 |
הלוחם האמיץ הזה לא לחם כדי להגן עלי. הוא לחם שם כי רצף של ממשלות איוולת שלחו אותו לשם בלי שום מטרה ברורה, ו(אני מקווה)הפכו אותו למה שמתואר ביומנים הללו (ולא שהוא היה כך במקור).
כפי שכבר ציינתי, יש לי חברים שלחמו בלבנון. הם לא כמוהו. הם לא פאשיסטים, הם לא לא-בני-אדם. הם חושבים על דברים קצת יותר מורכבים מלחימה וזיונים. גם בזמן ששרתו שם - הם חשבו על דברים קצת יותר מורכבים. אחד מהם אפילו העביר חלק מזמנו בנסיונות לכתוב מאמר לאייל (נסיונות שאמנם נזנחו בסופו של דבר, מסיבות שאינן רלוונטיות כרגע). לעזאזל - הבן-אדם מנהל יומן, היית מצפה שיוכל לכתוב על דברים קצת יותר ברומו של עולם לעיתים. אבל לא, לצד השכול והאבל, הוא מתאר רק שני דברים - איזה כיף זה להלחם שם (לעומת הג'ובניקים הזונות שמעיזים לשתות לימונדה(!) בזמן שהוא לוחם שם, ונהנה מזה), וזיונים. יש לו קשר מעוות עם החברה שלו (הוא יודע שהיא תזרוק אותו אם הוא יפצע. זה אהבה זה? זה חרטא. זה יזיזות), ויש לו יחס איום לעולם, והוא מוציא את זה על אנשי חיזבאללה.
(פה הייתה פיסקה שהתייחסה להתייחסות שלך אלי, אבל החלטתי לוותר עליה. יום טוב.)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש