בתשובה לארז ליבנה, 02/08/04 20:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין כל טענות ליוזמת ההזנה, אך יש לשים לב לשיטה הממשלתית הרווחת יותר ויותר להעביר לעמותות וארגונים חוץ-ממשלתיים אחרים אחריות ותפקידים שלה1. מכיוון שהתופעה הזו מלווה באידאולוגיה של קיצוץ מתמיד בתקציב המדינה (האיש השמן והאיש הרזה, המסכן וכו'), אל יפלא באם בעוד שנה/ שנתיים/ חמש/ אחרי שהעניין יצא מהתודעה הציבורית כי תמיכת הממשלה במפעל ההזנה תקטן ותקטן עד רמות מגוחכות. במצב זה- ירצו התורמים להזין את ילדי ישראל- יזינו- ולהיפך. כך הממשלה בו זמנית לוקחת אחריות ומתנערת ממנה כאחד. לגבי הסוגיה האם יש להזין את כל הילדים או רק את הנזקקים אומר כי פעם קראתי איזה מאמר 2 על כך כי נמצא שכששירות חברתי מסוים הוא מוגבל לנזקקים בלבד, כלומר כשנזקק צריך להוכיח את נזקקותו, רבים אלו הזכאים לאותו השירות אך לא מממשים את זכאותם. הסיבות לכך (שאני דולה מזכרוני) הן הימנעות מתיוג כמסכנים/ נזקקים/ עניים (שדרך אגב, עשוי בהחלט להרע כתיוג חברתי במקום העבודה/ לימודים/ צבא ובכלל איפה שנמצאים) וכן חוסר מודעות או נגישות מספקת למימוש הזכויות. כל חובבי שינוי ודומיהם עשויים לומר "מה בעצם הבעיה?" שהרי באי- מימוש הזכות ישנו חיסכון כספי ניכר. וזו אכן אמת לאמיתה. אך מי שמסתכל דרך זווית הראיה של כבוד האדם וזכויותיו יראה כי אנשים אשר מוסכם [ראו הערה 1] כי הם ראויים להגנה מפני השוק *החופשי* נשארים פגועים. ומי שימשיך ויאמר כי הם אדונים לגורלם ומי שלא מממש את זכויותיו, זוהי אחריותו הבלעדית, אענה לו כי לאותם הזכאים ישנם ילדים. ילדים שזכאים לנקודת התחלה הוגנת. 1 וארשה לעצמי לדלג מעל המחלוקת האם מפעל ההזנה הוא באחריות הממשלה או לא. הממשלה החליטה שכן... 2 לא זוכר איפה, מתי של מי או כל פרט אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) עובדתית, בקשרים בין המדינה לתורמים מה שקורא לרוב זה שתורמים באים ומציעים פרוייקט חצי מיותר. הם אוצרים שהם יממנו את הכל ושהמדיה תתן קצת (נגיד שליש). אחרי כמה שנים, יש כבר מנגנון אדיר, ומסורת של בזבוז כסף ואז התורמים נעלמים ומשאירים את הטיפול בעניין למדינה. ברר למשל על קרן קרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש אדם רעב שיעדיף לא לאכול כדי לא להיחשב מסכן - כנראה שהוא לא באמת עד כדי כך רעב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על ילדים. כמה רעב אתה רוצה שהילד יהיה לפני שמוצדק לעזור לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שלא צריך לעזור לו צריך לחלק אוכל לרעבים, אבל מי שמתבייש לקבל את האוכל הזה - כנראה שהוא לא מספיק רעב בשבילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני קראתי מחקר שהראה שכאשר מדינה מציעה שירות חברתי מסויים שמוגבל לחלק קטן באוכלוסיה, סיכוייו לשרוד לאורך זמן הרבה יותר קטנים מאשר שירות שחלק גדול מהאוכלוסיה מקבלת. הסיבה היא ברורה: הרבה יותר קל לבטל שירות ציבורי שמשרת מעטים, והרבה יותר קשה לקצץ שירות ציבורי שמקבלים רבים. המשמעות של זה היא בעייתית: למרות שכלכלית מוטב להגביל שירות ציבורי לאוכלוסיה נזקקת באמת, הרי שפוליטית מוטב לתת אותו ליותר אנשים, כי אחרת הוא לא יצליח לשרוד לאורך זמן. בזבז יותר, יעריכו אותך יותר. תחסוך - ויקצצו אותך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |