בתשובה לewilde, 22/05/01 7:38
לא רואים שהיער סטנדרתי לחלוטין! 23849
אכן דמוקרטיה היא מתכון משופר ביותר אך עבור מדינות ערב היא עדיין נמצאת בתחום האוטופיה (אם בכלל הם מעונינים בה) ועבור ישראל בתחום האשליה (הכוונה כמובן לצפיה הישראלית שמדינות ערב יעברו דמוקרטיזציה)

בינתיים מה שאמור להכתיב את התנהלות הממשלה הוא ריאל-פוליטיק חריף ביותר, הכרה במציאות, במסגרת האפשרי. מעל לכל ישראל חייבת להגדיר
לעצמה את מטרותיה המדיניות, בפה מלא, לקבל מנדט מהבוחר (על כל מגרעותיו) ולשאוף לביצועה.

____________________
ולעניין הטכני שהועלה למטה. אל תיסמכו לרגע על מערכת ההפעלה שלכם, כיתבו הודעות ארוכות בתוכנה המאפשרת לשמור קבצים, בתדירות גבוהה ככל האפשר, ואז תעבירו לאייל
כי Better be safe than sorry
לדפוק ת'ראש בקיר 23881
בדיוק קיבלתי עכשיו את הדימוי המושלם מהטלויזיה מאיזה דר' לסוציולוגיה.
היה שחקן כדורסל אחד לפני שנים אחדות שלא הסכים עם החלטת השופט, בלהט הרגע הוא הלך ודפק את ראשו בעמוד הסל, השחקן נפגע בעמוד השידרה ונהיה נכה לכל החיים.
זה בדיוק מה שאתה מציע. ללכת ממש ובדיוק 180 מעלות מהכיוון של הפיתרון.
התסריט *האופטימי ביותר* שאליו נגיע אם נמשיך את הניסיון להגיע להסכם שלום עם ארגון טרור, דבר שאין לו תקדים היסטורי עד כמה שידוע לי, הוא שערפת יתרצה, יחליק איכשו את זכות השיבה ויקים מדינה *דיקטטורית* 20 קילומטר מגוש דן, שתהיה איתנו במצב מלחמה, במקרה הטוב, מלחמה קרה.
המשמעות של זה היא למעשה דחיית הפיתרון האמיתי, הדמוקרטיה, לתקופה לא ידועה שעלולה להימשך עשרות שנים, עד שהדיקטטורה תתמוסס איכשו.
לזה אני קורה: לדפוק ת'ראש בקיר.
הריאל פוליטיק הוא להוציא את הראש מהחול, להכיר בעובדה שטעינו ולשנות כיוון.
שכחתי משהו 23882
כתבת: "אם הם בכלל מעוניינים בה(בדמוקרטיה)"
זו שאלה שלא צריכה להישאל כלל. כשכתבתי בתגובתי הקודמת שמסתבר שהדמוקרטיה סופגת עמים "פרמיטיבים", התכוונתי בדיוק לכך.
אתה יודע מהו שיעור הישראלים (גם אמריקנים ואירופאים) שאין להם מושג מהו משטר דמוקרטי? לדעתי, הוא גדול מאוד. רבים יענו לך משהו כמו "שלטון הרוב", שזו כמובן שטות גמורה.
הדמוקרטיה היא פלטפורמה שהאדם נכנס לתוכה. כמו שאדם לא צריך להיות טייס כדי לטוס במטוס נוסעים, באותו אופן הוא לא צריך "להיות דמוקרט" כדי להשתלב בחיים של מדינה דמוקרטית.
ישנן כמה וכמה דוגמאות מוצלחות בהיסטוריה לכפייה של הדמוקרטיה, אפילו במקומות בהם לא הייתה דמוקרטיה מעולם, כמו יפן, איטליה ודרום-קוריאה.
את אישתי אני יכול לנסר לבד 23883
בהרבה תגובות כבר כתבתי שלא הסכם שלום הוא זה שאמור ויכול להיות המטרה הישראלית. אולי הסדר.

אבל אפילו לא הסדר עם הפלסטינים צריך להיות המטרה הראשונה, אלא שמירה אגואיסטית על האינטרס העצמי היא המטרה המיידית. לצורך זה, על ישראל לעשות דבר שלא נעשה מזמן דור המייסדים, והוא להגדיר באופן ברור וכואב את עצמה, בגוף וברוח.

וראשית כל הגוף. מה הם התחומים הטריטוריאליים שבהן יכולה (לא סתם רוצה) המדינה להשיג את מירב ההגשמה העצמית - אם הם כוללים את השטחים או אינם, ולקבוע אסטרטגיה החותרת למימוש ההחלטה, בנחישות בלתי מתפשרת.

פילנטרופיה מדינית זה יפה מאד אך אילו חלומות באספמיה ודחיית הקץ - מבחינת דחיית ההחלטה.

מבצר הציונות או מבצר ישראל הוא מה שנדרש כעת, מבחינת דאגה עצמית. אני לא חושב שאתה מתכוון להשליט על מישהו דמוקרטיה בכוח הזרוע (ואל תביא לי את דוגמת יפן ,אמריקה לא יצאה למלחמה ביפן כג'יהאד דמוקרטי) ולכן אינני רואה איזו תוכנית מעשית שתביא לידי דמוקרטיות ערביות בזמן סביר - ועד אז, מה יהיה?

הרי כתבת דבר והיפוכו בשתי תגובותיך לעיל - בתחילה לא קיבלת את דעתו של אלכסנדר מאן שהסכסוך הוא יחודי ולאחר מכן טענת שאין
תקדים הסטורי להסכם עם ארגון טרור.

אבל בהסתכלות מזוית ישראלית השאלה עם מי חותמים הסכם מקבלת עכשיו חשיבות משנית לשאלה - מי אנחנו החותמים ולשם מה אנו חותמים.

החשיבות של הסכם אוסלו, כמו הסכם קמפ דיוויד הראשון הוא בנסיון להתמודד עם השאלות הנוקבות העומדות באושיות החברה, לבקר את אחד
המושכלים הראשוניים והבסיסיים שלה.

ולכן, אין משיח שיבוא בזמן קריב ומי שממתין לו ממשיך לטמון ראשו בחול כמו שכבר עשה ערב מלחמת יום כיפור, ערב האינטיפדה הראשונה והשניה (אם נקבל את הטענה שפעולות ברק היו סרק סרק סרק)

_______

הכותרת באה כפרפרזה על סיפור של חנוך לוין,
לא צריך לדפוק ת'ראש בקיר, כבר דופקים לך אותו בעל כורחך.
את אישתי אני יכול לנסר לבד 23909
Referring to paragraph 6, ewilde did not, in fact, contradict himself. Saying that the conflict is precedented, but that a proposed solution is unprecedented, is not a contradiction in any way that I know.
את אישתי אני יכול לנסר לבד 23959
אין סתירה בדברי, KN הסביר זאת, רק אוסיף, שניסיון כזה נוסה בעבר פעמים רבות, אך מעולם לא הצליח, אם הוא היה מצליח זה היה תקדים.

אני לא מדבר ג'יהד דמוקרטי. הפיתרון של כפיית הדמוקרטיה לא מדבר על ארצות ערב אלא על הפלסטינים. וברשותך, הדוגמא היפנית היא תקדים טוב לדעתי.
ראה שיחתי עם מיץ פטל בתחתית הסיפור הזה, ו שרשראות התגובות הבאות:

מיץ:

דיון 510

אנשלוביץ':

דיון 527

דרך אגב, לגבי ארצות ערב, אני חושב שישראל צריכה ליזום שיתוף פעולה אמריקאי, לווא דווקא גלוי, שמטרתו לזרז את התהליכים האלה במדינות ערב, באמצעות מימון, תעמולה ודיפלומטיה. הדבר נעשה בקניה למשל, ב2002 יהיו שם בחירות גורליות (זה האופן בו התושבים הקנייתים רואים זאת, על פי התרשמותי האישית כאשר ביקרתי שם), אנחנו צריכים לבחון מקרוב את התהליך הזה ולראות אם אפשר ללמוד ממנו. (שוב זה מחזיר אותי לאותה הנקודה, צריך לצאת מנקודת הנחה שהמזה"ת הוא יער סטנדרטי)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים