 |
בתור ילד מהצפון, שלקחו אותו לספארי הרבה פחות ממה שהיה רוצה, אני זוכר איך בכל נסיעה בכביש ההוא (כילד כמובן לא ידעתי לשבץ את הכביש באיזו מפה מנטלית, ולדעת מראש אם ניסע שם; אבל בשלב מסוים הייתי רואה את החומה הזו) הייתי מסתכל בעיניים קרועות לרווחה בחלון, בתקווה נואשת לראות איזו זברה או יען. כמעט אף-פעם לא ראיתי.
גם היום בבגרותי, גני חיות הם בשבילי תענוג שקשה לנצח אותו. זכרון ילדות טרואמטי שלי מאחת הפעמים הבודדת שכן לקחו אותי לספארי הוא של טיגריס בכלוב שגדול רק בחמישים אחוז מהטיגריס. אבל כמו רבים מהמגיבים כאן, אני מגלה שבגני חיות מודרניים לרוב התמונה נראית סימפטית בהרבה. פה ושם יש חיות מסכנות, אבל אני זוכר היטב (מסרטי טבע) שגם חיות בטבע לעתים קרובות מסכנות; אני נוטה לחשוב שיותר מאשר בגני-חיות (מודרניים). האנקדוטה מתגובה 114526 יושבת לי חזק בראש.
אחד הדברים שכמבוגר אני אוהב לשים לב אליהם בגני חיות - ילדים מן הסתם לא שמים לב - הוא העיצוב שלהם. זו הרי הזדמנות לאדריכלים לתת לילד שבהם להשתולל, ותמיד יהיו שם מים ואיים וגשרונים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש