 |
|
 |
||
|
||||
 |
היום, בתכניתה של טל השילוני, שמעתי לראשונה מזה 35 שנים ויותר את "ירושלים של ברזל", הפראפרזה של מאיר אריאל ל"ירושלים של זהב" של נעמי שמר. מאז פירסם אריאל את השיר, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, נלחמה בו נעמי שמר, וסרבה לאשר את השמעתו. מעניין האם טל השילוני ביצעה מחטף בהשמעה זאת, האם נעמי שמר שינתה את דעתה בערוב ימיה, או שיורשיה הם אלו אשר אישרו את השמעת השיר ברדיו עוד בטרם התקררה גופתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נמצא בתקליט/ור "כיצד שחררתי את ירושלים." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר זה נמצא אצלי בתקליט "ירושלים של ברזל ועוד משירי מלחמת ששת הימים". וכך נאמר על גב התקליט: תותחי הקרב טרם נדמו, צלפים הסתתרו עוד בסימטאות הצרות של העיר העתיקה והמדרכות היו עדיין לחות מדם הלוחמים, כאשר התקבצו משחררי ירושלים באמפיתיאטרון שעל הר הצופים, כדי לחגוג את איחוד הבירה המפוצלת, את ירושלים השלמה ללא גדרות תיל וקירות מגן. על בימת האמפיתיאטרון עלו אומנים רבים ששרו על "ירושלים של זב" ועל תפארת הקרב. ואז קם מבין היושבים צנחן צעיר שרק לפני שעות מעטות נלחם עדיין על כל שעל אדמה ובכל פינת רחוב בעיר, קם עלה אל הבימה, והגיש גירסה משלו ל"ירושלים של זהב". המוסיקה והיסוד של המילים החדשות, הן כמובן של נעמי שמר, אך הרוח - רוחו של לוחם שידע ירושלים לא רק מזהב, כי אם מברזל ומעופרת, ירושלים של קרבות קשים ואכזריים שמהם רבים לא שבו. קולו של אותו צנחן, מאיר אריאל, היה פשוט ובלתי מהוקצע, מילותיו כנות ויוצאות מן הלב, וגישה בלתי אמצעית זו כבשה לב אומה שלמה. אכן זו תחושתו של לוחם אחרי הנצחון - תחושה שונה לגמרי מזו של העומדים מן הצד. בשובו הביתה לקיבוץ משמרות, כתב מאיר אריאל שיר נוסף - "עסק ביש" - גם הוא בהשראת אותם ששת ימי קרבות שעברו עליו. אלונה טוראל הלחינה את המוסיקה לשיר, ומאיר אריאל עצמו מביא את שני שיריו אלה באוסף השני של "שירי מלחמת ששת הימים". ואמנם "ירושלים של ברזל" ו"עסק ביש" הם עטרת ראשו של תקליט זה. אבל כל הציטוט הזה הוא בעיקר תירוץ למשהו שמזמן רציתי להגיד, ולא ממש ידעתי היכן ומתי, שמכל שירי ירושלים אני הכי אוהב את: לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים שהוא חולם, חולם לה חלומות עד שתעלה בהר, פריחת הליל להאיר לו בערוב יומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אוהבים להזכיר שזה שירו היחיד של נתן יהונתן שנכתב על ירושלים. זו תמיד נראתה לי כמו עובדת טריוויה די שטותית; האם יש מכסה מסוימת של שירים על ירושלים, שפזמונאים ומשוררים צריכים לעמוד בה, ואם לא אז זה ראוי לציון (בשורוק)? אבל לא מזמן קראתי את מילות השיר, ואז הבנתי. אגב, "שהוא חולם לה חלומות" זה יפה, אבל מסתבר לפי שירונט שליהונתן היה רעיון יותר טוב: הוא *אולם*, אולם לה חלומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי עכשיו ב''חופים'', הספר המהודר הזה של שירי נתן יונתן. ''שהוא אולם לה חלומות''. אכן טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה בושה של רברבן. איך יכלתי להתבלבל בין שני הצנחנים?! "איך שחררתי את י-ם" זה כמובן של יענקלה רוטבליט, ושכולל את השיר מהכותרת, עם השורות האלמותיות "מי שלא ישן עם מי שהוא רוצה/ישן עם מי שהוא יכול": הלו הלו ירושלים בשערייך אני עומד עם גיטרה על השכם שב אליך בן אובד ... ועיר הקודש מוזרה כל כך בדרך חזרה רמאים רצים לכנסת ובדרנים לומדים גמרא הכל דופק לפי הספר מי כתב את התסריט היהודים חוזרים הביתה לקומדיה אלוהית ... זה רק החול שבעיניים זה לא דמעות זה לא כאב ... אבל בעצם רציתי להעלות מנחת חטאת עם שיר קצרצר מהעזבון של לאה גולדברג: תשובה על סעיף בשאלון "לשם מה נכתבים שירים ליריים בדורנו?" ומה לעשות בסוסים במאה העשרים? ובאילות? ובאבנים הגדולות שבהרי ירושלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שקראת בידיעות ("7 ימים", לפני כמה שבועות) על הפנייה ימינה, וגם אל היהדות של מר רוטבליט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''צנחן צעיר שרק לפני שעות מעטות נלחם עדיין על כל שעל אדמה ובכל פינת רחוב בעיר'' - חת'כת הספק היה לו, למאיר'קה הצעיר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. גם אני נהניתי לדמיין אותו מסתער עם העוזי בימין והגיטרה על כתף שמאל, מחכה לתום הקרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על *כל* שעל אדמה? *בכל* פינת רחוב בעיר? - אם זו לא יסודיות, איני יודע יסודיות מהי. ------- תגידו, קבוץ משמרות - זה של אסמולנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. יש להם את הדשא הגדול ליד חדר האוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום זה באמת מוזר, כשרואים לא רק על עטיפת התקליט ההוא, אלא גם בכל מיני אלבומי נצחון וספרי פקה-פקה-בלה-בלה נושנים - לחשוב שבסגנון משרד ההסברה הזה, הנפוח עד אבסורד - נכתבו הדברים מתוך רצינות גמורה. אני מתארת לי ש''הצנחן הצעיר'' ז''ל, אם וכאשר נתקל בעטיפת התקליט אחרי שנתיים שלוש, בוודאי חייך ואולי פרץ בצחוק. לי אין עיר ושמה ירושלים. ירושלים אינה אומרת ואינה עושה לי דבר, לבד מן הידיעה הטכנית לחלוטין, החסרת סנטימנטים, שזוהי עיר בירה בישת מזל, ועוד יותר מכך - הידיעה שנשפכו עליה, על העיר הנ''ל, אוקיינוסים דו-כיווניים של דם ודמגוגיה. רע ומיותר לנו, רע ומיותר להם, רע ומיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ירושלים של זב" - כך במקור, או טעות בהקלדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות הקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך שהגופה כבר הגיעה לשיווי משקל תרמי עם האדמה שעוטפת את הארון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה יודע כמה חם בימים אלו בעמק הירדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי אכפת? ממילא חיים שם רק קיבוצניקים סמולנים סוציאליסטים שלא עזרו בכלום להקמת המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מעיז לדבר כך על אנשים חלוצים שבחרו ליישב את שממות ארצינו ולהגן עליה מפני חמדנים עלובים הרוצים לקחתה מידינו. וכדברי המשוררת נעמי שמר: שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |