 |
"הבעיה סבוכה" ולכן מעניינת.
אני חושב שעניין ה"ילדים" (שכ"ג) לא כל כך מהותי כאן. גם אם הפלשתינאים יהרגו כמה מתנחלים מבוגרים לאחר "התנתקות" יהיה לחץ גדול להכניס את צה"ל לשטח. הבעיה האמיתית היא שבירת "הערבות ההדדית" בחברה הישראלית. כאמור גם בעיני כל נושא ההתנתקות הוא היפוטתי ולא נראה לי שאפשר לבצעו בעתיד נראה לעין (כי התגמולים הצפויים הם קטנים מאוד, לא ודאיים וככל הנראה צפונים בעתיד הרחוק מדי).
הצד שלנו בתסבוכת הוא שאנו מניחים כל הזמן לימין האמוני לקבוע את סדר היום לפי האג'נדה שלהם. ברור (לי לפחות) כי כל מחזות הפינוי אינם חשובים. ההצגות המבוימות הללו אינם אלא מחזות פאסיון של הימין הדתי ואינן אלא בזבוז משאבים משווע. כל הנערות הצורחות ונגררות על הקרקע ובעלי הזקנים המתגודדים ומתנבאים על נקמת השם כאשר חיילים בדואים ודרוזים (אולי?) מבולבלים מסתובבים ביניהם. נראה לי כתאטרון חוצות המוני וסהרורי.
מצד אחד ברור שלישובים אלו אין קיום ללא תמיכת המדינה (ליווי כלי הרכב הוא דוגמה בסיסית ומהותית כאחד). ומצד שני אני סבור שהמדינה אין בכוחה לפנות עשרות אלפי אנשים ממאחזם. מה תעשה כדי למנוע חזרתם לאזור? תכלא אותם במחנות הסגר (גם את הילדים)?
האם אין בכך מניע מספיק כדי להמנע מהשתתפות במחזה האבסורד הזה? האם זה סביר להקצות משאבים (כספית, בטחונית וחברתית) רבים כל כך בעניין שכלל אינו אינטרס ברור של מדינת ישראל (למה אסור ליהודים לשבת בחברון ולערבים מותר לשבת ביפו?)?
אשר לחמיקה מאחריות, הרי זהו בעצם לב העניין. כל ההתנתקות מונעת ע"י הרצון לחמוק מאחריות אשר ככל הנראה כבדה עלינו. אישית איני חושב שברמה התאורטית גוש דן יותר יהודי מיהודה ושומרון. לו בחרנו לנשוא באחריות אטלסית שכזו, היה עלינו לספח את השטחים ולהזרים לשם נהרות ממון ודם כדי לייצר שם גן עדן פלשתינאי, אשר היה הופך את כל העולם הערבי לציוני.
אסיים בציטוט משה דיין: "כבדו שערי עזה", והם כבדים עוד יותר מפני שהימין הדתי מעמיס עליהם ילדים ובלוני גז.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש