בתשובה למאור גרינברג, 12/05/01 0:21
איזה שעמום 23053
תאלץ לשזור עוד אי-אלו דימויים חביבים בתשובתך אם תרצה למשוך אותי לסיבוב נוסף. בא אדם ויוצא בקריאה נורמטיבית ברורה לא להשמיע את ואגנר בפסטיבל ישראל. מבלי להיכנס לויכוח על איכות יצירותיו של הנ"ל, מבלי להתיימר לדבר בשם אי-אלו כפולות של שש, באותו מישור בו אתה יוצא נגד התייחסות פומבית למראהו החיצוני של עמיתנו לעתודה. אמירתו פשוטה - לא ראוי להשמיע ואגנר בפסטיבל ישראל. טיעוניו כולם נורמטיביים. מה אתה רוצה?
אמור מעתה - *רק* מהבחינה העקרונית-נורמטיבית עשוי להיות באיסור משהו שאינו מתמצה לכדי טמטום ויחצ"נות זולה. (קריאות עורבים חינניות ברקע, תחליף דימוי). אם יש בינינו מחלוקת אשמח לשמוע על כך, לי נראה שלא. אשר על כן הבה נותיר את המשך הדיון לאלה שבאמת מעניינת אותם הסוגיה, ונעבור לבעוט בגופות חיות יותר. או משהו.

לא שיש לי בעיה עם דמגוגיה מטיפוס 'חשבתי שאתה אנרכיסט'. מי אני שאוותר על עוד במה נידחת להדביק עליה עוד כמה לינקים השוטחים את משנתי, בתקווה לעורר עלי מי מן התותחים הכבדים באייל.

(לבחירתך כמה טוב לב נערב בתכתובת פומבית מעין זו)
אתה גורר אותי לאשפתות 23056
השאלה הייתה אם יש מקום, לא אם זה חכם. פעם הבאה הטרח את עצמך לכותרת.
התגובה לחזי הייתה מוצדקת, כיוון שהוא התנהג ברוע לב, ולכן אין *שום* קשר בינה לבין התגובה כאן.
בנושא הזה אנחנו יכולים לדבר בהמון מישורים, לאו דווקא בזה שנתקעת עליו, כמו למשל
-מה הקשר בין האומנות לאומן
-מה עמדתה של ישראל הרשמית ביחס לאנטישמיות
-האם בפסטיבל ממלכתי יש מקום לדעת הציבור
-האם לדעת הציבור יש מקום באומנות
-מערכת האינטרסים של התקשורת
-למה כמה נהנתנים קובעים את הרפרטואר

אבל אם נתמקד בכוונים המקוריים, אתה, בניגוד לדמותך במציאות, מתחשב ודואג לשלומם ומנוחתם של האנשים שסובלים מההשמעה. בתוך כך, אתה מתעלם מהעובדה שהסבל הזה הוא סבל מתוך בחירה, בעצם.
מי שסובל מואגנר (שהיה המוזיקאי הרשמי של הנאציזם, כביכול), יכול היה לבחור לסבול גם מניטשה (שהיה אולי הפילוסוף הרשמי שלהם, לאחר שהם אימצו חלק ספציפי מאוד מהשקפותיו על היהדות, וחלק רחב ממשנתו ואידאולוגית, ועיוותו אותה ללא הכר), או מדארווין (אני מקווה שזה לא יגרור עוד ויכוח על אבולוציה).

והוא יכול להפגע גם ממדי צבא, מהדגל הגרמני, מעיטים, מכרוב חמוץ, ממסילות ברזל, מגדרות תיל, מסופות ציקלון, משפם נוסח יצחק שמיר, וכהנה וכהנה.

העובדה שמשמיעים אותו דווקא, להכעיס, במסווה של אינטלקטואליות (אני מאמין שם הם מאמינים בזה), היא מגוחכת. וזה טוב! זה קתרזיס!

אז אנא, חשוב לפני שאתה דופק על המקלדת.
אשפתון במיץ לימון 23057
נה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים