בתשובה לewilde, 14/05/01 2:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אכן יש משהו מרתק ואינטלקטואלי בספורט עצמו (למרות שדעתי הפוכה), אבל הדבר שבאמת לא מובן לי הוא התחרותיות הלא עקבית והמעורפלת. כפי שג'רי סיינפלד פעם אמר בתחילת אחד הפרקים: האוהדים יכולים לאהוב היום את הנפלד כי הוא במכבי תל אביב (הוא נתן דוגמא אחרת דוקא), ומחר ירצו להרוג אותו כי הוא בהפועל חיפה. ההמונים לא באמת אוהדים שחקנים, אלא חולצות. אם אתה באמת נפעם מהיכולות השכליות המדהימות של השחקנים, הייתי מצפה ממך לשמוח באותה מידה אם יוון היו מנצחים, ולהלל במשך שבועות את הטכניקות שלהם, במיוחד, כפי שציינו כאן, כשקשה לראות מה בעצם ישראלי במכבי תל אביב. ובקשר לאינטלקט מהמדרגה הראשונה, לדעתי זה שטויות. כשמלחין כותב יצירה, הוא יושב עליה שעות, מנסה, מוחק, משנה ושוקל את כל הגורמים. לשחקן כדורסל אין זמן לכל זה. הוא מחליט על צעד מסוים תוך שתי שניות; לעיתים הצעד מתברר כנכון, ואז אנשים כמוך קוראים לזה "גאונות", ולפעמים כשגוי, ואז צועקים לו ללכת למאמן ולבקש שיחליף אותו. גם אם תיתן לי כדור ותצפה בי משחק ומשתולל איתו במשך שעה, תוכל בוודאי להגדיר חלק מהמהלכים שלי ומהצליפות המקריות כ"גאונות". נו, אז מה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעשה קצת סדר. לגאונות בספורט יש פנים רבים. ברמה האישית הטכנית, כדי לזרוק כדור לסל צריך המוח לבצע את כל החישובים הפיסיקלים-מכנים שהתוצאה שלהם היא הפעלת כוח זריקה מדוד ביותר תוך התחשבות באלף ואחת גורמים כמו משקל הכדור, המרחק, והתנועה העצמית של הגוף. עובדה שיש אנשים שיש להם כשרון לבצע זאת, וזה לא בא ממבנה הגוף שלהם, או מצבע העור, זה חלק במוח שמבצע זאת, ואנשים אלה הם גאונים ממש באותו אופן כמו עמיתיהם הפילוסופים. הקליעות המקריות שלך הן מקריות, לא צריך כישרון כדי לקלוע לסל ממרחק פעם אחת מתוך מאה, צריך כשרון כדי לעשות זאת 60 פעם מתוך מאה, כאשר אדם אחר משתדל מאוד להפריע לך. אבל לא זה מה שבאמת עושה את החוויה. פן אחר של גאונות עושה את זה יותר, בדיוק בנקודה בה נגעת, כשאמרת שמלחין עובד על כך זמן רב ומשקיע מחשבה. גאון הוא מי שיודע להגיד תוך שניה ש12315/78945 שווה 0.15599. ממש באותו אופן, רכז במשחק כדורסל תפקידו לנתח את הכאוס השורר על המגרש בשיא המהירות ולקבל עשרות החלטות נכונות בחלקיקי שניה תחת לחץ. יש רכזים שטועים יותר ויש כאלה שטועים פחות, ואת זה אי אפשר ללמד. אריאל מקדונלד הוא אחד הרכזים המוכשרים ביותר בארופה מהבחינה הזו, מספר הטעויות שלו אתמול שאף לאפס, וזה מעיד על כך שיש חלק במוחו שעושה זאת ברמה גאונית. עוד פן בולט של הגאונות בא מצידו של המאמן. אתה והמאמן צופים במשחק, אתה רואה תוהו ובוהו, ואולי מטרה כללית שמסתכמת בלשים את הכדור בסל. המאמן רואה הרבה דברים שאתה לא רואה. הוא מזהה תרגילי הטעיה קבוצתיים, מזהה mismatch בין השחקנים, הגנה חכמה סמויה מהעין, ושם על המגרש את השחקנים המתאימים בעמדות מסוימות. ההכנה למשחק כוללת צפיה ארוכה במשחקים של הקבוצה היריבה, ניתוח המשחק, חיפוש נקודות חולשה, ותרגום כל זה להוראות עבודה לשחקנים. יש מאמנים שעושים זאת טוב יותר וכאלה שפחות. דוגמא וטובה היא המאמן פיל ג'קסון מהNBA, שהגיע לLA LAKERS, בלי להחליף כמעט אף שחקן בקבוצה, והקבוצה שלא עברה שלב בפלייאוף שנים רבות לפני כן, בעונה הראשונה עם פיל ג'קסון היה לה את אחד המאזנים הטובים ביותר בהסטוריה כולל אליפות, והשנה הם בדרך לעוד אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמצא כי המוח האנושי דווקא *אינו* מבצע את כל אותם חישובים שמכונה היתה נדרשת להם בהדמיית פעולתו. חיצונית נראה כי מנגנון בלתי מוסבר(1) במוחנו מאפשר לנו לזהות בזריזות את המושך המוזר של התנועה ולהתכנס אליו. יתכן שגם את זה אנחנו לא עושים, אולי גל ויובל יוכלו לתרום מידע בנקודה זו. בכל אופן לי נראה שאותה אינטואיציה היא בפירוש יותר מאשר ניסוי וטעיה איטרטיביים כמקובל בתכנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מסתכל על מנוע המכונית שלי אני רואה גיבוב של חלקי מתכת שלא אמור לי כלום. האם המכונאי שלי הוא גאון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. למרות שסביר שכישוריו המקצועיים של המכונאי שלך הם כאלה שגם אתה או כל לא-גאון אחר היה יכול לרכוש ע''י לימוד והשקעת מאמץ. לגאון, לעומת זאת, יכולות שאינן בהישג-ידו של הלא-גאון. מבחינה זו - גאונות היא כישרון, ולא מיומנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך יוצא שכל מי שמתמצא במשהו שאתה לא מתמצא בו הוא גאון. אני לא חושב שזה מה שהבנת מדברי. לא כל מאמן הוא גאון, אני חושב שרובם לא. אך אם תיקח כדוגמא את ליגת הNBA בה יש מקום ל29 מאמנים ראשיים כאשר אלפים רבים של מאמנים בעולם כולו שואפים להיות אחד מה29. זה אחת העמדות שהייחס בין אלה שרוצים לאלה שמצליחים הוא קיצוני ביותר. הרבה יותר סביר שאתה מוכשר בשביל להיות עורך דין או רופא מאשר מוכשר בשביל שישלמו לך מליוני דולרים כמאמן קבוצה בNBA. נדמה לי שאתה עוסק בתוכנה לא? אפשר להמשיל את המאמן לתוכנה בעוד השחקנים הם החומרה. תוכנה לא טובה עלולה להכשל גם אם החומרה מעולה. יש כאלה שמפתחים תוכנה יותר טוב, ויש כאלה שפחות טוב, ויש עילויים שמפתחים תוכנה בNBA. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי את זה, סתם ניראה שמשתמשים כאן במילה גאון קצת יותר מידי בנדיבות. ודרך אגב, אני כן מבין מה אני רואה כשאני מסתכל מתחת למכסה המנוע, ''בזכות'' מכונית מאוד לא אמינה שהייתה לי עד לפני כמה חודשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם שיודע לעשות חישובי בזק בראשו הוא בדרך כלל ''גאון-אוויל'', ולא באמת גאון. אנשים מפגרים בעלי יכולות מתמטיות מופלאות הם דוגמא מוכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, דווקא הייתי שמח לשמוע את התייחסותך לנושא הקבוצות השונות אשר הזכרתי. מעניין אותי לדעת מה חובב כדורסל נלהב כמוך מרגיש במשחק כמו ישראל נגד יוון, כשגם היוונים מגלים יכולת מרשימה פה ושם, וכשאריאל מק'דונלד (הגאון) הוא בכלל אמריקני, ועוד שחור, כך שכל קשר בינו לבין ישראל הוא פיננסי בלבד. בקשר לחישובים המהירים שהמוח צריך לבצע בכדי לקלוע לסל, הייתי שם את זה בערבון מוגבל מאוד. אולי בכל זאת מדובר ביכולת פיסית גרידא? הרי השחקן לא ממש עושה חישובים, כפי שמחשב שמכוון את נתיבו של טיל בליסטי עושה. בסך הכל זה שילוב של הרגל (הימצאות על המגרש זמן רב והכרת המרחקים, המיקומים, משקל הכדור ומהירות הרוח ביד אליהו) ויכולת פיסית מעולה. זהו, אין מוח. גם מישהו שנוהג שנים רבות, במיוחד כשהוא נוסע לאותו מקום כל בוקר, מכיר את המכונית והדרך כאת כף ידו, עוקף מכוניות בחופשיות ובזריזות ומגיע לפני כולם. נו, גאון? בקשר למאמן, אולי באמת נדרשים לו כישורים מנטליים גבוהים למדי, אבל את זה אני יכול לומר על כל אדם שחולש על כעשרים אנשים, צריך להכיר אותם, לנהל אותם ולהשתמש בהם בצורה מיטבית. גם הבוס שלי עושה את זה, וגם מפקד מחלקה בצבא ועוד רבים וטובים. המאמן הוא בסך הכל אדם שמבין בכדורסל ממש טוב ושיש לו כושר מנהיגות וניהול. ולבסוף, חלק גדול מלהיות גאון הוא ליצור משהו חדשני ומקורי, דבר ששחקני כדורסל לא עושים לעיתים קרובות. כפי שמישהו כאן אמר - שחקן כדורסל, נוירו-כירורג מוכשר או מכונאי רכב מעולה - כולם מיומנים מאוד, אבל לא גאונים. הם יוצרים משהו? הם בסך הכל לוקחים שיטות קיימות ומשכללים אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה שלב במשחק, פנאתיניקוס שיחקו ללא יווני אחד לרפואה. זה הספורט המקצועני של היום (לצערי). אני מודה שבהתחלת השנה היה לי משבר שבעטיו לא צפיתי במשחק האירופאי הראשון של מכבי. לא יכולתי לחוש את אותה הזדהות עם הסגל, הזדהות שהיתה קיימת מאז שאני זוכר את עצמי. לקח עוד שבוע עד שחזרתי לעצמי. אהדה יכולה להיות לשחקנים עצמם וגם לקבוצה. בנוסף למוזכר לעיל, ישנו גם ההיבט המנטאלי. יכולות נפשיות בלתי רגילות. כל המעמסה הנפשית הזאת המונחת על כתפיהם של השחקנים. מכיוון שכך, ישנם שחקנים שאופן מסורתי לא מצטיינים במשחקים גורליים. (מעבר להכל, חלק מהשחקנים, טובים במה שהם עושים. ממש טובים. מצטיינים. ואת זה רק מעט מאוד אנשים יכולים להעיד על עצמם. פשוט להצטיין במה שאתה עושה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה הסבר קצר, אם יש, על איך אפשר לאהוד קבוצה. שחקניה מתחלפים כל הזמן (מישהו כתב כאן בלהט, "מכבי של היום היתה מנצחת את מכבי של 77". נו באמת), אין קשר שאינו טכני בין הקבוצה לעיר שהיא מייצגת, ובנוסף - איך אוהדים שחקנים אם הם לפעמים עוברים לקבוצות היריבות? אתה אוהב עכשיו את הנפלד? ואם הוא יעבור מחר ליוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עודד קטש המשיכו לעודד גם כשהוא עבר ליוון. הרבה מאוד אוהדים היו בדילמה מסויימת שנה שעברה, כשקטש שיחק מול מכבי בגמר. השאלה היא, כמובן, מה קורה ליחס של, נגיד, אוהדי בית''ר ירושלים כשאחד משחקניהם עובר ל, נגיד, הפועל חיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל, בעצם, בין שתי הדוגמאות? אוהדי כדורגל מופרעים יותר מאוהדי כדורסל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מעבר בין קבוצות בתוך הליגה בארץ. פשוט אין לי מושג מי נגד מי בכדורסל, ובכדורגל (בגלל שירותי הצבאי) יש לי איזה מושגון קלוש. מצידי שיהיה מעבר של שחקן ממכבי ת''א לפועל ת''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט חובב כדורסל נלהב, אבל לא ממש אוהד איזושהי קבוצה. אני לא הולך למגרשים ואפילו לא צופה בטלויזיה במשחקים של הליגה הישראלית. אני נהנה מכדורסל ברמה גבוהה, ולכן צופה בטלויזיה במשחקים של מכבי בליגה הארופית ובעיקר במשחקים מליגת הNBA. אני אמנם לא מתחבר לאוהדים השרופים של החולצות, ואני מסכים אתך בעניין הזה, אבל אני חושב שרוב האנשים שהיו אתמול בכיכר סתם מצאו סיבה למסיבה, רובם לא ראו אף משחק של מכבי העונה חוץ מהאחרון. בNBA יש שתי קבוצות אחת במזרח(אינדיאנה) ואחת במערב(יוטה) שיש לי סמפטיה מיוחדת אליהם שפיתחתי במהלך השנים, בעיקר בגלל שחקנים מסויימים שאני אוהב לראות את המשחק שלהם. עדיין, *בכל* משחק שאני רואה תמיד יש קבוצה של רעים וקבוצה של טובים (בדר"כ האנדרדוג) ואני נהנה לקפוץ משימחה כשהקבוצה "שלי" מבצעת מהלך מדהים, ואני גם נהנה (בעצב פעור עיניים) לדפוק ת'ראש בקיר כאשר הרעים מבצעים מהלך מתוחכם. אני נהנה לייעץ לטלויזיה מה הכי נכון לעשות בכל רגע, ומבסות כאשר המאמן "שלי" עושה מה שאני אומר, וצועק על הטלויזיה כאשר המטומטם הזה עושה שטויות. אתה רוצה להגיד שזה לא רציונלי? נכון. אדם לא יכל להיות כל הזמן רציונלי, אתמול שמעתי ברדיו פסיכולוג שטען שמי שלא נהנה מספורט, לא נהנה מסקס. באשר לדייון על הגאונות, אין לי מה להוסיף על מה שכבר אמרתי וראה תגובתי לדורון, אני ממשיל את הנתונים הפיסיים של אדם לחומרה ואת המוח לתוכנה. החומרה היא רק סיליקון וברזלים (עור ועצמות) שלא שווים כלום ללא התוכנה (המוח). גדולים וטובים ממני (כמו טימוטי פריס) רואים את היכולת המוחית לזרוק כדור זהה במהותה ליכולת המוחית לפתור תרגיל בחשבון. אם ישנם גאונים בפתירת תרגילים בחשבון אז ישנם גאונים בזריקת כדור לסל. נדמה לי שיש לך סלידה מעצם ההערצה של שחקן, אני לא מעריץ אף אחד, לא שחקנים ולא מדענים, לדעתי זה טיפשי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |