בתשובה לרק שלום, 04/05/01 12:24
מודל אפשרי לדו קיום על הר הבית 23506
כנסית/מנזר הגיה סופיה כמוזיאון וכמודל להר הבית.

הייתי לאחרונה באיסטנבול וכמובן ביקרתי בין השאר בכנסיית הגיה סופיה (או איה סופיה בטורקית).
כנסייה זו נבנתה ב 532 לספירה ע"י יוסטיניאנוס קיסר ביזאנט ונחשבה למבנה המרשים המפואר ביותר של התקופה (ארכיטקטים מאותו זמן כינו אותה הפלא השמיני), והמרכז הדתי החשוב ביותר לפלג המזרחי של קיסרות רומא (כמו העיר מכה, לאיסלם).
921 שנים היא שימשה ככנסיה וכמרכז רוחני עד לכיבוש העותומני של קונסטנטינופל. כפי ששם העיר הוסב לאיסטנבול, כך מיד בנו סביבה ארבעה צריחים איסלמיים (מינרטים), והיא הוסבה למסגד. יש לציין שהם כלל לא ניסו להרוס את הקיים, אלא הוסיפו טלאי על טלאי ויצרו בן כלאיים דתי.
481 שנים היא שמשה כמסגד לכל דבר, בעוד העובדה הייתה לצנינים בעיני כל הנוצרים האורתודוקסים שיכלו רק לחלום שיום יבוא ואיזה קיסר גדול יכבוש מחדש את העיר היקרה ויחזיר "עטרה ליושנה".
ואז היגיעה עתו של אותו מנהיג נאור בדמותו של אתא-טורק שהחליט
ב 1934 להפוך את טורקיה למדינה מודרנית והפך את סלע המחלוקת ההיסטורי למוזיאון! וראו איזה פלא, היום כולם יכולים לבקר את האתר, להתפעל מיופיו, לדמיין מה הוא היה, לראות שרידים נוצריים ואיסלמיים כאחד ובעיקר לא להשליך אבנים, לירות כדורי גומי ולייצר שנאה תהומית.
חשבתי על האנלוגיה בין הגיה סופיה לאתרי הר הבית. מדוע לא יהפוך כל אתר הר הבית למוזיאון אחד גדול בו יוכלו שוחרי כל הדתות לבקר, להתפעל ולאסוף חוויות טובות.

יש שיאמרו הו מה חבל שדיין לא החליט בשעתו מיד לאחר שחרור הר הבית והכותל, להפוך את כל המתחם למוזיאון ולסלק משם את כל הפנאטים מכל הדתות בבחינת או שכל הדתות ייהנו, או שגם לי גם לך לא יהיה.
יש שיאמרו: "כן זו חכמה שלאחר מעשה".
דיין רצה להשתית מדיניות נאורה עם חזון. דהיינו ישראל תגלה סובלנות דתית מלאה כלפי האיסלם והם יכירו לנו תודה על כך שלא סילקנו אותם מההר מיד, תוך הכרזה על הקמת הבית השלישי, (כפי שהם מנעו מאתנו במשך 20 שנה להגיע לכותל בכלל, ובמשך כל תקופת שלטון האיסלם בארץ באופן מדוד ומבוקר), וישכילו לנהל מדיניות מאופקת של אוטונומיה דתית מלאה עם מודל דו קיום דתי.
אבל היו ביניהם מי שידעו לפרש את מעשיו (או אי מעשיו), של דיין כפשרה שנבעה ממבוכה או חולשה. ולא רק שלא כבדו את אותו דו קיום, אלא בחרו בהכחשה זוחלת של המורשת העברית והיהודית של המתחם, עד להכחשה בוטה של הציונות כולה, וככל שחולפות השנים גדלה החוצפה ועזות המצח של הוואקף, עד להדרת רגליהם של ישראלים מההר ואי יכולת לבקר בו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים