בתשובה לאלכסנדר מאן, 22/05/01 3:07
דילמה מאולצת, הכרעה שקרית 23790
ראשית דובר כאן על התגובה הראויה, הצודקת, לרצח בנתניה. לאחר מכן נשאו דברים המנוסים יותר, בהציגם את הדוקטרינה ההולמת, המתאימה, להתמודדות עם המצב הבלתי-רצוי הקיים. בהם זינבו אי-אלו חכמולוגים (1) אשר מיהרו להציג את המהלכים הנראים להם צודקים כמתחייבים מן המציאות - למען יראו ויראו, קביעת כללי המשחק, "ואז הם יבינו". בדיון מסוג זה משמש הניסיון יסוד לדברים.
אך הנסיון אינו אלא מקור-כוחו של רופא האליל. הנסיון מלמדנו שהסנונית מביאה את הקיץ. איננו יודעים איך היא עושה זאת, אך עינינו הרואות סנוניות במעופן החינני טרם בוא הקיץ. הניסיון מלמדנו שתפוחים נופלים מעצים. ואם תפוח אחד לא נופל - הרי הוא יוצא מן הכלל המתבטל בחשיבותו מול רובם המכריע של התפוחים המצויים על הקרקע. הכללה מעין זו נעשית מתוך תופעה אמפירית, ולעולם אינה נותנת לי קשר הכרחי. שום נסיון לא יתן הכרח. היום סדאם זורק טילים קונבנציונאליים, מחר כנ"ל, מחרתיים כמצופה, ואין בכך כדי ללמדנו על *החוקיות* בנפילת הטילים, כי אם על מה שקרה עד כה בלבד. הגוזר תחזיות מן הניסיון הולך בדרכם הבוטחת של רופאי האליל, פרשני הספורט וכתבינו הצבאיים. הגוזר המלצות לפעולה מן הניסיון, מבלי שעמד תחילה על חוקיות המערכת, הרי הוא הולך בדרכם הבוטחת של חסידי הלובוטומיה, מקיזי הדם וציידי המכשפות.
להבדיל מן הנסיון, המדע אינו עושה הכללות. חוק טבע לעולם אינו תולדה של הכללה. חוק הגרביטציה אינו הכללה של תפוחים נופלים, ולראיה - די בדוגמא נגדית יחידה בה תפוח העומד בכל תנאי החוק אינו מקיים את הציווי המתחייב ממנו, כדי להפריך את החוק. לכל כלל יכול להיות יוצא מן הכלל; לכל חוק לא יכול להיות יוצא מן החוק.
אין מניעה לנהל ויכוח ספורטיבי על מהלך הגנתי חכם. אדרבה, נצלו התנצחות ארכנית זו בפינה נידחת של אתר מרתק וחסר השפעה זה, כדי לפרוק תסכולים, להשחיז דימויים, להחזיק מעצמכם (אין כאן נשים כדי להשלים את התמונה), כבכל טריבונה ופורום תגובות. לאחר שהגעתם לפורקן, אנא - שובו אל הקמפוס ומתנו את הביקורים התכופים באותו אזור באייל המוקדש לחילופי תרופות סבתא, מרשמים ודוקטרינות. ולמען השם, אל תצאו להניח מוקשים בין טול-כרם לבת-חפר טרם ניסיתם למצוא איזושהיא חוקיות במתרחש. לא הכללה, לא סנוניות המביאות את הקיץ, חוקיות - עקרונות פעולה. אני עצמי רחוק מלמצוא חוקיות מעין זו במערכת הדינמית המורכבת שלנגד עינינו, מלבד עקרונות כלליים למדי. אחד מהם הוא מהותם התקשורתית של ימים טרופים מעין אלה. כל מי שאיבד את בתו חי באסון, בין אם המוות אירע מתאונת-דרכים או מתאונת-איבה. ולא ינחמו אותו תגובות ראויות, ולא דוקטרינות הולמות, ולא איומי-סרק. אם כל מה שיש לך לומר לאב זה מה אתה יודע לעשות במענה לרצח, מוטב שתשתוק. כך עשה חוסיין, כך עושה שרון, וכך - בכל מובן מעבר לויכוח בין אוהדים - מוטב שתעשו אף אתם. אני נמנה עליכם, אך אני מכיר בעוולתי. מוטב להודות שאיני יודע מה יש לעשות. החיים אינם מתנהלים על-פי דוקטרינות. גם לא המדע.

(1) - ובהם אנוכי
דילמה שקרית, הכרעה מאולצת 24215
מר גולגר 45568012 הנכבד,

אינני יודע אם המספר הנוסף לשימך הינו מספר ה-ICQ שלך או שמא מספרך האישי-צה"לי, אך הדיון המתנהל בסדרת תגובות זו אינו מסוג הדיון המתנהל בינך ובין ד"ר שרדר.

מסיבות שונות אינני רוצה להתייחס לקביעותיך השונות באשר לסנוניות ולתפוחים, אך אל נא לך לעסוק בבגאטליזציה כללית ובהשוואה מקוממת בין קורבנות הטרור ותאונות הדרכים.

תגובותיי השונות אינן נושאות בחובן נחמה ומזור, כי אם מחשבות ליניאריות בדבר מהלכי הפרדה, האמורים להרחיק ולהפריד בין הצדדים הניצים, למען הפסק שפיכת הדמים.

לא אילת החכמה עומדת לימיני, ואף לא אילת הצדק עומדת לשמאלי, כי אם רעיון התבונה הטהורה לשמה, המחייבת לשיטתי הצגת והצבת מצב עניינים נתון, האמור להכפות אימפראטיבית על מציאות קטגורית מסויימת.

אשמח אף לשמוע דעתך בנדון.

בברכה

א. מאן
דילמה שקרית, הכרעה מאולצת 24332
מר מאן היקר,

דבריך העלו בזכרוני את תמונת דו-קרב הסייפים החותמת את 'הרוזן החצוי' לאיטאלו קאלווינו. כדרכך היטבת לשפד בדבריך מן העמדות המשתמעות מדברי, שאיני מחזיק בהן.
אם שומה עלי לשחרר ליטרת הגיגים אינטרוספקטיביים אגוצנטרליסטיים נוספת לאישוש דבריך, אציין כי הנימה הפובליציסטית-אופרטיבית במאמרי משרה עלי שיממון ושטחיות, ובפרט הנימה האישית בה מאוסה גם בעיני. באותו מקרה לא הפתרון המוצע (?) מעניין אותי כי אם הבעיה – ובבעיה בה נתקלתי ניסיתי לשתף את הקורא. איני סבור כי המגרעות עליהן היטבת כדרכך לעמוד מתחייבות מתוכן הדברים, או שכתיבה מיליטנטית היא תכונה אינטרינזית לפרסומים באייל. גם אילו היו אלה פני הדברים, אין ההכרח מחייב את הרע, כל שכן מצדיקו. הבוחר לשאת דבריו מעל פורום תגובות או בתכנית-להגים, לא יוכל להעביר את האחריות לרדידות דבריו על המדיה בה בחר לתקשר.
בהחליטי לשתף את הקורא בהגיגיי על-אף אופן התנסחותי הרחוק מבשלות, הריני מקבל על עצמי את כל אותן האשמות המופנות כלפי, וגרוע מהן – את האפשרות הממשית כי קורא יגע וחבול יסיק את המסקנות המתבקשות ויחדל להתפנות לקריאת דבריי.

כיוון שכוונותיי אינן ברורות ממעשיי אבקש להבהירן בבוטות:
1. דרך התבונה היא החביבה עלי.

2. אני מאמין כי היחיד לבדו אינו מסוגל, עקרונית, לצדד בדרך התבונה ולהחכים, מתוקף מוגבלות התובנה האנושית ונטיות-לבו.

3. מתוקף כך איני מוצא גדולה בהחזקת איזושהיא השקפת-עולם יחודית, בלעדית, הברורה "אך ורק לי". לא יוכל אדם להגיע אל מבוקשו מישיבה על הר וקריאת ספרים. אין זה משנה, לצורך העניין, אם מדובר בספר זן או ספר של שפינוזה. מקובלת עלי הגישה הרואה בהתבדלות סגפנית מעין זו מן האינפנטיליות.

4. מכאן נגזרת אותה נכונות נשנית לשתף את הזולת בהגיגיי, ולו במחיר מאמץ וקושי.

5. מובן לי עם זאת כי בהקשותי על הקורא אני עושה לעצמי שירות דוב. בחשבי על כך אני נזכר בפרס, המסוגל לעורר הערכה עצומה בציבור כל עוד הוא שותק, ולעורר אנטגוניזם מופלא לכשיפתח את פיו. אין כאן אלא דילמה מינורית שוטפת בה בוחר אדם פעם לדבר ופעם לשתוק, מבלי שתהא לו ידיעה ברורה, אפילו קאנטיאנית, למה הוא מתכוון, קל וחומר מה יהיו תוצאות מעשיו. זהו עוד אחד מאותם רצונות אותם אנו פוטרים תחת המונח 'דחף' כנתונים, בהיעדר נכונות להעמיק בדיון על מקומם. מיטיב ידידי לרמז על טיבה הבלתי-מחייב של הנחה זו באמרו 'דחף לאו-בר-כיבוש'.

6. אינני בורחס ואיני מנסה לפתח בכתיבתי באייל איזה ז'אנר קוואזי-פנטזיונרי רווי סודות וחידודים על חשבון הקורא. מפאת השכלתי החלקית איני מוצא בהמשלת ההיסטוריה לנחש עקלתון תוכן נוסף הנוצק לתוך אותו היגד על ההיסטוריה. סגולתה של הצעה ידידותית זו בכך שהיא שבה ומעמידה אותי על היותם של אותם דימויים מתחום המדע, בהם אני מוצא מובן עמוק פרי-עמלם של דורות, בבחינת קליפות נמלצות ריקות ומתחנחנות עבור מרבית הקוראים (1). קושי זה לא ניתן לפטור בברכת זבש"ם, כל עוד אין בכוונתי להתבודד באיזו חושה, ובפרט כל עוד ברצוני ללמוד דבר-מה מן הזולת. נתברך האייל בכותבים מהם יש רבות וטובות ללמוד, ולא בבחינת ידיעות-גרידא, ולא במשורה.
באומרי זאת הריני מתחייב כי בניגוד לידידנו הנבון איני רואה באייל קרש קפיצה לאורח-חיים פובליציסטי, ואיני רואה בקורא עץ להתגרד עליו מפני קרציות סתימותי, כי אם אדם להתדיין איתו.

לשאלתך, בחרתי באופן נסיוני להטליא לשמי את מספר ה-ICQ, בידיעה כי אין בכך תרומה למראה וירטואלי מהוגן. זאת מתוך הסכמה להסתייגותו של טל מהעדפה ממוסדת של שירות מסחרי כזה על אחר, מתוך הנחה כי לא צפויה הכרעה בתחרות בחודשים הקרובים, ומראייה כי תקשורת פורייה ועניינית יותר מתנהלת באייל בין כותבים החשים בנוח לפנות זל"ז בצינורות לא פורמליים שוטפים אחרים. שלושה-עשר Alexander Mannים עולים בחיפוש מהיר, ולא אעיז להטריח אחד מהם אלא בנסיבות חריגות שלשמן יצלח דואל.

לשאלתך, פעולות טרור הן מבחינת הנפגעים בבחינת תאונות-איבה. בנסיבות נשנות בחרת לשוב ולעמוד על מהותן התקשורתית-ציבורית של פעולות – בהן פעולות טרור מן העבר השני, ובהן מהלכים כהטלת סגר או הפצצת עמדות אויב, מצד ישראל. בנסיבות דומות בחרו כמה מידידי ולעתים אף אני לעמוד על המהות האנושית-פרטית של אותן פעולות המסווגות פוליטית כפגיעה באוכלוסיה אזרחית, בתשתיות, במתקנים צבאיים, בפרנסה, וכו'. תזכורות מעין אלה מכוונות בין היתר להתריס ולקומם, וממילא מוגבל העניין שניתן למצוא במחקר ממטי של אחד מהיבטיו של הז'אנר.
את הקטע 'נהרגה בתאונת-איבה' מצאתי לנכון לצטט באייל בהקשר לרצח המרובע במסגרת תקיפת המכ"ם הסורי בלבנון. לעיונך הבלתי-מחייב מובא המקור (2).

לשאלתך, איני רואה במציאות קופסה שחורה שמוטב לא לטלטל. בהתיחסותי למורכבות המערכת אני מבקש לומר - ניתן לעמוד על חוקיות המערכת, ויש לעשות זאת. ההצעות האופרטיביות שאני מוצא באייל מעידות לרוב על כוונות טובות בתוך מודל פשטני סטציונרי המניח 'צד מול צד'. העובדה כי המציאות אינה תואמת למודל זה, אין משמעה כי לא ניתן למצוא מודל פשטני אחר, או כי אין לחפש מודל מעין זה. הינך מוזמן לנשל אמירותי אלה מכל נימה מהפכנית, מיליטנטית, מתנשאת, אסקפיסטית, או אחרת, העשויה להשתמע מהן. איני סבור כי יש משהו יחודי או חדשני באמירה זו, וודאי שאין בה משום פריצת דרך מחשבתית.

איני הראשון להצטייר בעיני מי מן הקוראים כאישיות דוגמטית הלוקה קשות באסקפיזם, ומבחן הזמן יוכל לסייע לבירור עקיף ושקט בסוגיה זו. עם הזמן השתנו השקפותי בנוגע לאי-אלו דמויות הפועלות כאן, ודומני שגם בן-גילי הממהר כיום לבטא את מיאוסו על עוורון דוגמטי ירצה בבוא היום לקחת כמה מדבריו בחזרה.

אקווה כי תשובתי הארכנית לא תרפה את ידך מלשוב ולנסות להאיר את עיני בנסיבות מזדמנות, ולו רק באופן עקיף. דיון אקדמי בפילוסופיה של המדע מתנהל אמנם במקומות אחרים. אשמח עם זאת לשמוע השגותיך על הפרשנות שציטטתי לעיל (סנוניות ותפוחים), בזמן ובמקום שתמצא לנכון. למותר לציין כי חילופי דברים מעין אלה טיבם שיארך חודשים ושנים, ואין ביכולתו של דיון שבועי להביא להבנה, גם אם יזהרו המכותבים זה בכבודו של זה.
גם אם פירוש ההדיוטות שהבאתי למשנתו של יום מעורר בך פלצות, כשם שעשה פירושי לפרשת ניצבים לפרופ' אביעזר והגיגיי האבולוציוניים לד"ר רבינוביץ' ולמר חיימוביץ', אין בהם ללמד על נפש מטיפה ופמפלטית גרידא.

כל טוב.

(1) איני יודע מהי בגאטליזציה ולכן לא אקשט במושג זה את דבריי לריק. אני יודע מהי eigenfunction, וסבור כי יש במושג זה לתרום רבות לעומק הדיון באייל, אך מתוקף היכרותי בת השנה עם המושג לא אתיימר לדעת להציגו כראוי, ולכן אני נמנע מכך בינתיים.

סיכום כללי - נספח א' 24339
מר גולגר היקר,

אפתח בהתנצלות מסויימת על בחירתי במושג העלול להיות בלתי מובן;

פירוש המילה 'באגאטליזציה' נגזר מהמילה הצרפתית 'Bagatelle', אשר משמעותה המקורית הינה פיסת מוזיקה קטנה בלתי חשובה, ובהקשרה המדעי מוגדרת כנסיון המעטת חשיבות מכוון ומחושב כלפי אירוע מסויים, אשר ממנו אמור להגזר סווג אירוע זה כבלתי חשוב וכבלתי מחייב טיפול ומחשבה של ממש.
מילה זו נהוגה בשימוש בתחום מדעי הרוח, ואף לעיתים גולשת ועוברת לתחומי המדעים השונים האחרים, וזאת על מנת לתאר יחס מכוון ומחושב העוסק בהמעטת חשיבותו ותוכנו של נושא מסויים.

אל נא לי חלילה מלרפות ידיך, אך אציין כי מאמרך האחרון באייל אחז בסגנון ובתובנות סטרוקטוראליות מקובלות, הגרמו לי עניין רב בקריאתו ובנסיון הבנתו, דבר אשר איני יכול לטעון בחפות כלפי תגובתך אחרונה זו.

שלך בברכה

אלכסנדר מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים