בתשובה לאורי, 06/07/04 21:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאן אבדתי את האמון בך. אתה מביא קישור אך טוען טענות שלא כתובות בקישור. זה דבר חמור מאוד. רוב הנטבחים היו אנשי כפר עציון, אנשים דתיים. לגבי החיילים מבחוץ לא כתוב בשום מקום שהם היו חילוניים. נהפוך הוא היתה שם גם פלוגה דתית וגם חיילים דתיים בתוך פלוגות חילוניות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעלה טענות המסתברות מכוח ההגיון: אם אין איזכור כלשהו להיות החיילים דתיים, מסתמא לא היו דתיים. משימתך היא להוכיח ההיפך. כל טענותיך עד כה נגעו רק למקרה מפוקפק אחד (גוש עציון) ואיזכור של 87 הלוחמים מהפלוגה הדתית (שאחרי כן, ניתן להניח, הפסיקה להתקיים). ספרו של אליאש, לעניין הוכחה, אינו יותר מאנקדוטה זניחה כשהוא לעצמו. הוא בעל ערך כהוכחה סופית בערך כמו הספר שכתב סבי על לחימתו במלחמת העצמאות (והיו לו שם כמה הערות לא מנומסות בהתייחס לכך שעיניו לא שזפו במהלך שנה וחצי של לחימה ביחידות ובאיזורים שונים אפילו חייל אחד עם כיפה על הראש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתקרא את הספר. קשה לי להאמין שאליאש משקר. חוץ מזה מן הסתם ניתן למצוא די והותר סימוכין בארכיונים. העובדה שסבך לא ראה דתיים היא מוזרה אך אפשרית. חלק נכבד מהדתיים היו בפלוגות של דתיים. וחוץ מזה הוא כנראה מאוד לא רצה לראות אותם. אני אצטט לך בצורה קצת טרחנית מתוך הספר של יונה כהן הפנקס פתוח והיד רושמת (68-69): "עלילת שווא על בני ישיבות: כעשרים שנה אחר מצור ירושלים תש"ח פורסם מחזה בשם "העיר הזאת". ... במהלך המערכה השלישית נאמר: "בני ישיבות ירושלמיות הניפו דגל לבן, והתכוונו לעבור את הגבול, ולהכנע ללגיון הערבי הירדני של המלך עבדאללה. אנשי ההגנה מצליחים לעצור בעדם תולשים את הדגל הלבן מידי הרב אלתר, ועוטפים בו את המוקש הגדול." ... העניין הגיע גם לבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט יצחק כהן נעתר לבקשת המערערים על אמינות ההצגה ונתן צו מניעה, שאסר ומנע הצגתו של הקטע המתייחס לבני הישיבות בעיר הנצורה. ב"הצופה" ניתנו תיאורים על מלחמתם של בני הישיבות; על גדוד בני הישיבות בשם "טוביה" (הוא טוביה בי"ר) על קצין הגנה מסור ונמרץ בשם דוד אייזן; הופרכה מיסודה הטענה - השמועה הזדונית על מפגינים חרדים שהניפו דגל לבן בדרכם לעבר הגבול הירדני; ... ומהספר "צו את יהושע" של יהושע גוטליב (87-88): בין השאר סיפר לי (רוטשילד) על חבריו משפחת היימן. האב ששמו אברהם חיים ההימן היה גיבן אבל הצליח מאוד בחייו. היו לו תשעה ילדים ואלו יחד עם אשתו ניהלו את חנות המכולת שלו בנוה יעקב. הוא עצמו נהג אוטובוס והיה מוביל את אוכלוסית נוה יעקב לירושלים וחזרה.מלחמת השחרור היתה האסון של משפחת היימן. רוטשילד תאר לי את מאבק הגבורה של גוש עציון (שכזכור היו חברי בין המייסדים והחברים) וכיצד נשלחה לשם תגבורת חזקה ובתוכה שניים מבניו של היימן ושניהם נהרגו שם. לא הספיקה המשפחה להתאושש מאסון זה והנה בנוה יעקב חדר פגז לביתם ואחת מבנותיו של היימן אם לארבעה ילדים, נהרגה. מכיון שהיימן תושב נוה יעקב אני מניח שהוא אדם דתי. אתה יכול לצרף עוד 3 חללים לרשימה. אני טוען נגד השתקה ועלילות שקר. איסוף מקרי של מידע - איני מתמחה בכך - מראה שהיו דתיים רבים בין לוחמי תש"ח, וחללים רבים מאוד. ביניהם: 78 חללי הפלוגה הדתית של אלכסנדרוני רוב חללי גוש עציון דוד צובנר מהל"ה (אז גם בו היו דתיים) דוד טאובר ממפקדי יחידת המפקדים של הגדנ"ע 34 חללי הפלוגה הדתית של ת"א אני מציע שמישהו יחפש מידע יותר מסודר בנושא. שמעתי פעם תאוריה שכולם ניסו להסתיר את לחימת הדתיים בתש"ח. החרדים לא רצו שיגייסו אותם ולכן לא סיפרו כלום והחילונים לא רצו לתת קרדיט לדתיים. אולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהראיתי יפה, לרוב טענותיך אין יסוד בעובדות: א. 78 חללי הפלוגה הדתית של אלכסנדרוני – כפי שהראיתי, רוב החללים באותו יום ובאותו מקום לא היו דתיים. ב. רוב חללי גוש עציון – כפי שהראיתי, רק 27 אחוז מהלוחמים שנפלו בגוש היו דתיים. ג. 34 חללי הפלוגה הדתית של ת"א – נא לא לספור פעמיים. חלק גדול מהם נמנה בין החללים בגוש עציון. לגבי פלוגת טוביה: הנ"ל התקיימה, אם בכלל, כפלוגת מילוי שקי חול וקשה מאוד לראות בה כוח לוחם (אלא אם כן אתה חרדי המחפש לקבל קצבה לרגל קרבה משפחתית למי ששרת בקבוצת הארמיות טוביה (כך לפי התנפחות מספר המשרתים שם בטענות כזב של מבקשי קיצבה)) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |