 |
תיתי לך, מר עמית, על קוצר ראות, על אופקים צרים, על היתפסות לפרטים ועל עיוורון בקשר לתמונה הכוללת, ככתוב "ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים מקטון וכד גדול" (בראשית י"ט, י"א). משול אתה לאברך חרוץ שיודע על פה כל תג ופסיק מדיני הסוכה ("שבנאה על גבי גמל"? כשרה!) אך כשיישאל "סוכה זאת, על שם מה?" יימצא ציקלונו ריק, ותשובה איִן.
התיאוריה המחדשת של הופקינג לכשלעצמה אינה עוסקת בשאלות מוצא החיים, ואף לא בשאלות נכבדות יותר כמו מדוע על אדם לקרוא שמע בערב ("בשביל להבריח את המזיקין", אם אתה באמת רוצה לדעת), ומה דינה של שיבולת שראשה מגיע לקמה (אל תשאל), אבל היא נוגעת בלב ליבו של העניין החשוב באמת: תקפותה של התיאוריה המדעית כמקור יידע על העולם. מאז תקופת ה"הארה" השתלטה על חלק מהציבור המשכיל התפיסה שאם רק נתבונן היטב סביבנו, נפעיל את התבונה שהשי"ת ברכנו בה ונבחן בחון היטב את העולם מסביבנו, אין דבר שייסתר מעינינו.
מצויידים באשליה הזאת ונגועים בחטא גדלות הלב, כאילו לא היה מגדל בבל בעולם, יוצאים גדודי מדענים ומפריחים הבלים שונים ומשונים בשאלות שהתשובות עליהן ידועות כבר אלפי שנים לכל מי שקרא את התורה. בריאת העולם? פרקים א' וב' בבראשית מספרים כל מה שיש לדעת בפירוט ובבירור, אך ה"מוארים" שלנו אינם מִתרצים עד שימציאו מיני מפצים גדולים, התפשטות היקום (שטות גדולה מזאת לא שמעתי מימי: וכי נברא עולמנו כשהוא לבוש?), חורים שחורים, חומר אפל, ולאחרונה מחמת השעמום ומחסור בנושאים לעבודות דוקטורט, אפילו אנרגיה אפלה. אתה שם לב, אדון בלון, לחושך ולאפלה מסביב? אתה ער להתעסקות האובססיבית בעולמו של הסיטרא אחרא, לצחוק הגורל שמכל ה"הארה" נשארתם עם חושך מצריים? ככתוב "יהי דרכם חושך וחלקלקות" (תהילים ל"ה, ו).
והנה קם סטיון הופקינס בכבודו ובעצמו, מבכירי האסטרופיזיקאים, האיש שבהבל פיו קמו ונפלו חורים שחורים, הסתובבו והסתחררו עד שאבד אונם והתאדו כרשעים מן הארץ, אותו אדם שהתנבא כאילו היה משה בסיני על העתיד ועל העבר - ומכריז קבל עם ועדה שדבריו דברי הבל היו (ואני שואל: איפה קין כשצריכים אותו?). והנה, כל מי שבינה בקודקודו לכל הפחות כבגולגתו של שכוִי ממוצע, ידע את כל אלה מימים ימימה מהרבה טעמים. ראשית לכל האדון הופגין אינו מבני ברית אלא מבני עכו"ם כפשוטו (מהו אסטרונום אם לא עובד [ב]כוכבים?), ושנית הוא אוחז ברעות-הרוח שהעולם נברא לפני יותר מששת אלפי שנים, ושלישית הוא ר"ל אפיקורס שאינו שואב את מקורות השראתו מתורתנו הקדושה, ככתוב "קנה חוכמה, קמה בינה. אל תשכח ואל תט מאמרי פי" (משלי ד', ה), ואחרון שהוא מעוקם בגופו ולוקה במחלה קשה ומכאן שאין הוא אלא גלגולו של חוטא גדול במיוחד, ומה לאמת ולחוטאים שכאלה, שנאמר "בני, אם יפתוך חטאים אל תאבה" (משלי א', י). מכל מקום, מר הופגינז עצמו התעורר בוקר אחד ומתנער מתורתו, בבחינת מודה שלא תורת אמת היא אלא שהיה חופר בורות נשברים אשר לא יכילו המים. ומשל למה הדבר דומה? שהיה קם משה על הר נבו ומכריז שהוא חוזר בו ואין צורך לקיים את עשרת הדיברות ר"ל.
ומה מוסר ההשכל שאנו למדים מסיפורו של הובדינס? שהאמת היחידה שאין בלתה נמצאת בתורתנו הקדושה, ומכאן גם שכל היצורים נבראו כסדרם מיום שלישי ועד השישי, והאדם לא מן הקוף מוצאו אלא מעפר הארץ, וכל התיאוריות והמעשיות שמוכרים לכם על אבולוציה ומוצא החיים אינם אלא סיפורי סבתא שמטמטמים את דעתכם ומשבשים את שיקול דעתכם עד שאינכם רואים את האמת הפשוטה שחקוקה על לוח ליבו של עמנו הקדוש מאז ניתנה לנו ע"י השי"ת, שנאמר "ואשר דברי איתו ידבר דברי אמת" (ירמיהו כ"ג, כ"ח).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש