בתשובה לוינסנט, 22/05/01 10:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הממים באמת שולטים באדם, או שאפשר לומר שהוא פועל בהתאם לממים בצורה מכנית אם כי מאוד מורכבת. כך, הנאצים באמת האמינו שחיסול יהודים הוא טוב לאנושות, שאול מופז מאמין שהוא מגן על ביטחון אזרחי ישראל ואלכס מהתפוז המכני האמין שההנאה שלו חשובה מחייהם של אחרים. וזה באמת פותר אותם מנקמה או ''עונש נקמני''. בכל זאת לתגובה למעשיהם יש חשיבות מעשית כך שהיא יכולה להיות מרתיעה מראש (למרות שמחקרים סוציולוגיים הוכיחו שהעונש אינו מרתיע במקרים של רוצחים) או למשל הרחקה מן החברה. אבל בשום אופן לא הייתי אומר שמגיע למישהו עונש. נראה שמם הנקמה שרד מפני שהוא נוצר מפני שהוא מבטיח בצידו גם הרתעה הרחקה ואולי גם אלמנטים אחרים של העונש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אופניק (וגם דובי קצת) - השאלה היא לא "האם האדם (=ממפלקס) אחראי בפני החוק" אלא האם הממנטיקה אינה דרך אחרת לומר "האדם הוא יצור דטרמיניסטי לחלוטין וחסר רצון עצמי אמיתי". מבלי להיתיחס לשאלה האם טענה זו נכונה או לא, עצם קבלתה היא דבר מסוכן הן לאדם והן לחברה. כל טענה כזאת פוטרת את האדם מאחריות לעצמו, לגורלו למעשיו ולהשפעותיהם. למה לאדם לקבל אחריות על חייו ומעשיו אם אין לא רצון עצמי? אפילו אם נתעלם מההשפעות החיצוניות של "פטור" כזה (למשל, מותר לרצוח) זוהי תפיסה המזיקה לאדם עצמו: למה להשקיע, לעבוד ללמוד וכו' אם אני בעצם נשלט ע"י כוחות חיצוניים? ניתן להגיד שהמם של ממטיקה דטרמיניסטית הוא למעשה מם מזיק, שעל הממים האחרים להילחם בו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הממטיקה הופכת את האדם ליצור דטרמיניסטי (כלומר, בר-חיזוי)? האם הגנטיקה עשתה זאת? ודאי שלא! יש אלמנט של כאוס בכל העסק. אי אפשר לדעת מה המצב ההתחלתי של אדם, איך בנוי המוח שלו ואיזה ממים יתפסו בו את מקומם - ולכן כל התהליך לא יכול להקבע מראש. אבל יותר חשוב - מה זה "רצון עצמי"? לאדם, כגוף, אין רצון עצמי. הלב שלי לא מעוניין שאני אקליד את המילים הללו כרגע. גם רוב המוח שלי די אפאטי לעניין. אז מה זה האני הזה שיש לו רצון? אפשר לטעון שהממפלקס הוא הרצון העצמי, והוא בהחלט חופשי למדי. אגב, אנשים עבדו, למדו והשקיעו במשך אלפי שנים בהן הם האמינו שחייהם נשלטים מתחילתם ועד סופם על ידי אל או גורל. לא הפריע לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה בין הממפלקס לרצון עצמו אכן מורידה בצורה מסוימת את ה"מכניזם" של הממטיקה. ע"פ שיטה זו (ממטיקה רצונית?) הממים אינם סתם רעיונות שתוקפים אנשים אלה ביטוי חיצוני לרצונו של המפיץ - מעין "הקרנה רעיונית". אולם כך יוצא שהאדם לא רק אחראי על מעשיו אלה גם על הממים שהוא יוצר! בכל אופן, כל העיסוק ב"מהו רצון" הוא כבר ענין למאמר שלם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי - הממים הם רעיונות שחדרו למוחו של אדם והפכו אותו למפיץ שלהם. עכשיו הם חלק מהרצון שלו. בדיוק כמו שוירוס שחיידק בגופו של אדם (נגיד, בקיבה) הוא חלק מהגוף, ולא נחשב דבר חיצוני שהאדם אינו אחראי עליו ("הגזים זה לא באשמתי! זה בגלל החיידקים בקיבה שלי!"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, עכשיו עשית קצת "סלט" מכל העסק. אם הרצון, או המוח, של האדם הוא בסה"כ הממפלקס שלו אז למה שוב ההפרדה בין המוח והרעיון? אם אתה מקבל מם הוא הופך להיות חלק מהרצון שלך (אתה מושפע) ואם אתה משפיע על אחרים הממים שאתה מפיץ הופכים להיות חלק מהרצון שלהם. השאלה היא האם יש רמה של רצון מעל הממפלקס, שיכולה להכריע האם לקבל ממים, או אין. זאת כבר שאלה יותר פילוסופית שמקבילה לשאלת הרצון החופשי, אבל היא לא חיונית לניתוח הממטי של זרימת המידע. אני חייב לציין שלאורך הדיון הולך ומסתבר לי שיש בממטיקה יותר מן הנראה לעין במבט ראשון... תודה לכותב על המאמר המענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, בקריאה שניה של התגובה שלך ושלי די נראה לי שבעצם אמרנו אותו דבר... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |