בתשובה ליהונתן אורן, 17/07/04 14:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי גם, כמו שכתבתי במקום אחר על "סטריאוטיפיזציה לא מודעת". ז"א, אם אומרים "אלמוני מתנהג בגסות כלפי פלמוני/חית מחמד/חפץ כי <כל מני הסברים מתחום הלא-מודע או מתחום דפוסי התנהגות שעוצבו שלא בצורה רצונית>"; האם לא סביר להניח שבאותה מידה "אלמונית נמשכת לפלמוני/חית מחמד/חפץ בגלל <הכנס סידרה של סיבות מתחום הלא-מודע>"? נדמה לי בכלל שכ95% מהחיים שלנו נקבעים על ידי ה"לא-מודע". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אם אנחנו פועלים בתוך הפרדיגמה הפרוידיאנית. ככל שאני מתבגר ונפתח לגוונים שונים של רגשות, זה נראה לי לא-מספק לראות אותם כסדרות של השלכות, התקות וכו'. אני מעדיף לחשוב על משיכה כתוצאה של חוויה אסתטית. נהוג לטעון היום שאין כלליות בהנמקה אסתטית. לא ניתן ליצור מערכת כללים שתאפשר לקבוע של-X יש ערך אסתטי Y (בדומה לכשל הנטורליסטי, לא ניתן לגזור ערך מתיאור). נראה לי סביר לטעון שמשהו "מוצא-חן" בעינינו בגלל תכונות אסתטיות (יפה, חמוד, נשגב..). עומד לרשותנו שיח אסתטי רחב מאוד, מעולם הספרות והאמנות, ונדמה לי ששימוש בו יוכל להסביר באופן מספק יותר מדוע אנחנו נמשכים לדברים/אנשים מסוימים ואדישים לאחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, זה בכלל לא מוגבל, או תחום, לפרוידיאניות. אתה הרי לא ''מחליט'' להתאהב בכלב מסוים, (שלא לדבר על אדם מסוים). אתה יכול ללמד את עצמך להעריך ולהנות מחפץ או אדם, ואולי אפילו לאהוב (כמאמר השדכנים או הורים מזן מסוים), אבל לי זה לא ברור אם זו אותה ''אהבה''. בכלל, נראה לי מהתבוננות סביבי שהסברים אסתטיים נופלים או בקטגוריה של ''בדיעבד'', או שהם לא עומדים באותה רובריקה של משיכה (או דחיה) רגשית חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי בתגובה 234135 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |