בתשובה לאביב י., 09/07/04 1:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבל שזרקת את השורות האלה. השאלה, מבחינתי, היא מה בדיוק העיתונאי (לצורך העניין) הקליט. אם זהו תכנון לעשות מעשה לא מקובל חברתית, יש כאן עניין לציבור שעשוי להעניש אותו על כך. אם הפוליטיקאי לא חרג מהנורמות המקובלות, אני לא רואה את התפקיד החיובי בפרסום. אני לא אומר כאן דבר חדש. עיתונאים מסתובבים בכנסת כל הזמן, ושומעים דברים רבים. הם לא עושים בהם שימוש (חוץ מכחומר-גלם לפרשנויות), כי באמת אין צורך ''לקרוע'' את המסכה. ברור לכולנו (חוץ מלבלבניסטים) שהפוליטיקה היא תחום ייצרי, או שבמהלך התמודדות פוליטיקאים מחפשים לכלוך האחד על השני. אני רואה את הבעיה הרחבה יותר, ואני לא מכחיש כמובן שלאמת העובדתית יש ערך. לא תמיד ברור לי מתי הערך שלה עולה על זה של המסכה ולהפך. רק שאני לא מאמין שאנחנו צריכים ללכת ערומים בגלל שזה ''אמיתי'' יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הפסדת כלום. את השורות זרקתי משום שהן היו מעורפלות מדי לטעמי (יותר מדי דימויים ציוריים ושאר שטויות, שכנראה רק אני אבין). "לא תמיד ברור לי מתי הערך שלה עולה על זה של המסכה ולהפך" לי זה (קצת יותר) ברור - זה תלוי במידת הלגיטימיות של המעשה בעינינו. אם המעשה לגיטימי, המסכה חסרת ערך לחלוטין (לתת לה ערך זה בדיוק הדבר שמבדיל, בעיני, בין רצון לעשות צדק/סדר/להטיב לבין צדקנות לשמה). יש הבדל בין מסכה שתפקידה לתעתע ולהסתיר דבר מה פסול, לבין לבוש. גם אני לא מאמין שאנחנו צריכים ללכת ערומים בגלל שזה "אמיתי" יותר. אני כן מאמין שזו צדקנות לסקול מישהו באבנים ולגרשו מן העיר, בגלל שהוא צולם בניגוד לרצונו בזמן שהוא עשה משהו שמקובל ולגיטימי לעשותו בעיני כולנו (להסתובב בפרטיות ביתו בערום, בזמן שהתריסים מוגפים). אם חלקנו אף יכולים לדמיין את עצמם נוהגים באופן דומה או זהה, אז אפשר לזרוק למרק הצדקנות הזה גם את גלגולי העיניים והצביעות. אם בסה"כ מדובר בתמונה של פריצקי ללא לבוש1, אני לא מבין מה רוצים ממנו, הוא לא בחר לפרסם את התמונה. אני לא בטוח שאתה באמת רואה את האפשרות (האחת מן השלוש)עליה דיברת, באמת כאפשרות לגיטימית. אני חושב שיש כאן בלבול בין התאורי (ככה מתנהגים פוליטיקאים) לבין הנורמטיבי. אנחנו כל כך רגילים ש-"ככה זה פוליטיקה", שאנחנו מתחילים להגיד ש-"טוב נו, שיעשו זאת כך, אבל לא מול המצלמות, שלא יהרסו לנו את חביבות הוירטואליה". אני רוצה שהוא ילך, משום שחשדי שהוא התנהג באופן לא לגיטימי. אני לא מסוגל לדמיין מצב שהייתי רוצה שהוא ילך, אם הייתי חושב שאין שום פסול במה שהוא עשה. זה כבר נראה לי כמו מוסר של עיירה קטנה ומתחסדת, מן דוגוויל בקנה מידה מוגדל, בה ממש אין לי חשק לחיות. _________ 1 בררררר... מחשבות מזעזעות לכבוד צאת השבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתפיסה שאתה מציג כאן היא קצת פשטנית. המסכה שאני מדבר עליה אינה משהו חיצוני שתפקידה "לתעתע ולהסתיר". היא חלק מהאדם - ואפשר לטעון שהיא החלק האמיתי או האותנטי באדם, יותר מאשר החלקים שמצויים מאחוריה. מי אמר שהיצרים האמיתיים שלנו חשובים יותר מהבחירות שאנו מבצעים, או שהילד הקטן והמפוחד בכל אחד מאיתנו הוא יותר "אני" מאשר המבוגר הבוטח בעצמו? זאת שאלה של הנקודה ממנה אתה מתבונן במין האנושי. בכל אופן, זה כנראה נושא שמתאים יותר לספרות מאשר לדיון מהסוג שאנחנו יכולים לנהל כאן. בהשלכה לתחום הציבורי, זאת היא התרבות. אני לא ממש מקבל את ההעמדה שעשית, כאילו מעשה יכול להיות פסול/לא-פסול. תרבות מתקיימת בתוך הקשרים, ויש בה ניואנסים. דברים שלגיטימיים בהקשר אחד יהיו לא לגיטימיים בהקשר אחר. אתה יכול לדבר על הפרשות הגוף שלך על ספת הפסיכואנליטיקן, אבל אוי לך אם תזכיר אותן בדייט. ההקשר עושה את העניין, וחשיפה תקשורתית עושה את המעשה שנעשה בהקשר לא נכון לטראגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם חושב שזו התרבות (הספציפית), אני פשוט מאוד לא אוהב אותה ואני לא חושב שזו *ה*תרבות היחידה האפשרית. "מי אמר שהיצרים האמיתיים שלנו חשובים יותר מהבחירות שאנו מבצעים, או שהילד הקטן והמפוחד בכל אחד מאיתנו הוא יותר "אני" מאשר המבוגר הבוטח בעצמו?" אכן מי אמר? לא אני. "וחשיפה תקשורתית עושה את המעשה שנעשה בהקשר לא נכון לטראגית" *לדעתך שלך* המעשה היה לגיטימי בהקשר בו הוא נעשה. איך פתאום הגענו אל מעשה שנעשה בהקשר הלא נכון? שוב, אין לי בעיה עם זה שדברים הם לגיטימיים בהקשר אחד ולא באחר. יש לי בעיה עם זה שאדם א' עשה משהו לגיטימי בהקשר אחד (ודאג לעשות אותו בהקשר *זה*, כמו שמצופה ממנו), אבל מאשימים *אותו* בכך שאדם ב' הציג את המעשה שלו בהקשר אחר, בניגוד לרצונו. אני מוצא התנהגות זאת מוזרה, גם אם היא מאוד נפוצה או מקובלת. אוי אם אתה תזכיר אותן בדייט (עד כאן אנו מסכימים), אבל אם יגיע צד שלישי, יפריע לדייט שלך באמצע הארוחה, יזכיר אותן בניגוד לרצונך, והדייט שלך תחליט להאשים אותך בסיטואציה, אז לדעתי יצאת לדייט עם פוסטמה צדקנית. בחורה הגונה היתה מבינה לליבך ומתלוננת על זה שהטמבל הורס לכם את הדייט עם דברים שלגטימי לאומרם בהקשר אחר. אני מקבל את מה שאתה אומר (שזו התרבות). כאשר אשתכנע לחלוטין שזו *ה*תרבות, אעבור לגור בהרים. לגבי פשטנות העמדה שלי: לא עשיתי העמדה דיכוטומית של פסול/לא פסול. גם בשיטתי יש מקום לגוונים והקשרים של פעולות. אני פשוט אומר שהחלק הפסול במעשה (בהקשר בו הוא נעשה) הוא זה שגורם לנו לרצות לגרש את האיש מהעיר (ואני ממליץ שנחשוב על כך שאולי האפשרות עליה דיברת, היא לא לגיטימית כפי שאתה חושב, גם בהקשר של בחירות ומאבק פוליטי). מי שרוצה לגרשו מהעיר, גם בגלל *החלק* הלגיטימי שקיים כביכול, שכן נעשה בהקשר נכון (אך פורסם בניגוד לרצונו של עושה המעשה), הוא צבוע לטעמי. לגישה הזאת אין פחות ניואנסים, והיא איננה יותר פשטנית מזו שלך. אין לי עניין לגרש מהעיר אנשים שבחרו לעשות בהקשר מסוים משהו שנראה לי (ולאחרים) לגיטימי לעשות בהקשר הזה בדיוק. זה שהשכנה דינה השיגה את פרט המידע וסיפרה לכל השכונה, לא צריך לגרור את הגירוש, בחברה מתוקנת בה מוסר כפול זה לא "התרבות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי ש"מי שרוצה לגרשו מהעיר, גם בגלל *החלק* הלגיטימי שקיים כביכול, שכן נעשה בהקשר נכון (אך פורסם בניגוד לרצונו של עושה המעשה), הוא צבוע". סתם משמיצים את הצבועים. אני חושב שצביעות היא חלק מהמסכה, והיא הכרחית לחיים תקינים. אבל, האמת, אני נוטה להשתכנע מטיעונך. כנראה שבאופן בסיסי, האפשרות שפריצקי חיפש לכלוך אמיתי על פורז פשוט לגיטימית בעיניי. ואם כך, אין סיבה שהוא יצטרך לעזוב את הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהצביעות הכרחית לחיים תקינים, בערך כמו כאב שיניים. או לחילופין - אני מעדיף חיים לא ''תקינים''. אבל לא אכחיש שהעדפות שלי, לפעמים, קצת מוזרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |