמחשיב את תורתך אופיום להמונים, לעומתי. ----------- נ.ב. 1] בנוגע לתנ"ך: מהי אמת אובייקטיבית בוויכוח על התנ"ך? לדידי, כל אמת שהאדם יכול להשיג או לבטא מעצמו היא אמת סובייקטיבית. ואני סבור שהטענה של החוקרים הפוסט-מודרניסטים, שמציגים את התנ"ך כערימה של טקסטים חסרי קשר, אינה מסוגלת להסביר באופן מספק את הערך הרגשי והרוחני העצום שלו זכה התנ"ך במשך הדורות. ואת דעתי בנושא כבר הבעתי על דפי העיתון "מעריב": ועל דפי המוסף הספרותי היוקרתי של עיתון "הארץ", "ספרים", כפי שמופיע כאן במלואו: 2] את הדיון עם כרמית ורב"י סיימתי עד כה בניצחון רעיוני (תגובה 229473, תגובה 229536), כך שאם אכן כל אמונתך הדתית עומדת על הבלוף שמכרו לך ובלעת אותו בשקיקה, אתה בבעיה תיאולוגית קיומית. ובכלל, אם אתה "חוזר בשאלה", אם בכלל יש חיה כזו, אני קוגל. ואני בכלל לא מתיימר להיות בשביל הרושם, מה שאינני באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שהאפקט הפוטו אלקטרי היא סיבה מצויינת לפרס נובל. לא צריך לזלזל - קוונטים זה חשוב לא פחות מיחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אשר אמרתי הוא שאיינשטיין קיבל את פרס הנובל, שהינו נדבך נוסף של הכרה מדעית בינלאומית בתיאוריות של החתן, לא על מה שהתפרסם בעולם הרחב ושינה את מושגי התפיסה של האנושות, אלא דווקא על משהו שולי יחסית לתורת היחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת- האפקט הפוטו אלקטרי הוא אחד מההוכחות הראשונות לתורת הקוונטים ( חוץ מההסבר לקרינת גוף שחור של פלאנק). תורת הקוונטים שינתה את התפיסה של האנושות לפחות ( ויש אומרים יותר) מתורת היחסות. אגב, שמעתי שהסיבה שיחסות לא זיכתה אותו בנובל, היתה בדיוק משום שבאותו זמן לא היו עדויות נסיוניות מספיק חזקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול נכון ומקובל עלי, אך בכל זאת, איינשטיין מפורסם בעולם הגדול כאבי תורת היחסות, ויחסו אל תאוריית הקוונטים, או ליתר דיוק, אל מסקנתה היה שאלוקים אינו משחק בקוביה במחלוקת עם נילס בוהר הקוואנטיסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל זה בגלל בורות הציבור. למעשה ב1905 איינשטיין כתב חמישה מאמרים חשובים, שכל אחד מהם פתח צוהר פיסיקאלי חדש לגמרי. אני מתעצל לבדוק בדיוק, אבל נדמה לי שמדובר באפקט הפוטו אלקטרי ( קוונטים) תנועה בראונית ( פיסיקה סטאטיסטית, קיום האטום, ויחס פלוקטואציה דיסיפציה), יחסות פרטית: קינמטיקה ודינמיקה. הציטוט על אלוהים והקוביה הוא כנראה לא מדוייק. אני מכיר "מתוחכם, אבל לא רשע", שאחר כך עוות ל "אלוהים לא מהמר". אולי מישהו יכול לעזור כאן? לאיינשטיין היו הרבה תרומות לתורת הקוונטים, והידועה ביותר היום היא EPR <הכנס קישור לסדרה של ירדן כאן>. למרות שהתעבות בוזה-איינשטיין גם די ידועה היום ( קבלו על המימוש הנסיוני נובל לא מזמן אאל"ט). באופן כללי לא נהוג לפסול בפיסיקה תאוריה בשל השלכות פילוסופיות, רק מתעצבים על כך ומנסים למצוא בה חורים. זה גם מה שאיינשטיין עשה. הוא הכיר בקוונטים כ*קירוב* של האמת, וקיווה שתימצא תאוריה יותר "ראלית". בינתיים לא מצאנו 1. 1 לא אני באופן אישי, קטונתי. האנושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, הבשורה הליניארית היא לא מי יודע מה בשורה בלא מעט תחומים, והתפיסה הליניארית יכולה לעכב לא מעט במדע, ואולי אפילו במחשבה מטאפיסית. למשל, לתאר את שרשרת המזון בצורה ליניארית (מי רוצה לנסות???). את הפעילות ההורמונלית. את יחסי הגומלין בין מרכזים במוח. לא. אין סיכוי. זו ממש לא הדרך הכי טובה. זה הדרך שהכי קל לכתוב אותה על הדף, אבל אפילו אני התרגלתי לרשום את המערכות האלו בצורה לא-לינארית, כי תמיד איכשהו אתה מגיע למשהו שדומה לעיגול (למשל, מנגנוני משוב הורמונליים), והעיגול מקושר לעיגולים אחרים. אני קוראת לדרך בה נאלצתי לסכם חומר בביולוגיה (כאשר הצורה הלינארית, שהיתה לי הכי קלה לרישום, לא הצליחה לשרת אותי), בשם "מעגלי הדדיות". אולי מישהו כבר המציא לזה שם אחר, אבל התפיסה הלינארית כתפיסה גאונית היא כבר די פאסה (או בעברית, פסה מהעולם...). יש דברים שהיא יפה להם, אולי. אני לא מוצאת אותה מועדפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שאת קצת מזלזלת בלינאריות וב"מאמיניה". ברוח אפולוגטית מסויימת אני רוצה להגן עליה: מדעי הטבע (למשל) לא מתעקשים על לינאריות, הם מתחילים ממנה כי היא *קלה*, לא כי היא *נכונה*. בדרך כלל הנחת הלינאריות היא טובה כאשר מדברים על שינויים קטנים. שאלת מקודם על מקור ה*דיוק* של מדעים *מדויקים*. התשובה לדעתי היא שבמדעים המדויקים יודעים איך אפשר לאמוד את השגיאה. הנחת לינאריות על מערכות שאינן כאלה היא לא יותר מהנחה בשל הסיבוך ה*טכני* של אי הלינאריות. במקרים רבים ( שינויים קטנים ביחס לשיווי משקל), זה קירוב מספיק טוב. כאשר לא כך הדבר, זורקים את הלינאריות, ועובדים עם מה שאפשר. בעניין המעגלים של יחסי גומלין של מעגלי משוב, יש משוב לינארי ויש משוב לא לינארי. קיום "מעגלים" לא אומר שהמשוואות הן לא לינאריות. ואוף טופיק קיצוני- חידה לגיקים: איך ייתכן מכניקה קלאסית היא באופיה לא לינארית , כאשר משוואת שרדינגר הקוונטית היא לינארית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא בטוח שאתם מדברים על אותה לינאריות. אצלך זה במובן המתמטי, אצלה זה במובן של מודל חד-ממדי של סיבה ותוצאה, פחות או יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מעגלי משוב זה מהתגובה שלה. ידידי מ''א פגש פעם בחורה שהתעניינה באנרגיות. כבעל רקע בפיסיקה הוא שמח שיש לו שפה משותפת איתה... רומן גדול לא יצא מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק ההתרשמות שקבלתי - יותר קל ונוח, אבל בשלב מסוים מגביל. אני עדיין מנסה להבין את המהות של הדבר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מגביל"? לא יושבים אנשים ואומרים "הבעיה הזאת היא לא לינארית ולכן לא מעניינת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מהבחינה הזאת... מהבחינה של נטייה לראות את הדברים בצורה התרנגולת קדמה לביצה או להפך. זאת, למשל, שאלה ליניארית. נראה לי שאת יום (הפילוסוף) זה די הגביל. כאמפרציסט, בעודו מנסה להוכיח קיומם של דברים ע''פ התרשמות החושים, הגיע למסקנה שלא יכול ''לראות'' - להוכיח, את אותו רגע של סיבתיות. אם הוא הדליק אש והמים רתחו והתאיידו - את אותה ''סיבתיות'' הוא לא יכול לתפוס בחושים. לעומת זאת, את ''המים מתאיידים בנוכחות הבערה'', כן ניתן לראות ולתפוס בחושים. אבל הלינאריות בהחלט לא זניחה. בתוך מצבים מורכבים של השפעה הדדית, אני מתרשמת שיש חשיבות לאותה קדימות. זה נושא להמון מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שחשדתי, מה שאת קוראת לינאריות, אני קורא קוזאליות. נדמה לי שלהשתמש במבוכות פילוסופיות כדי לקדם ידע על תהליכים, לא יוליך רחוק ( לפחות על בסיס התאור הזה שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה קידם את הידע שלי, במקרה זה. תודה על הקוזואליות. נראה לי שאולי אפשר לראות את הקוזואליות כמקרה פרטי של חשיבה ליניארית. מה דעתך? (או שמא נאמר שחשיבה ליניארית היא תולדה של אותה תפיסה קזואלית המאפיינת את הכרתם של בע"ח רבים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולות לדעתי להיות תפיסות קוזאליות מורכבות יותר, שעדין תסכים לכנותן ''קוזאליות'', אך לא תהיינה תואמות למה שרות קוראת לו ליניאריות... אולי ''קוזאליות קלאסית'' (או קוואליפיקציה אחרת) יהיה מדוייק יותר בהקשר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר. אצטט את עצמי: "להשתמש במבוכות פילוסופיות כדי לקדם ידע על תהליכים, לא יוליך רחוק ( לפחות על בסיס התאור הזה שלך)." בקיצור, אני חושב שרות בנתה לה איש קש. אני לא יודע מה זה חשיבה לינארית, ולא למה זה רע. אם אנשים לא יודעים שקומקום עם מים שמחממים אותו גם ירתח, לא הפילוסופיה תציל אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאיני יכול להסכים לתשובה הפשטנית סמי-פרגמטית הנ''ל. אבל אם אתם בטוחים שכעת אתם מבינים זה את עולם המושגים של האחר לא אגרור אתכם בכוח לדיון על ליניאריות וקוזאליות, ועל איך מגדירים בכלל טמפרטורת רתיחה, או האם העובדה שברטרנד ראסל לא ידע להכין תה לעצמו (כך שמעתי פעם) היתה בעוכריו או לא. אני אגב חשבתי בכלל שרות מתכוונת בחשיבה ליניארית לא לסיבתיות, אלא באופן כללי יותר לסדרתיות (סיקוונסיאליות) מסויימת, שבמקרה (או שלא) היא זו שגם מתבטאת בתפיסת הסיבתיות הקלאסית, אך גם אם תרצה בדברים כמו קריאת טקסט קלאסי (בניגוד אולי לטקסט הירארכי או מלונקק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אתה יודע מאיפה הכותרת. אני קצת התבלבלתי בין כל ה סמי פרגמטיות, סיקוונסיאליות והרינות, שפסעו בין שדרת הקזוארינות. כל מה שרציתי להגיד, זה שהסיבה שאנשים משתמשים בצורות הסקה פשוטות, זה לא מכיוון שהם אינם מודעים לחסרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא על זה בכלל דיברתי, אלא על הקוזאליות והליניאריות... נדמה שגם בהם דובר וסופר בין חורשת האקליפטוס לשדירות התמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוזאלה זה סוג של חיה אוסטרלית, לא? עכשיו אני מבין מאיפה ההתמצאות :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין בחיות שאני לא אוכל (קוזאלות ובני-אדם לדוגמא...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שההיסטוריון האמריקני רב המוניטין תומס קאהיל קרא את קוהלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא? אני מתחיל לחשוב שהוא כתב אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רק חושב, אלא גם יודע שכן. קהיל דן גם בספרי ההגות המקראית: תהילים, שיר השירים, קוהלת ומגילת רות, ומנתח את תרומתם התרבותית. אני כמובן מבין שאינך שואל סתם, ודווקא מספר קוהלת, אבל אודה לך אם תפרט את כוונתך המלאה בשאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י קאהיל היהודים עירערו על מושג "המחזוריות האינסופית". כל הדתות ראו את העולם במונחים של מעגליות נצחית שבה שום דבר אינו משתנה באמת. ומה אמר היהודי הכי חכם? "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה מספר קהלת איננה טובה דיו על מנת לאפיין את תרומת היהדות לעולם. חז"ל שקלו בכלל לגנוז את ספר קהלת ולא להכניסו לקאנון היהודי, שלימים הפך ל"ספר הספרים". ראשית, משום שלא אחת נדמה שמסקנותיו של קהלת עומדות לכאורה בסתירה לעיקרי אמונה בסיסיים ביהדות. שנית, נדמה כי באותה מידה שקביעות אחדות של קהלת עומדות בסתירה לעיקרי אמונה, כך גם קביעות לא מעטות בספר סותרות לכאורה זו את זו. על כן נראה למבאריו, אחת מן השתיים: או שקהלת כתוב מנקודת ראות יהודית במהותה, אך על אודות מחוזות של פעילות אנושית, בהם על פי תפיסתו אין שוררים יחסי אני-אתה בין האדם לבוראו, או שהמחבר שם בפי מתדיינו הדמיוני עמדה זרה ליהדות, שאינה מניחה קיומו של יחס כזה מלכתחילה. נראה כי הגישה השנייה, בה נוקטים רוב רובם המכריע של מבאריו מבית ומחוץ, היא הפתרון לתעלומה מסקרנת זו. בעוד שהושע בוחן את אשר קורה עת הא-ל מרחיק עצמו מן האדם, כך קהלת הינו טקסט אירוני המיועד בכוונת מכוון להראות לנו מה קורה כאשר האדם מסתגר בתוך עולמו הפנימי שלו ומרחיק את עצמו מבוראו. נראה כי הושע וקהלת בוחנים את המשתמע מהפרת הברית בין ישראל לאלוקיו – האחד, כשהיא מופרת ביוזמת הא-ל, והשני, כאשר היא מופרת על ידי האדם. חלק מהחוקרים אף סבורים כי קהלת מציג בפנינו את דמותו של החכם המטפח את נחלתו ושואף לאי-תלות, למרחב עצמאי משלו. ומן הבחינה הזאת, זהו הספר הקרוב ביותר להומניזם בתנ"ך, אפילו להומניזם רדיקלי. אלא שבניגוד לאופטימיות המשחררת הקורנת מהטקסטים ההומניסטיים המצויים במסורת המערבית, "המסה על טבע האדם" שמציע התנ"ך, מנפצת באורח אירוני יומרה הומניסטית מערבית זאת, למצוא חכמה אנושית שלמה ומספקת. אם אלה מטרות החכמה – ונראה שעל כך אין קהלת חולק – הרי לא אל החדווה והסיפוק הן מוליכות, לא אל שלהבתם הזוהרת כאבן-חן של חיים עשירים יותר... אלא אל ההבל, הלא כלום, השווא. בכללו של דבר, מסתכם טיעונו הפילוסופי של קהלת, בכעין מדרגת אבסורד מוחלטת בעצם האפשרות לתורת ידיעה והבנה אנושית שלמה בהתנהלות חייו, המוביל בדרך של פולמוס אל המסקנה הבלתי נמנעת: "סוף דבר הכל נשמע - את הא-לוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב, יג). אותה מסקנה סופית, בלתי נמנעת, אליה מגיע גם ספר איוב, בפרקיו האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק, אנחנו הכי שווים. הייתי קצת חרדה קודם כי עליתי שני קילו אבל עכשיו אני רגועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכיתי לרדת לעומק דברייך. הסבירי פנייך לתייר, בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, למה אתה קורא לרן "שונא ישראל עצמי שכמוך"? זו העלבה. זה לא יפה. לא שאני רואה את עצמי גננת (על אף שילדים זה דבר מקסים), אבל בתור אדם שמזכיר לא להקניט, עליך לשים לב לאמירות מעליבות. אני הייתי נעלבת אם היו אומרים לי ככה, ואם היית שוכחת את דברי הלל אז גם הייתי נוהמת, וכבר היו לנו שני אנשים שעושים את השרשור לגועלי. אל תשכח, שבימי המשנה, חכם שאמר לכינה אחר, בעת ויכוח "לטאה", דרשו ממנו לפנות את מקומו, כי התנהג שלא בדרך ארץ, שכפי שאמרו החכמים, קודמת לתורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי על מה ולמה בתגובה 230028. נכון, זה באמת לא יפה לא מצידי ולא מצידו, שהתחיל קודם, וכששאלו אותו שם: איפה הוא מוצא שנאה עצמית בדבריי, מיודענו מילה פיו מים. וכמובן, זה שהשני מקניט אותך - אינו אומר עוד שמותר לך להקניטו בחזרה, כמו שבגלל שגנבו ממך - אין זה מתיר לך לגנוב מאחרים. אלא שלעתים, דבריו מוציאים אותי מהכלים, בפרט כאשר הוא מעוות בכוח את העובדות שכה פשוט מתיישרות עם העובדות של המורשת היהודית ההיסטורית, ולא, לשם מה, רון (ולא: רן) יעשה הכול על מנת שחלילה לא תצא ידה של היהדות על העליונה. גם אם הדבר אינו מתיישב יפה עם דעתם של מחקרי האקדמיה או עם השכל הישר. כזהו בכל אופן הרושם שקיבלתי ממנו בחצי שנה האחרונה שאני נמצא באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד היום לא קראתי תגובה אחת שלך שלא הכעיסה אותי, ונראתה לי דמגוגית ומתעלמת מהמציאות והשכל הישר, רק כדי שחס וחלילה לא תאלץ להודות בטעות, לסייג טענה או רחמנה ליצלן לקבל ביקורת מסויימת כלפי הדת ו/או הממסד הדתי. שמת לב כמה פעמים תפסתי פה קריזה ועניתי לך באופן שבו אתה מגיב לאנשים שדעתם מרגיזה אותך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הדמגוגיה שלו כבר נחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אני יודע שהאמת שבפי כואבת למצפונך יותר מאשר השקרים שבפיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לקנח את ההודעה הקודמת שלי בהערה סרקסטית בנוסח "תרגיל בראיית הנולד: אורי פז עומד לענות כך וכך לתגובה זו", אבל רציתי לתת לך להנות מהספק שתגיב בצורה בוגרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיב בצורה בוגרת על מה? על סברות הכרס שלך? על אי הקשר בין תגובתך לתגובתי? או אולי על הפסבדונים הילדותי והקטנוני שאתה נושא מאז ששכחו להחליף לך טיטול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הטענה שאתה מפגין מעט מדי איפוק בתגובות שלך. למשל בתגובה 230415. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נכון על הטענה שהתגובות שלך מעוררות בי את מה שמעוררות תגובותיו של רן באורי פז, לפי המתואר בתגובה 230390, ועל התהייה לגבי ההפרש בין אופי התגובות שלנו לאותו הגירוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון. רון. רון בן-יעקב, שידוע גם בכינויו רב''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ממספר התגובות שלך אני מבין שאתה בעצמך לא יודע מה אתה רוצה מעצמך. אז, כשתחליט ביחד עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר, תחזור אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת עוד בלתי שפוי אחד באזור, הא? איזה עולם קטן ונפלא יש לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטנו. תגובה 230444. ליתר דיוק, אני אומר: "לעתים, דבריך מוציאים אותי מהכלים, בפרט כאשר אתה מעוות בכוח את העובדות שפשוט לא מתיישרות עם העובדות של המורשת היהודית ההיסטורית, ולא, לשם מה, אורי פז יעשה הכול על מנת שחלילה לא תצא ידה של היהדות על התחתונה. גם אם הדבר מתיישב יפה עם דעתם של מחקרי האקדמיה או עם השכל הישר. כזהו בכל אופן הרושם שקיבלתי ממנו בחודשים האחרונים שאני נמצא באייל." כלומר אני ואתה מרגישים דברים דומים לגבי תגובות שונות כאן באייל. עכשיו אני שואל אותך, למה לדעתך מידת האיפוק שאני מפגין כלפי הגירוי הנ"ל, שונה ממידת האיפוק שאתה מפגין כלפיו ? או שאתה כופר בהנחה שמידת הגירוי דומה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמידת הגירוי דומה, ולכן אני לא חושב שאין מי מאיתנו שאכן מפגין איפוק. אני זוכר היטב ששנינו לא מתאפקים וצולפים זה בזה, אם להזכיר את תגובותיך אלי שנמחקו על ידי ראש דסק המערכת האיילית בשל תוכנן הבלתי-הולם, ומנגד את תגובותי שלא נמחקו, ומכאן שמידת הגירוי דומה כמו האדם הניאודנטלי לגורילה פרימיטיבית. בסופו של יום, לדעתי רון, אם זה מה שאנחנו מרגישים האחד כלפי השני - אל לנו להתדיין יותר בינינו. משום שטיפסנו לרף גבוה שלרדת ממנו לצורת דיאלוג סבירה ואינטליגנטית, הדרך ארוכה למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הנאודנטלי - מי ששיניו הטבעיות נשרו ולפיכך הושתלו בפיו שיניים חדשות, עשויות מתכת אצילה או תרכובות קרמיות. (מתוך מילון האייל למונחים משונים, מהדורה שניה, התשכ''ג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הלא חרדי ולא עורך דין זה רון, אבל זה ניחוש לא רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי סיפור האופנוע תגובה 229291, כנראה שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אתה בשלך. רק לחשוב שקיויתי שאולי תבין משהו. אני מרגיש כמו גננת שמדברת עם ילד עקשן. אני לא רון, ושוב הנסיונות הילדותיים האלה שלך "לנחש" שכל מי שמותח עליך ביקורת הוא אותו האדם, תחת זהויות שונות, רק מציגים אותך בצורה יותר פאתטית, אם זה אפשרי. אתה כרגיל זוכר דברים שלא היו ולא נבראו. איזה תגובות שלי נמחקו בדיוק ? אני לעומת זאת זוכר היטב, שאתה לא ממש שמרת על המקלדת שלך בדיון הראשון שעשיתי בו את הטעות המצערת של לנסות להתדיין איתך, ועד עכשיו. הניסיונות הפתלתלים שלך "לצאת" מכל דבר, כמו הטיעון האווילי ש"שטיפסנו לרף גבוה שלרדת ממנו לצורת דיאלוג סבירה ואינטליגנטית, הדרך ארוכה למדי" מחליאים כבר. היחיד שמטפס פה על עצים הוא אתה, והבעיה נעוצה בחוסר היכולת *שלך* לרדת מהם, ולא של אף אחד אחר. ___________ הנה עוד תגובה חסרת טעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבת פעם איך זה שאתה היחיד שהצליח להסתכסך עם רב"י, אלון והשוטה? הרי יש והיו פה אנשים שלא הסכימו איתם לפניך, ועדיין, כל דיון איתך נהפך לסכסוך אישי מלוכלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי, כי ברור לי שאני לא היחיד שאינו מסכים איתם ולא מוכן להסכים עם סברות כרס, גם אם חה"כ יוסי שריד יצרח אותה בפואמה שירית... הקודמים פשוט זנחו את האייל, ושלושת מיודענו, איך לא? לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכל למנות את "הקודמים"? (כדור הבדולח שלי מנבא שלא, אבל ששוב נקבל הסבר מתפתל, שבסופו תגיע הצהרה על "ניצחון אינטלקטואלי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הנכונה לטפל בו היא התעלמות מוחלטת. רבים כבר יישמו זאת, והאחרים בדרך. הצטרף ותיהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממש לא היחיד שאינו מסכים איתם, ולא מוכן להסכים עם סברות כרס. כותבים פה באייל דתיים וחילוניים, ימניים קיצוניים ושמאלנים קיצוניים, קומניסטים וקפיטליסטים קיצוניים. אולי הבעיה היא לא בהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין איננו בזה שמסכימים או לא מסכימים, ואיננו בזה שזנחו או לא זנחו את האייל - העניין הוא בזה שאנשים אחרים מתווכחים בצורה תרבותית, כראוי לבני אדם - דבר שאתה אינך מסוגל לו, וחבל. אולי במקום להתנצח ללא סוף, במקום לחרף ולגדף, תשב קצת ו*תחשוב*, באמת - *תחשוב* קצת - לשם כך נועדה המסה של חומר אפור שבין שתי אזניך - כדי *לחשוב*. אבל כל הנקודה היא שתחשוב בכיוון *הנכון* - תחשוב: "אני *רוצה* להיות בן אדם, *כדאי* להיות בן אדם, זו אינה בושה, להיות בן אדם, זה טוב וראוי לפני אלוהים ואדם" - תחשוב כך, ואולי זה יועיל לך. ואולי, מי חכם ויידע, אולי זה יועיל גם לנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |