 |
|
 |
||
|
||||
 |
למקרא כל התגובות עד כה, נראה לי שרובן התמקדו במישור העקרוני ולא בתוכני משום חוסר ההכרה עם היצירות. שלאחר מאבק לא קטן עם מצפוני (שבדיעבד התברר כתיאור ווירטואלי להתנייה חברתית גרידא) צברתי כמה וכמה שעות וואגנר באולמי האופרה. ההבנה של משמעות המהפיכה הוואגנריאנית בעולם המוסיקה והפילוסופיה של התרבות היא חלולה וחסרה ללא החוויה התלתי אמצעית של האופרות, של מוסיקה, של הליבריט ושל מכלול היצירה הוואגנריאנית. מעולם לא שיערתי ש 6 שעות של טריסטן מסוגלות להשפיע בצורה כל כך דרמטית, פיזית ונפשית, על המאזין. במאמר ששלחתי ואמור להתפרסם בקרוב (אם ידידנו ש. יוכל לצלוח את המכשול הטכני) אני מנסה לפרט קצת יותר את משמעות היצירה והחוויה הוואגנריאנית, כפי שאני חש אותה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רון היקר התעלית מעל כולם. זה היה בעברית?! אתה יכול לחוש איזו חוויה שבא לך, אבל למה בפסטיבל ישראל? - זו השאלה, ולא התייחסת אליה. רד לעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שמוזר לי לענות למי שמעדיף להגדיר את עצמו באופן שלילי, אני רוצה להפנות אותך לתגובה של LG למטה. מכיוון שנראה לי שרוב התגובות אינן מבוססות על ידע אלא רק באות מהבטן, ושבדרך כלל הבטן משמשת רק לעיכול ותוצאותיו ולא למחשבה. בכל אופן, וויכוח על סמלים הוא עניין שיכול להיות מופרך לחלוטין - ראה תחת ערך פרות קדושות ,אך מצד שני אי אפשר להתכחש לחשיבות של סמלים, בנייתם וניתוצם. ושאלה קטנה - מהו והיכן הוא אותו העם שאליו כביכול אני אמור לרדת, והאם בגלל שאני מכיר וחוויתי את היצירות של וואגנר מראה על איזה כימות אנכי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |