 |
אבל אני דוקא חושב שבית המשפט הוא חסר משמעות והחלטתו לא זו בלבד שאינה צודקת, היא מהווה סטייה ועיוות של מושג הצדק.
בעקבות הסאגה של "מלוא כל הארץ משפט" מיסודו של השופט ברק, אשר תוצאותיה בשלב זה הן קרוב המדינה עוד צעד ל"אין דין ואין דיין", הגעתי למסקנה כי כל בית דין צדק נסמך על שתי קומות יסוד. קומת הקרקע היא קומת הסמכות והכח. לבית הדין צריכה להיות הסמכות להכריע בדין והכח לכפות את החלטתו. דבר זה מטיל עליו גם את האחריות לתוצאות החלטותיו. הקומה השנייה היא קומת הצדק. בהיות הסמכות והאחריות נתונה בידיו על בית המשפט להחליט לפי הצדק המקובל בינו לבין שולחיו.
בית המשפט בהאג נטול כל סמכות ושולחיו הקפידו לא למסור בידו שום כח שהוא. ינסה נא אב ביה"ד הסיני להורות לממשלת סין לנתק את היחסים עם ישראל עד שזו תפרק את הגדר. מאחר והחלטתם אינה אלא "המלצה" והצהרה ריקה ממעש השופטים גם אינם חשים בשום אחריות מיוחדת להחלטם. ישאלו השופטים מה באשר למעשי הטרור הפלשתיני ויענו שלא נשאלו על כך וזה סופו של דבר.
הכיצד יתכן שאותה חבורת שופטים מעולם לא נקראה להביע דעתה על מעשיו של סאדאם חוסיין או על מעללי הרשות הפלשתינית המנהלת מערכת חינוך לשנאה וטרוריזם?
מדוע לא הביע ביה"ד דעתו על כהונתו של מזכ"ל האו"ם הנכחי שתרם במחדליו למותם של מאות אלפים ברואנדה?
איך זה שהיא תמיד נטפלת למדינות מבודדות דוגמת אותה מעצמה ים-תיכונית המאיימת בנשקה הגרעיני על שלומן של מדינות שלוות ורודפות צדק. אני חוזר על הצעתי לתבוע את הרשות הפלשתינית בביה"ד דהאג. אם נפסיד תחשף צביעותו ואם נזכה תחשף אין אונותו.
השופטים הללו אינם אלא חדלי אישים, אווזים המפוטמים מכף ידה של ארה"ב (בעיקר) וחיים ורואים בטוב מבלי להטריח עצמם במחשבה מה טובה הם מביאים לעולם בתמורה לחיי הג'ט סט שלהם.
לטענתכם כי המלצת בית הדין תביא להחלטות נגד ישראל: נגיד שבדרך נס היה ביה"ד מחליט כי אנו הישראלים טהורים וזכים כמלאכי מרום. האם אז מדינות ערב ומלחכות הפנכה שלהן היו מפסיקות לנסות להעביר החלטות נגד ישראל? אם לא הגדר, היתה נמצאת עילה אחרת מבין אלף התואנות הקבועות.
אינך צריכה לשכנע אותי שהגדר קמה תוך גרימת עוול גדול לפלשתינים. כך פסק בג"ץ כאן ואני מקבל את דבריו. אלא שהעוול הזה היה הכרחי להקמת הגדר. ללא ההסכמה עם המתנחלים הגדר לא היתה קמה. והסכמה זו לא ניתן להשיג אלא על ראש הפלשתינים. ילכו הפלשתינים ויתגוללו על מנהיגיהם שלא השכילו לבלום את ישראל בין בחוזק ידם ובין ע"י הסכם.
ואביא שוב מדבריו של אדם שכתביו ילמדו שנים רבות אחרי שאיש לא ידע מי הם שי ג'יו יונג או אהרון ברק:
"משום שההבדל בין האופן, שבו בני אדם חיים ובין האופן, שבו הם צריכים לחיות, רב ועצום כל כך, עד שכל המחמיץ מעשה מן המעשים המצויים בגלל מעשה שראוי לעשותו, קרוב לודאי, שיכשל ולא יחזיק מעמד."
"לפיכך מוטב לו לשליט, שלא יהא חושש לחרפת האכזריות, ובלבד שישכין אחדות ושלום בקרב נתיניו ויסירם למשמעתו. כשיטיל את אימתו ע"י מעשי אכזריות מעטים מאוד, למען ישמעו וייראו, תהא רחמנותו גדולה יותר משל רחבי הלב, בעלי הצדקה, שמתוך מידת רחמים מופרזת, אינם מונעים ערבובי סדרים, וסופם מרבים רצח ושוד. כי דרכם של ערבובי-סדרים לפגוע בציבור כולו, ואילו מעשי העונש, שמעניש שליט, אינם פוגעים אלא ביחידים בלבד."
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש