בתשובה להאייל החשוך, 10/07/04 4:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן הטנקים שלנו מפרידים בין החיים ובין המוות של מי שגורלם איתרע לקלוע אותם אל תוך הטנקים התוקפניים הללו וגם של מי שהזדמנו אל קירבת הטנקים, ולטווח ארוך גם אל מי שמקורבים לאלו ששלחו את הטנקים, הסכנות שמחילים הטנקים הללו על כולם, בתוקפנותם, יגיעו בסופו של דבר אל כל אזרח ישראלי. אתה מבקר את הפלסתינים על זכותם להגנה עצמית? מה התבלע במוחך שאתה רואה רק את עצמך? על פי אותו הגיון מעוות שלך, "הטנקים הללו הם סיכת הבטחון המחברת בין צווארי לגופי" אתה רשאי איפוא לפרוץ עם טנק אל אולם קולנוע ישראלי בעיצומה של הקרנת סרט, לערוך טבח בנוכחים באמצעות הכלי הכבד שבידך, כל איש מצפון שיעיר לך על כך - או אם חלילה יהיה באולם אזרח עם אקדח והוא ירה לעברך, תוכל לכנות את הפעולה ההגנתית שלו כתוקפנות, על המתגוננים מפניך, אלה שיירו בחזרה תאמר שהם טירוריסטים ותוקפנים, דבריך יישמעו ברמה כי הטנק בידך. האם עצם היות הטנק התוקפני במקום - בארץ זרה - לביצוע מגמות כיבוש ותוקפנות מצדיק את נוכחותו שם? מתי בדיוק הכוח הופך לצדק? הרי גם הנאצים אמרו עלינו כאשר מרדנו בגטו וארשה, שאנו פושעים, וטרוריסטים הכל בגלל שלחמנו סוף סוף על כבוד האדם שלנו. אבל בעולם המעוות שלנו ככל שטנק חזק יותר, הוא מגלם בחובו ומייצג יותר צדק. אם אתה נכנס עם נשק ללב ליבה של עיירה זרה, מתחיל לירות לכל עבר, אך טבעי הדבר שחלק מאנשי הסביבה יילחמו "בשיניים ובציפורניים" על חייהם ועל חיי ילדיהם, גם אתה היית עושה כן, וכך היה עושה כל אדם הגון. ראה מה אירע לכל היהודים שלא השיבו מלחמה לאיינזצ-גרופן בארצות הכיבוש הגרמני. ואתה שעמך היה קרבן למעשים שכאלה, נכנס עם טנקים לאיזור מיושב, עושה שימוש בכוח הטנקים, אין לך מכוח הטנקים, לבדם, שום הצדקה של ממש למעללים הללו, אתה אינך יכול לנתק את הקטע מהקשרו, אינך יכול לטעון שהטנקים הללו הם הם סיכת הבטחון המחברת בין צווארנו לגופנו שאם כך תאמר, הרי, ששרון, מופז, יעלון וחבר מרעיהם, הם שהורו לטנקים הללו להכנס לארץ השכנה, הם איפוא הניחו את הסיכה המחברת בין צווארם וגופם של תושבי ישראל ועליהם ליתן את הדין על כך. אתה אינך מציין כמובן, שמישהו שלח את הטנקים הללו לשטחי שכיננו, ובשלחו אותם, הוא אשר הניח ספק רציני בקשר לחיבור בין הצוואר והגוף של רבים רבים. מה היא דמגוגיה אם לא זו שאתה מציג כאן? כאשר אתה מערבב בין מגמות ובין עובדות, בין טונות של פלדה, ורעם מנועים כבדים ושרשראות, לבין הצדקה לטבח, הכל מעורבב עד שלא ניתן להכיר מי הוא מה. לצערי הגדול, צבא ישראל דהאידנא, הוא צבא כובש המופעל לא כתוצאה מהגשמת אינטרסים בטחוניים אמיתיים של עם ישראל אלא מכוח נטיות אימפריאליסטיות כלכליות של מיעוט שכופה על סביבתנו, דם, אש, שבר ושכול. אנשים עבריינים משתמשים בטנקים שלנו כדי להעניק אדמות גזל לקבלנים. מי שנכנס בכוח של טנקים, מי שמשתמש במסוקים ובמטוסים של הקו הראשון לשם פעילות צבאית של כיבוש כנגד עם חסר נשק. גוזר על עצמו - במוקדם או במאוחר - גורל דומה, "על די אטפת אטפוך ומאטפיך יטופון" העם הפלסתיני הוא עם שלוחם על חייו ועל שרידתו. קראו נא את תגובתו של האייל החשוך וראו למה הגענו. רעם הטנקים שלנו ונאומי הדמגוגים הרדודים, מסמם אותנו, אנו מאבדים את שארית השפיות ואת כל הפרורפורציות, יש לנו את החוצפה להתרגז על כך שהעם הפלסתיני מתנהג בהתאם לעקרונות אנושיים בסיסיים, מנסה להתנגד, מנסה ליישר את כבוד האדם שלו, מנסה ללחום על חייו מנסה להגן על ילדיו, מנסה לממש את זכויותיו. וכמאמר המחזאי הידוע: האם דמם של הפלסתינים אינו אדום? האם לא יכאב להם כאשר ידקרום? האם לא ייעטפו בצער במות שארם וקרובם? אם ישהו בכפור ובכפן האם לא יקפאו? האם לא יטביע הברזל הלוהט כוויה בגופם? מה שאנחנו עושים כעם כובש וכצבא כובש עם הטנקים והמטוסים שלנו, נו.. כל אלה הן -לטעמנו - "פעולות הגנה מובהקות", ואילו מה שעושה הפלסתיני בהגינו על חייו וחיי ילדיו בידיים חשופות כמעט, אל מול מעצמה צבאית, כאשר הלוחמה מתרחשת בסמוך לקיר שמאחוריו חוסים ילדיו, זו תוקפנות, זה טרור, זה פשע. הכל ניתן לעשות במלים, במיוחד בעזרת עיתונאים עם לב של אבן, המלים כשהן מחוסמות בשריון הטנקים, הופכות רוצח לצדיק נרדף, ועם נרמס לטרוריסט. הלב שלנו נעשה כל כך קהה ואטום שאנו מתפלאים מדוע זה לא מסתדר לנו אחרת? מדוע כל כך קשה לנו? מדוע זה לא מתייצב כל העם הפלסתיני בשורות מסודרות שיאפשרו לנו לטווח את נשקנו, לטבוח אותם בצורה מסודרת ותעשייתית, בלא השקעת מאמץ מיוחד? למה שנרגיש ונחשוב אחרת? הרי רק לפני חמישים וכמה שנים מנהיגינו מסרו אותנו לידי משמידינו בהונגריה לגורל דומה מי שהתיימרו להקים את הבית לעם היהודי התירו למשטרים האפלים באירופה לבצע בנו תעשיית השמדה. שים נא לב "האייל מהחושך", (הטעות אינה מקרית) עובי שריון הטנקים שלנו, אינו נותן לנו סיבה והצדקה להיות שם. ואילו העלם כל שמץ רגישות שלך ושל שכמותך, לזכויות האדם של עם אחר, היא שצריכה להבעיר בכולנו את האש שתחריד אותנו ותזכיר לנו עד כמה הולכת וקרבה, שוב, עת התחשרות ענני ההשמדה מעל לראשנו, זמן השואה הבאה קרב והולך. ישראל חייבת לצאת מיד מכל השטחים, בטרם יהיה מאוחר מדי. מעשי השוד הללו לא יצלחו, אנו איננו חיים בתקופת המקרא. הפלסתינים אינם היבוסים. אינם החיוים והגרגשים. כל כמה שהעולם שלנו הוא ציני וקהה לב, העולם יפקח את עיניו, ישראל תמצא את עצמה במצבה של עיראק בשעת תוקפנותה, ישראל תאולץ לשוב ולהתנהג בצורה שדומה להתנהגות של בני אדם. ואתה אייל החושך זכור נא: מעשים כמו המעשים שמבצע בוגי יעלון בשכנינו כבר התרחשו לצערי בהיסטוריה האנושית, עמים כבר השמידו עמים אחרים, אנשים טבחו באנשים, אדם חזר ושקע בג'ונגל, אבל הדברים הללו לא היו יכולים להתרחש אלמלי התמיכה הצבועה שלך ושל שכמותך, מדברים מדיניות, ופטריוטיות, מפלפלים במעשי רצח פשוטים, משביחים עובדות, הכל כשר כדי להכשיר שרצים, ובלבד להחזיק את אדמתו של השכן, אתם הופכים את דמם השפוך של תינוקות משני הצדדים למטבע שמיש לשיפור מעמדכם הכוזב, אכזריות המעשים נתמכת בשפעת המלים, אלא גם אלה ממחישים את עומק רשעת לב האדם. שאחי בני עמי היהודים נטלו ממנה תשעה קבין. אתה כה בוטח בעמדתך ובדבריך שאין לך את האומץ ואת הישרות לעמוד מאחוריהם בשמך המלא כפי שאני עושה למשל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הילדותית בכותרת היא זאת העומדת בבסיס הוויכוח הזה. אתה טוען נכנסו עם טנקים לג'נין נישלנו, גזלנו, חמסנו, מעכנו, הפלסטינים נלחמים בחזרה ואנחנו מתנהגים כמו הקוזאק הנגזל וצועקים מרה על התנגדותם. הסיפור שלי שונה, היה פה טרור גם לפני קום המדינה כשהערבים בארץ(אז הם עוד לא היו פלסטינים) היו רוב ולאף אחד לא היו טנקים, הייתה פה אלימות נגד יהודים גם כשהפלסטינים היו תחת שלטון אחיהם הערבים כשמחבלים פלסטינים הגיחו מהשטחים הערבים, הייתה פה אלימות גם בשנות ה70 ותחילת ה80 אבל מקורה היה בעיקר מחוץ לשטחי ישראל. ב87 מחסום ארז היה בוטקה עם חבל, בגדה כולה מחסומים לא היו חזיון נפוץ, ואז קרה מקרה הפלסטינים התמרדו, פרצה האינתיפאדה הראשונה, התחיל משטר המחסומים והאישורים, 6 שנים לאחר פריצתה נחתם הסכם אוסלו , שטחים התחילו לעבור לידי הפלסטינים ניתנה להם רשות להביא את הנהגתם ניתן להם נשק, השטחים המשיכו לעבור לידיים פלסטיניות אפילו בתקופת ממשלת הליכוד, כל אותו הזמן היה טרור ברמות משתנות מהשיא ב95-96 עד לרגיעה יחסית 98-2000 ואז הגיע קמפ דיוויד ופרצה האלימות הקשה, שנה וחצי לאחר מכן באפריל 2002 הטנקים נכנסו לג'נין, אני לא חושב שאפשר להתחיל את הסיפור באפריל 2002, אבל תקן אותי אם הצגת הדברים הייתה שגויה. שאלה נוספת: האם לעניות דעתך הודעה על יציאת ישראל מהשטחים תוך שנתיים(בכל זאת יש פה מאמץ לוגיסטי לא קטן) והתחלת פירוק אקטיבי של כל ההתנחלויות והוצאת הצבא מהשטחים תפסיק את האלימות? ואם התשובה היא כן אז באיזה שלב, עם מסירת ההודעה, לאחר פירוק ההתנחלות הראשונה, לאחר הנסיגה כולה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הטכניקות הנפוצות בדמגוגיה היא הגזמה. האם צריך להזכיר לך שכמה מאותם אילו שנלחמו "בשיניים ובציפורניים" הוסיפו לכך כמה חגורות נפץ ורסיסי מתכת? האם אתה זוכר את הסיבה המיידית לכיבוש החוזר של ערי הגדה? (משהו עם סדר ליל פסח שנופץ לרסיסים) הסכמי אוסלו התמוטטו בפועל עם פרוץ האינתיפאדה השניה. הסיורים המשותפים הופסקו, לדוגמה. החל גל של פיגועי התאבדות שמנע ממדינת ישראל לתפקד בצורה מספיק שפויה. הפלישה לערי הגדה עצרה את הגל הזה. ברור לי שיש הרבה דברים לא בריאים בשהייתינו בשטחים. אולם כרגע האלטרנטיבה יותר גרועה. האם החיזבאללה הפסיק לפעול נגד מדינת ישראל לאחר היציאה מלבנון? האם אין גורמים חשובים מבין הפלסטינאים שמצהירים השכם והערב שיציאה מהשטחים לא תספיק להם? האם הרשות הפלסטינאית בעבר הראתה נכונות לרסן שאיפות כאילו? אם נצא עכשיו מהשטחים השיפור במצב יהיה אולי זמני. אנחנו נצטרך לחזור אליהם במהרה (בקרבות עקובים מדם לשני הצדדים) או לנסיות לחיות עם אובדן חיים של תושב "ספר" אחד או שניים ביום ("ספר": שדרות, אשקלון, מודיעין, כפר-סבא, ירושליים, ועוד). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |