בתשובה לגל, 06/05/01 9:23
המשך הדיון 23001
כשנוצר התא הראשון המכיל ד-נ-א משתכפל, הייתה קיימת האפשרות שאכן יווצרו ביליון מיני יצורים אורגניים שחלקיהם מותאמים ביניהם ומותאמים להישרדות, והיו אף אינסוף אפשרויות של היווצרות יצורים ללא יכולת הישרדות, ולכן הסיכוי לאפשרות הראשונה היא קטנה באופן אינסופי. על כל אפשרות התאמה יש אינסוף אפשרויות של אי התאמה.

בנוגע להתפתחות חלבוני הקרישה והתמס, שינויים ב-Domain הגורמים להיווצרות גורם קרישה חדש מחייבים שינוי מתאים גם בחלבון שגורם הקרישה מפרק אותו. וכן כל שינוי ב-Agent בגוף מחייב שינוי בקולטן שלו. אם נניח שהחלבון הראשון המותמר מתפשט בזרעו של נושאו, והתמרה שניה באה רק אחר דורות, הרי הדבר מחייב התפשטות חלבונים חסרי משמעות, שהרי לפני ההתמרה השניה, החלבון הראשון עודנו חסר משמעות ואינו מתפקד.
מהממצאים האחרונים מסתבר כנראה שאין חלבונים כאלה, אין חלבונים מיותרים. אם נאמר ששתי התמרות אירעו ביצור אחד, הסיכוי להן קטן ביחס ריבועי (במקום 1 ל-‏10 בחמישית, 1 ל-‏10 בעשירית).

בנוגע ליצורי הביניים, כוונתי במושג זה היא לאבות המשותפים שמהם הסתעפו המינים הקיימים היום. כולם כלו מן העולם, למרות שניתן להניח שהיו להם אמצעי הישרדות סבירים.
לעומת זאת, כבשות הבר שצורת ההגנה היחידה שלהן היא צבע הסוואה, שרדו ! מעניין !
המשך הדיון 23011
נתחיל מהסוף­
אני רוצה שתיתן לי דוגמה של מין שאתה חושב שהוא מין ביניים
או אמור היה להיות מין ביניים לפי טענתך
אבל רגע­ מה עם הזוחלים? האם הם לא האבות המשותפים של היונקים?
מה עם דו­חיים? האם הם לא אבות משותפים לחולייתנים היבשתיים?
האם דג הריאה הוא לא שריד לדג שיצא מהים לפני מיליוני שנים?
האם חיידקים היפרתרמופיליים מקבוצת הארכיאה לא שריד
לתא האב הקדמוני?
כדאי לקרוא גם את המאמר הזה:
בקצרה­מדובר על כך שהתא האאיוקריוטי הצמחי הקדמוני
בלע חיידק ציאנובקטריה אשר הפך לכלורופלסט. התא הזה בתורו נבלע גם כן
ע"י תא יותר גדול והגרעין של התא המקורי התנוון אך לא לחלוטין.
עדיין נותר לו זכר גם באצה המודרנית

עכשיו לעניין חלבוני הקרישה ובכלל­
אתה לא חייב שני שינויים באותו זמן! כשליגנד משתנה זה לא חייב
להיות שינוי טוטאלי. שינוי קטן מספיק כדי לשנות
את אופי וחוזק הקישור לקולטן.
ואז יש מקום גם בדורות הבאים לשינוי בקולטן לטוב או לרע. אותו דבר
עם הכפלה של דומיינים או גנים. יש לך גן מוכפל ובתחילה שניהם זהים
ואז באחד מהם יש לך שינוי קל שמשנה את יכולת הקישור לקולטן
הקיים או לחלבון המקורי וכך נוצרת לך קסקאדה של חלבונים כמו
במקרה דנן.
אני מציע לך גם לקרוא שוב את המאמר שהפנת אותי אליו.

לנקודה הראשונה כבר התייחסתי אבל הנה זה שוב­
לאחר שיש לך דנא משתכפל כבר אין לך אינסוף אפשרויות.
יש לך בכל דור מספר מסויים של שינויים בתלות בנאמנות של מנגנון
השכפול למקור ובתלות בכמה הסביבה מזיקה ומגבילה.
בכלל המילה אינסוף היא לא נכונה כי לדנא יש גודל מסויים .
כך שמתמטית זה לא נכון שיש לך אינסוף אפשרויות ­
(והמתמטיקאים שבקוראים מוזמנים לתקן אותי אם טעיתי).

דבר נוסף ­ לא כל השינויים, גם אם הם לרעה, הם בהכרח יגרמו למוות
של האורגניזם.
חלק מהשינויים בכלל לא יגרמו לשינוי לכאן או לכאן ברמת החלבון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים