בתשובה לגרושו, 09/07/04 2:38
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך! 231948
אבל כמדומני שבתקופה השנייה רוב הספינות נתפסו ויושביהם הגיעו לקפריסין. אז הם עלו לארץ על חשבון סרטיפיקטים ממילא.
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך! 231950
רק על חשבון 12,000 סרטיפיקטים.
הגליית מעפילים לקפריסין נמשכה כ-‏20 חודש, מאוגוסט 1946 עד אפריל 1948. סה"כ 52,260.
במעצר נולדו כ-‏2,000 ילדים.
חלק קטן שוחרר על בסיס הומניטרי החל מסוף 1946.
בסוף 1947 התירו לילדים ונערים יתומים, וכן לתינוקות והוריהם - כ-‏4,000 סה"כ לעלות.
מנובמבר 1946 העמידו מחצית מכסת הסרטיפיקטים החודשית לרשות העצורים. 750 רשיונות מתוך 1,500 לחודש.
הכפל 750 ב-‏16 החודשים עד עזיבתו של ג'ק סמית ב-‏14 למאי 48.
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך! 231953
והמעפילים שמנית כוללים את עצורי קפריסין?
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך! 231958
הבה ננסח כך:
כמחצית ‏1 מכלל המעפילים ‏2 שהגיעו לארץ בתקופת ההעפלה המאורגנת 1934-48 הוגלו לקפריסין.

152,260. (אגב, לא כולם שהו בו זמנית במחנות שכן הם שוחררו בהדרגה ועלו לארץ).
2 122,000.

חשוב! הקרדיט על הנתונים, למרדכי נאור ולמוזיאון חיל הים בחיפה.
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך! 231962
כלומר ההעפלה הביאה רק כ 60-70 אלף עולים לארץ בלי סרטיפיקטים. גם מספר זה נשמע הרבה. קשה להאמין שכל כך הרבה הצליחו להסתנן דרך משמרות חיל הים הבריטי.
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך! 231967
קשה להאמין, אך זו גדולתו של המוסד לעלייה ב', שרשם פרק מפואר באמת במאבק להקמת המדינה.
נמצאת ברשותי רשימת כל האוניות וגורל כל אחת מהן, היכן פרקה את נוסעיה, כמה היו וכו', אך לא אייגע.
הבריטים סגרו את החופים כמעט הרמטית רק מאוגוסט 1946. ‏1
יש להניח שבשנים קודם לכן היה הצי שלהם משתעשע במשחק המחבואים עם צוללות גרמניות.

1 למה אוגוסט 1946? לדעתי בגלל נסיבות פוליטיות.
ממשלת אטלי (לייבור) עלתה לשלטון ב-יולי 1945 ונתנה את ההגה המדיני לשר החוץ ארנסט בווין.
בווין שלא זכה מעולם לעץ ביער "חסידי אומות עולם", טרח להסביר בנאום בפרלמנט הבריטי, כי לאחר קץ "הרייך השלישי" צריך לפתור את בעיית העקורים היהודיים באירופה שעתה נקייה מאנטישמיות.

כאשר פרסמה הוועדה האנגלו-אמריקאית, (שבווין טרח ליזום כדי להתחמק מטרומן ולחציו בענין), את מסקנותיה, להעלות לארץ לאלתר את 100,000 העקורים ולבטל את הספר הלבן, הודיע ראש הממשלה המאוכזב אטלי, שהוא מקים את ועדת מוריסון-גריידי כדי לבדוק איך ליישם את מסקנות הוועדה הקודמת.

בפועל היה זה תרגיל התחמקות. בריטניה הייתה כבר עם הפנים לעידן הפוסט-קולוניאלי, וחשבה איך להבטיח את הקשר הטוב עם הערבים.
הוועדה הוציאה דו"ח אנטי-ציוני המתנה את העלייה בשלל תנאים לא אפשריים.
וועדה זו פרסמה את הדו"ח ב-‏30 ליולי 1946.
11 יום אח"כ נתפסה וגורשה לאי השכן "יגור" שיצאה מצרפת על 754 נוסעיה.
נפתחה סאגת קפריסין שנמשכה כ-‏20 חודשים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים