בתשובה ליעקב, 05/08/04 20:29
למה אתה כותב סיפורים עצובים? 238533
כן, פספסת את המושג "אתוס". הגדרה אפשרית אחת - "מערכת של אמונות, סטנדרטים, ערכים ועקרונות מנחים, המאפיינת קבוצה, אומה או תנועה רעיונית".
ולמדינה יש חלק מרכזי, אם לא מכריע, בעיצוב האתוס של אזרחיה. תקרא לזה "שטיפת מוח" (יש כאלה שיגידו שזה לא רחוק מזה), אבל זה מה שקורה בפועל - הנאמנות לדגל מעודדת ע"י המדינה, ההתגייסות לצבא כנ"ל. כששאלתי "מי חינך את ההורים" התכוונתי בדיוק לזה - אתה מצפה שההורים *ולא המדינה* יחנכו את ילדיהם לאתוס מסוים. אבל מדובר באתוס שההורים עצמם ספגו *מן המדינה*.
למה אתה כותב סיפורים עצובים? 238653
"...ולמדינה יש חלק מרכזי, אם לא מכריע, בעיצוב האתוס של אזרחיה..."

האמנם? לי נדמה שהמדינה הייתה *רוצה* שיהיה לה חלק מרכזי בכך והיא, במקרים רבים, עושה מאמצים ניכרים (בלא הצלחה יתרה - לפחות לא במדינות חופשיות) לנתב את העיצוב הזה אבל לטעון שהמדינה היא המקור לאתוס הזה, או שאתוס כזה לא יתקיים ללא מדינה זה ממש לא נכון. לא זכור לי שהיהודים בגולה, למשל, "חונכו" על ברכי האתוס היהודי באמצעות המדינות בהם הם ישבו. לא נראה לי שסיפורים כמו חטיפת ילדי תימן או מעורבות השב"כ ברצח רבין הומצאו במשרד ההסברה.

"אבל זה מה שקורה בפועל - הנאמנות לדגל מעודדת ע"י המדינה, ההתגייסות לצבא כנ"ל..."

אנשים מרגישים הזדהות עם הקרובים להם והדומים להם, על זה מתבססת הסולידריות הבסיסית של מדינת הלאום. אפשר *לנצל* את זה כדי לגרום לאנשים לעשות כל מיני דברים (כולל שליחתם של צעירים תמימים לשדה הקרב גם במלחמות "לא צודקות") אבל מדובר כאן בתופעה טבעית.
יכולתה של המדינה לעצב את תודעתם של האזרחים היא מצומצמת ביותר, אפילו במדינה טוטליטארית, אילו היה שמץ של אמת בכך אזי היינו צריכים להיות כבר מזמן פטורים מעונשן של תופעות כגון שימוש בסמים או עברות תנועה, לאור מערכת התעמולה המקיפה ביותר שמתקיימת נגדן.
למה אתה כותב סיפורים עצובים? 238758
ד"ר בר ביצוע ענה כרגיל יפה מאוד. אוסיף רק שהיהודים לא היו באים למדינה ולא היו מקימים אותה אילולא האתוס היה קודם. גם היום איני חושב שהמדינה מוסיפה משהו מעבר לאתוס היהודי.

האם את זוכרת את התכנים של חגיגות היובל? האם היה בהם משהו שמאחד עם וגורם לו להיות עצם בגרון של הערבים במזרח התיכון?
למה אתה כותב סיפורים עצובים? 238765
לא אמרתי שהמדינה בהכרח *יוצרת* את האתוס. אבל ברוב המקרים היא גורם מרכזי בשימורו. כל מדינה הוקמה על בסיס אתוס מסוים, אז מה? ברגע שהיא מוקמת, האתוס הקולקטיבי חדל להיות "אני מורד בבריטניה הגדולה, מאמין בזכויות בסיסיות של האדם ואעמוד על זכותי להחזיק נשק"‏1, ומתגבש לכדי "אני אמריקני". במילים אחרות, הוא הופך להיות אתוס מדינתי.

יכולים כמובן להתקיים עוד אתוסים שונים ונפרדים בתוך אותה מדינה, שלא יהיו קשורים למדינה עצמה ויתוחזקו ע"י קבוצות אוכלוסייה שונות. אבל הערכים עליהם דיברת, של התגייסות ולחימה (למען המולדת), מתוחזקים ברובם ע"י המדינה.

1 סתם דוגמאות.
למה אתה כותב סיפורים עצובים? 238786
היות האתוס מדינתי אינו אומר שהמדינה היא זאת שמחזקת אותו. ספק אם יש איזשהו סיכוי שזה יעבוד בלי שיתוף פעולה ורצון של האזרחים.

הינה לך הערבים אזרחי ישראל. המדינה כבר 50 שנה מחנכת אותם לאהבת המולדת. זה עוזר?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים