 |
בלי קשר לענייני הסמים של ארמסטרונג (הנדונים גם בדיון על בובי פישר), הטור היה השנה מעורב: כמה פרישות שביעסו את התחרות (בעיקר למי שציפו רבות מפטאקי, אבל גם להופעת פרידה נאותה של צ'יפוליני או להופעה סבירה מטיילר המילטון), היעדר מוחלט של מתח, בעיקר אחרי שאולריך כשל בשני הקטעים בפירנאים, אבל גם כמה גילויים חדשים ומעניינים (תומס ווקלר, הלוחם הנועז), ניהול ימי מירוצים מעולה (בעיקר של ביארן ריס מ-CSC שעבד על כולם לאורך כל הדרך והצליח גם להגניב רוכב לפודיום).
בכל הנוגע לחולצה הצהובה, היה יבש ומייבש. יו-אס-פוסטל הוכיחה שוב שהיא קבוצה ברמה אחרת לגמרי מכל האחרות. בכל הקטעים שהיו חשובים לחולצה הצהובה, היא הכתיבה לכל אורך הדרך את הקצב הרצוי לה, בלי שאף קבוצה אחרת תצליח לארגן מספר נאות של רוכבים להתמודד איתה. בקטעים שעד להרים, השקיעו הרוכבים מבריוש לה בולנז'רי של תומס ווקלר אנרגיה רבה בשימורו בין המובילים ואכן, ווקלר הצליח להגיע עם החולצה הצהובה עד לאלפים. אבל ברור היה שקבוצה שכל רוכביה כמעט שייכים לקטגורית רוכבים צעירים לא תצליח לעשות זאת לאורך זמן (ואכן, הקבוצה התמוטטה בפירנאים). CSC נקטה טקטיקה מעניינת, כשאיבן באסו נצמד לארמסטרונג לכל אורך הדרך בהרים. היה ברור כי בגלל הפער המשמעותי ביניהם במאוצים הוא לא מהווה סיכון לחולצה הצהובה, אך זה עדיין הספיק לו למקום בפודיום.
בשנה הבאה, ייתכן ונראה טור שונה במקצת. קונגו, זוכה הז'ירו הצעיר, יגיע מן הסתם. גם ווקלר. אפשר להניח שויראנק יפנה את מקומו הפעם. אולי יהיה טור תחרותי באמת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש