בתשובה לג. שמעון, 28/07/04 1:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מכיר את הגותה וניתוחיה של טורגובניק, אולם ברור לי שבנקודת השוואה זו טורגובניק החטיאה את העניין; הנאצים לא ראו ביהודים רק גורם 'נחות ופרימיטיבי', אלא בעיקר ובנוסף גורם שטני ואוייב קוסמי, בעל סכנה עצומה במיוחד למה שהגדירו כ'גזע ארי' לשיטתם. דבר זה מעט מורכב יותר ממה שחושבים, היות ולשיטת הנאצים אותו Ostjude 'נחות' שמגיע היום אי שם מגליציה, ומתחיל למכור שלייקעס וכפתורים מדלת לדלת ברחובות ברלין, מחר כבר יפתח חנות כלבו גדולה ומשגשגת ובניו ירשמו ללימודים גבוהים באוניברסיטה, כשהם בהמשך מנהלים את חייו של 'העמל הארי' האומלל; כך הועמדה היהדות באופן מכוון ומודרך כגורם מסוכן וקטלני מול 'האדם הארי', שעליו ביקשו הנאצים לשיטתם להגן. במסגרת זו היהודים נתפשו כמפוררי 'הגרמנאניות-הטהורה', 'מזהמי הרוח' וכאויבי הרעיון האידיאליסטי, בכל רובד שהוא – ברובד הקולקטיבי וברובד האישי. דומה כי מבחינה זו התיאוריות של פרויד עצמו הינן דוגמה טובה ביותר להמחשת הפחדים הנאציים מ'תופעה היהודית' זו לשיטתם ברובד האישי, היינו פחדיהם מפני בדיקה וחיטוט בנפש היחיד – ועל כן איש מהם לא חשב לרגע שפרויד הוא 'נחות או פרימיטיבי', אלא משהו בין אוייב קוסמי לשטניות מרעילה בהקשר הסכולסטי של תפישה דימאטראלית זו. יש לשער כי התלבטויותיו של פרויד התקיימו גם לפני התפרצותה של המחלה הנאצית, ומבחינה זו פרויד היה עד לתהפוכות היסטוריות שונות כשהוא מנסה לתת להן הסבר ברמת המיקרו, שפירושו נסיון להבין את מקור הוויטליות, האלימות, הרגש והחשק המניע את האדם, ואולי גם את הסיבות הנחבאות המוליכות אל השנאה הבלתי כבושה, אל רצון האיון האלימינטורי. אני גורס שפרויד ביצע מטא-מחקר זה כדי לתת בעיקר לעצמו תשובות, היות וחש בדחיה הכללית שמוצבת כלפי היהדות מעצם היותה לכאורה אלמנט ה'אחר' וא-היסטורי בתקופתו הוא – תקופה אשר בה החלה הלאומיות (בחלקה) ללבוש במתכוון רעיונות שהביעו עוינות כלפי היהודים. די אם נביט בכמות היהודים שביקשו להמיר דתם בעיר פרנקפורט על נהר המיין, לדוגמא, החל משנת 1848, כדי לנסות ולהבין את פירפוריו האחרונים של עולם שהלך ואבד לו, שהתקשה להסתדר עם בשורותיה המודרניות של תקופה שניסתה לפרש עצמה כתקופה 'משכילה'. אני משער שפרויד הבחין באופן אינטואיטיבי ובלתי נהיר בסכנות הרבות האורבות ליהודי תקופתו, וחש ברוח הנגדית שהלכה והתקרבה בצעדי ענק, כשהיא מפוררת כל נסיון הקמת גשר פראגמטי של הבנה או נסיון אינטגרציה ו/או אסימילציה מאורגן בין יהודיה המערביים של אירופה לשכניהם הנוצרים. ניתן לשער כי פרויד הבחין בתופעה זו בשלבים, ואולי מכאן ניתן להבין את תעצומות הנפש שגייס על מנת לכתוב את הספר על משה והמונותיאיזם כמעין פרוייקט אחרון, כשמצב העניינים מסביבו בכל האמור בהתייחסות לבני דת משה הולך ומסתבך. מבחינה זו אני בדיעה כי ספר זה הוא אולי נסיונו של פרויד להבהיר בראש ובראשונה לעצמו היכן הוא מצוי בכל הסערה המתחוללת סביבו, ומהו מקומו כאדם אירופאי המחובר לעול ההיסטוריה היהודי, ללא כל קשר אם הוא מרגיש חלק מזה אם לאו. כפי שציינתי קודם לכן, פרויד לא היה היהודי היחיד שחיפש מטא-פיתרון, אם כי חיפש זאת במישור האישי של מה שנראה כרצון ושאיפה לריפוי התחלואים שיכולים להפוך אדם למכונה מטורפת וצמאת דם. קדמו לו היינה ומארקס שחיפשו זאת בכיוונים אחרים, כשבן דורו הרצל מנסה אף הוא את כוחו ב'פיתרון' בעייה זו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |