 |
יעקב, אני חושב שאנחנו עוסקים כאן בשני סיפורים נפרדים:
א. סיפור היהדות הדתית הציונית: כאן יש בהחלט מקום לתחושה מסוימת כאילו סיפורה נשכח או הושכח מלב. את הטענה הזו צריך לסייג משום שתחושה כזו משותפת לרבים אחרים. סבי נהג תמיד לספר במרירות על תהילת "כובשי הנגב" מהפלמ"ח – כיבוש שלא היה יותר מטיול דרומה – כאשר חלקם של אלו שעסקו בפעולת ההסחה של הצבא המצרי שאפשרה את הטיול ונשחקו עד דק בלחימה, נשכח כמעט לחלוטין (אתה יכול לנחש עם איזה כוח הוא נמנה).
ב. סיפור היהדות החרדית הלא ציונית: כאן ישנה עוינות קשה מצד הציבור החילוני – ולתחושתי, גם בצדק – למי שעיינו את המעשה הציוני לכל אורך הדרך, לא היו שותפים ללחימה ולקורבנות, ומנסים בדיעבד לנכס לעצמם חלק במלחמת עצמאות שבה לא נטלו שום חלק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש